הבאזר ביטרס הגדולים ביותר בתולדות ה-NBA

כל אוהד כדורסל מכיר את התחושה: השעון יורד לאפס, הכדור עדיין באוויר, ואולם שלם עוצר נשימה. אבל לא כל זריקה שנקלעה ברגע האחרון היא 'באזר ביטר' אמיתי - חלק מהרגעים המפורסמים ביותר בהיסטוריית ה-NBA, כולל זריקות של מייקל ג'ורדן וריי אלן, נקלעו כששניות שלמות עדיין נותרו על השעון. במדריך הזה נסביר קודם מה מגדיר באזר ביטר לפי הכללים הרשמיים של הליגה, ואז נעבור על 10 הזריקות שעומדות במבחן הזה וקבעו הכי הרבה היסטוריה, משנת 1970 ועד 2019, בעונה הסדירה ובפלייאוף. בסוף נבדוק כמה פעמים קבוצה גם ביצעה קאמבק משמעותי וגם סגרה אותו בבאזר ביטר אמיתי - צירוף נדיר הרבה יותר ממה שנראה.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 5 באוקטובר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?

איך אנחנו מגדירים באזר ביטר?

בכדורסל יש שני שעונים שרצים במקביל: שעון המשחק (Game Clock), שסופר את הזמן שנותר ברבע או במשחק, ושעון הקליעה , שסופר 24 שניות לכל החזקה. באזר ביטר אמיתי הוא מקרה פרטי של שעון המשחק בלבד: הכדור חייב לצאת מהיד לפני שהצופר נשמע, והזריקה חייבת להיכנס בלי שנשאר זמן אמיתי להמשך - לא רק "זריקה מאוחרת" עם 4-5 שניות שעדיין מאפשרות ליריבה החזקה נוספת.

לפי הערך הייעודי בוויקיפדיה לגמר 1998, מייקל ג'ורדן קלע את "הזריקה האחרונה" שלו מול יוטה ג'אז עם 5.2 שניות שנותרו על השעון - מרחק זמן אמיתי, שבו ג'ון סטוקטון עדיין קיבל הזדמנות לזרוק שלוש להכרעה (והחטיא). באותו אופן, ריי אלן השווה בשלשה מהפינה בגמר 2013 עם 5.2 שניות לסיום הזמן הרגיל - שלשה דרמטית ומשנת-גורל, אבל לא באזר ביטר לפי ההגדרה הזו, כי המשחק עדיין לא הסתיים (הוא נגמר רק בהארכה). שתי הזריקות האלה נפוצות מאוד ברשימות "הגדולות ביותר" ברחבי האינטרנט, אבל הן לא נכנסות לרשימה הראשית של המאמר הזה.

יש גם כלל רשמי שנולד מתוך מחלוקת על ההגדרה הזו: ב-15 בינואר 1990 טרנט טאקר מהניקס קלע שלשה כששעון המשחק הוצמד מחדש ל-0.1 שניות אחרי מסירת אינבאונד - זמן שבו, לפי טענת המאמן פיל ג'קסון מהבולס, פיזית אי אפשר לקלוט כדור ולזרוק. התוצאה היא חוק טרנט טאקר , שעדיין תקף היום. הוא לא משנה את ההגדרה של באזר ביטר עצמו, אבל הוא בדיוק הסיבה שלפיה שחקנים עם פחות מ-0.3 שניות על השעון כבר לא יכולים בכלל לנסות.

10 הבאזר ביטרס הגדולים בתולדות ה-NBA

הרשימה מסודרת כרונולוגית, מ-1970 ועד 2019 - 49 שנה שבהן רוב הזריקות על הבאזר קרו בפלייאוף, כשההימור הכי גבוה שיש.

1ג'רי ווסט - גמר NBA 1970, משחק 3

לפי הערך הייעודי בוויקיפדיה לגמר 1970, דייב דה-בושר מניו יורק קלע סל שהעניק לניקס יתרון 102-100 עם 3 שניות בלבד שנותרו. ג'רי ווסט קיבל את הכדור מווילט צ'מברליין בשטח ההגנה, דרבל קדימה ככל שהעז, וזרק מ-60 רגל - מרחק של כמעט חצי מגרש. הכדור נכנס בדיוק כששעון המשחק הגיע לאפס, והשווה 102-102.

מכיוון שב-1970 לא היה עדיין קו שלוש ב-NBA (הוא נכנס לליגה רק ב-1979), הזריקה נחשבה 2 נקודות בלבד, לא 3 - פרט שלפי וולט פרייז'ר מהניקס "עבד לטובתנו". ניו יורק ניצחו בהארכה 111-108 ועלו ליתרון 2-1 בסדרה, בדרך לאליפות הראשונה בתולדות המועדון. למה זה משמעותי: זו עדיין הזריקה הארוכה ביותר ברשימה הזו, והיא זו שקבעה לווסט את הכינוי "Mr. Clutch" לדורות. באופן אירוני, הקבוצה שלו הפסידה בכל זאת - תזכורת לכך שבאזר ביטר גדול לא מבטיח ניצחון בסופו של דבר, רק רגע שנשאר בזיכרון.

2גר הירד - גמר NBA 1976, משחק 5

לפי הסיקור הרטרוספקטיבי של NBA.com, בוסטון הובילה בהארכה השנייה בזכות סל של ג'ון האבליצ'ק, ואז עבירה טכנית על פיניקס העניקה לבוסטון יתרון של 2 נקודות עם שנייה אחת בלבד שנותרה. השופטים אפשרו לסאנס להכניס את הכדור מאמצע המגרש, והוא הגיע לגר הירד, שקלע זריקה מסתובבת מ-20 רגל, 2 נקודות (אין עדיין קו שלוש), שהשוותה את התוצאה ושלחה את המשחק להארכה שלישית.

בוסטון ניצחו בסוף 128-126, אחרי ש-61 דקות משחק נשחקו - שיא למשחק גמר שעמד שנים רבות. הירד עצמו הפסיד במשחק, אבל הזריקה שלו נכנסה להיסטוריה כ"הזריקה שנשמעה בכל העולם", ומשחק 5 מ-1976 עדיין נחשב בעיני רבים למשחק הטוב ביותר שנשחק אי-פעם ב-NBA.

3הגניבה של בירד, הסל של ג'ונסון - גמר המזרח 1987, משחק 5

בוסטון פיגרה 107-106 עם שניות ספורות לסיום, כשאיזיה תומאס מדטרויט ניגש להכניס את הכדור מהצד. לארי בירד קרא את עיניו, גנב את המסירה המיועדת לביל ליימביר, ובתנועה אחת מסר לדניס ג'ונסון, שקלע לייאפ עם שנייה אחת על השעון. בוסטון ניצחו 108-107, והסדרה המשיכה למשחק 7 שבו בוסטון עלו לגמר NBA.

למה זה משמעותי: זו אחת הגניבות המפורסמות בתולדות הספורט האמריקאי, לא רק הכדורסל - השידור של הקריין ג'וני מוסט ("Bird stole the ball!") עדיין מתנגן בראש של אוהדי בוסטון. עבור דטרויט, זו הייתה תחילת סדרת כישלונות קרובים לפני שהקבוצה פרצה לבסוף לגמר ב-1988.

4מייקל ג'ורדן, "The Shot" - סיבוב 1, 1989, משחק 5

לפי הכתבה הרטרוספקטיבית של Bleacher Report, קרייג אלו מקליבלנד קלע לייאפ שהעניק לקאבלירס יתרון 100-99 עם 3 שניות בלבד שנותרו למשחק 5 המכריע בסיבוב הראשון. שיקגו הכניסו את הכדור למייקל ג'ורדן, שדרבל ימינה, עלה באוויר מעל אלו ונשאר בו זמן רב יותר ממה שנראה אפשרי, וקלע ג'אמפר מקו העונשין בדיוק כששעון המשחק נגמר.

שיקגו ניצחו 101-100 והדיחו את קליבלנד. בניגוד לזריקה המפורסמת יותר שלו בגמר 1998, כאן באמת לא נותר זמן אמיתי לתגובה - מה שהופך את "The Shot" לבאזר ביטר אמיתי יותר מבחינה טכנית, גם אם הוא פחות מוכר לציבור הרחב. ג'ורדן המשיך מכאן לבנות את המוניטין של כוכב שמבקש את הכדור בדיוק ברגעים הכי מפחידים.

5ויני ג'ונסון - גמר NBA 1990, משחק 5

לפי Vintage Detroit Collection, דטרויט פיסטונס, שהובילו 3-1 בסדרה, היו צמודות 90-90 מול פורטלנד עם ההחזקה האחרונה בידיים. איזיה תומאס הוריד את השעון מ-20 שניות ל-6, ואז מסר לוויני ג'ונסון - שחקן ספסל שכונה "המיקרוגל" על שם היכולת שלו "לחמם" משחק בלי התראה מוקדמת. ג'ונסון חדר, נסוג ליצירת מרחק, וקלע ג'אמפר מ-14 רגל עם 0.7 שניות שנותרו.

דטרויט ניצחו 92-90 והשלימו 4-1 בסדרה - האליפות השנייה ברצף של ה"Bad Boys". זו הזריקה היחידה מבין ה-10 ברשימה שגם הכריעה אליפות NBA בפועל, לא רק משחק בודד. ג'ונסון, שתפקידו הקבוע היה לבוא מהספסל ולהזרים נקודות מהירות, נזכר בעיקר בזכות הרגע הזה - דוגמה לכך שבאזר ביטר יכול לבנות קריירה שלמה מחדש בזיכרון הציבורי.

6ג'ון סטוקטון - גמר המערב 1997, משחק 6

לפי הארכיון של Deseret News, יוטה הובילה בסדרה 3-2 וביקרה בהיוסטון למשחק 6. אחרי שקלייד דרקסלר קלע סל השוואה מ-16 רגל, קארל מאלון קטף את הריבאונד וקרא טיים-אאוט עם 2.8 שניות בלבד שנותרו. יוטה הכניסו את הכדור לג'ון סטוקטון, שקיבל חסימה (Screen) ממאלון וקלע שלשה מעל צ'ארלס בארקלי כששעון המשחק הגיע לאפס.

יוטה ניצחו 103-100 ועלו לגמר NBA הראשון בתולדות המועדון. סטוקטון, שבנה קריירה שלמה כרכז-מבצע ולא כקולע-על, קלע את הזריקה הגדולה ביותר שלו דווקא בדרך חוצה: הוא זכר אחר כך שלא היה בטוח שהכדור יגיע אליו בכלל, אבל הסדרה הזו היא ששלחה את הג'אז שלו, לצד מאלון, לשני גמרי NBA רצופים (1997, 1998) - שניהם הסתיימו בהפסד לשיקגו.

7דרק פישר, "0.4" - חצי גמר המערב 2004, משחק 5

לפי הערך הייעודי בוויקיפדיה ("0.4 Shot"), סן אנטוניו, האלופה המגינה, הובילה 73-72 אחרי שטים דאנקן קלע ג'אמפר נשען מעל שאקיל אוניל - עם 0.4 שניות בלבד שנותרו למשחק. גארי פייטון הכניס את הכדור מהקצה, ודרק פישר תפס, הסתובב וזרק - הכול בתוך 4 עשיריות השנייה, פרק זמן שרבים טענו שהוא פיזית בלתי אפשרי לכדורסלן רגיל.

הכדור נכנס, לייקרס ניצחו 74-73, ולאחר ביקורת ציבורית עצומה הליגה אפילו הזמינה בדיקה פיזיקלית חוזרת שאישרה שהתזמון היה תקין. לייקרס המשיכו וניצחו את הסדרה 4-2 מול האלופה המגינה, בדרך לגמר הקונפרנס.

למה זה משמעותי: הזריקה הזו הפכה לדוגמה הקלאסית ביותר לדיון "כמה זמן אמיתי צריך לקלוע" - ובדיוק בגלל הביקורת שהיא עוררה, היא תרמה לכך שחוק טרנט טאקר (0.3 שניות מינימום) הפך לנושא שיחה שוב, 14 שנה אחרי שנחקק. עבור פישר, שלא היה ידוע כקולע-על, זו הפכה לרגע שמגדיר את כל הקריירה שלו בעיני אוהדי הלייקרס.

לייקרס אמנם עברו את ספרס, אבל הפסידו בגמר NBA 2004 לדטרויט פיסטונס - וההפסד ההוא פירק את הקבוצה כולה. פחות מחודש אחר כך פיל ג'קסון עזב את תפקיד המאמן (וחזר רק שנה אחר כך), וב-14 ביולי 2004 הועבר שאקיל אוניל למיאמי היט - אחרי שקובי בראיינט הבהיר להנהלה שלא יישאר אם שאק נשאר. הזריקה של פישר, אם כך, הייתה הרגע האחרון של אותה שושלת לייקרס לפני שהתפרקה כליל.

אפשר לראות בסיפור הזה שני רבדים: האחד הוא הספורטיבי, זריקה מרהיבה שהוכרעה בגלל תזמון נדיר, והשני הוא הארגוני, כי היא נגעה בשאלה אילו כלים יש לשופטים כדי לוודא דברים כאלה. שניהם הופכים את הזריקה למקרה שמוזכר בכל דיון על שחזור וידאו, ומסבירים למה רגע של 0.4 שניות נשאר בזיכרון יותר מרוב המשחקים המלאים.

8לברון ג'יימס - גמר המזרח 2009, משחק 2

לפי NBA.com, קליבלנד, האלופה הסדירה הטובה בליגה באותה עונה (66-16), פיגרה בנקודה אחת מול אורלנדו מג'יק עם ההחזקה האחרונה. לברון ג'יימס קיבל את הכדור במרחק של 25 רגל, עלה מעל הדו טורקוגלו וקלע שלשה כששעון המשחק הגיע לאפס. קליבלנד ניצחו 96-95 והשוו את הסדרה 1-1.

למה זה משמעותי: הזריקה הזו נחשבת אחת הגדולות בקריירה הפלייאופית של ג'יימס, אבל הסוף של הסיפור מזכיר שבאזר ביטר אחד לא בונה עונה שלמה - אורלנדו הדיחו את קליבלנד 4-2 באותה סדרה, הפסד שמוזכר עד היום כאחת הסיבות העקיפות לכך שג'יימס עזב את קליבלנד לקראת עונת 2010-11.

9סטף קרי - עונה סדירה, 27 בפברואר 2016

לפי הסיקור של NBA.com לציון 10 שנים לרגע, גולדן סטייט ואוקלהומה סיטי היו צמודות 118-118 בהארכה, כשסטף קרי קלע שלשה ממרחק של כ-38 רגל עם 0.6 שניות שנותרו. זו הייתה השלשה ה-12 שלו באותו משחק - שיא עונתי חדש (288 שלשות בעונה), ושיוותה לשיא המשחק הבודד בליגה. גולדן סטייט ניצחו 121-118.

זו הזריקה היחידה ברשימה הזו שקרתה בעונה הסדירה, לא בפלייאוף - אבל היא עדיין נחשבת לאחד הבאזר-ביטרס הגדולים בהיסטוריה, בזכות המרחק והעיתוי. גולדן סטייט המשיכו לסיים את אותה עונה עם המאזן הטוב בהיסטוריית הליגה, 73-9, לפני שהפסידו בגמר לקליבלנד.

10קוואי לנארד - חצי גמר המזרח 2019, משחק 7

בתוצאה 90-90, קוואי לנארד זרק מהפינה מעל ג'ואל אמבייד, והכדור קפץ 4 פעמים על החישוק לפני שנפל פנימה בדיוק כששעון המשחק הגיע לאפס. טורונטו ניצחו 92-90 - הזריקה הראשונה בתולדות הליגה שהכריעה משחק 7 על הבאזר, כפי שפירטנו גם במאמר על סדרות הפלייאוף הגדולות.

למה זה משמעותי מעבר לרגע עצמו: טורונטו המשיכו משם לאליפות הראשונה בתולדות המועדון באותה עונה עצמה, ולנארד נבחר ל-Finals MVP. שנה אחת בלבד בקנדה הספיקה לו כדי להיכנס להיסטוריה כשחקן ששתי הפרנצ'ייזות שהוא זיכה באליפות (סן אנטוניו ב-2014, טורונטו ב-2019) לא חזרו לגמר מאז בלעדיו.

המספרים שמאחורי הבאזר ביטר

קאמבקים שהוכרעו בבאזר ביטר

קאמבק גדול וזריקה על הבאזר הם שני דברים נפרדים, וכל אחד מהם נדיר בפני עצמו - כך שהצירוף של שניהם, קאמבק אמיתי שנחתם בזריקה שהכדור יוצא מהיד לפני הצופר, נדיר עוד יותר ממה שנראה. בדקנו עשרות מועמדים מההיסטוריה, כולל כמה מהקאמבקים הגדולים ביותר שידעה הליגה, ומצאנו שרק 3 עומדים בשני התנאים גם יחד. קאמבקים גדולים אחרים, כמו 29 הנקודות של מילווקי ב-1977 או 29 הנקודות של הלייקרס ב-1989, הוכרעו בזריקות עונשין עם שנייה אחת על השעון - דרמטי לא פחות, אבל לא זריקה על הבאזר במובן הטכני.

1רוברט הורי - גמר המערב 2002, משחק 4

לפי ESPN, סקרמנטו הובילה 40-20 בסוף הרבע הראשון - פיגור של 20 נקודות שנסגר עד לרבע הרביעי. עם 11 שניות לסיום וסקרמנטו מובילה בנקודה, הלייקרס עברו עבירה על ולאדה דיבאץ, שהחטיא זריקת עונשין אחת. דיבאץ ניסה להדוף את הריבאונד מהצבע, אבל מסר בטעות ישר לידיו של רוברט הורי, שקלע שלשה על הבאזר.

הלייקרס ניצחו 100-99, השוו את הסדרה 2-2 והמשיכו לניצחון 4-3 - בדרך לאליפות השלישית ברצף שלהם. למה זה משמעותי: הורי, ששיחק את כל הקריירה שלו כשחקן ספסל, בנה על הרגע הזה כינוי ("Big Shot Rob") וקריירה של 7 אליפויות עם 3 פרנצ'ייזות שונות - יותר מכל שחקן אחר מאז עידן בוסטון של שנות ה-60. בסקרמנטו, לעומת זאת, הרגע הזה עדיין נתפס כנקודת המפנה שגזלה מהקבוצה את ההזדמנות הטובה ביותר שלה לאליפות.

2טרייסי מקגרייידי - עונה סדירה, 9 בדצמבר 2004

לפי הערך הייעודי בוויקיפדיה, סן אנטוניו הובילה יוסטון 8 נקודות (76 מול 68) עם 35 שניות בלבד שנותרו למשחק עונה סדירה. טרייסי מקגרייידי קלע שלשה, ואז עוד שלשה עם עבירה שהשלימה "סל ועוד אחת" (4 נקודות), ואז עוד שלשה - לפני שטים דאנקן השיב לספרס יתרון 80-75 מקו העונשין.

עם 1.7 שניות בלבד על השעון, מקגרייידי קלע את השלשה הרביעית שלו - הפעם על הבאזר - ל-13 נקודות שלמות ב-35 שניות, וניצחון 81-80. למה זה משמעותי: הרגע הזה הפך לאחד הקטעים הכי מוקרנים בתולדות ESPN, ולדברי מקגרייידי עצמו הוא "לא יודע מה קרה לו" באותם שניות - תזכורת לכך שקריירה שלמה (מקגרייידי לא זכה אף פעם באליפות NBA) יכולה להיזכר דרך רגע אחד בעונה סדירה לגמרי שגרתית.

3OG אנונובי - גמר NBA 2026, משחק 4

לפי הדיווח של NBA.com למשחק, סן אנטוניו הגיעה למחצית עם היתרון הגדול ביותר בתולדות הגמר לקבוצה אורחת, ובשלב מסוים ברבע השלישי הובילה 29 נקודות - הפיגור הגדול ביותר שאי-פעם נסגר במשחק גמר. ניו יורק, בהנהגת ג'יילן ברנסון (36 נקודות) ו-OG אנונובי (33 נקודות), טיפסו בחזרה לאורך הרבע הרביעי.

במשחק צמוד, אנונובי קלע טיפ-אין (סל מתיקון התקפי) עם 1.2 שניות שנותרו, שהעניק לניקס ניצחון 107-106. ניו יורק עלו ליתרון 3-1 בסדרה.

למה זה משמעותי: זה הקאמבק הגדול ביותר בתולדות משחקי הגמר, וגם הטרי ביותר ברשימה הזו - תזכורת לכך שגם אחרי 80 שנות NBA, שיאים חדשים עדיין נשברים. עבור אנונובי, רול פלייר במשך רוב הקריירה שלו, זו הפכה לרגע המגדיר בקריירה - וחלק משיאים ששבר המועדון בדרך לאליפות שלו.

אנונובי כבר זכה באליפות אחת, עם טורונטו ב-2019 - אבל פציעה הרחיקה אותו מהמגרש בגמר ההוא, כך שלא ממש חווה את הרגע. טורונטו העבירה אותו לניקס בדצמבר 2023 (תמורת RJ בארט, אימנואל קוויקלי ובחירת סיבוב שני 2024), עסקה שבזמנה נראתה כעוד טרייד אמצע-עונה רגיל. שבע שנים אחרי האליפות הראשונה שהחמיץ, אנונובי לא רק שיחק בגמר - הוא זה שסגר אותו.

הרגע הזה ממחיש למה זריקות הכרעה נשארות בזיכרון לא רק בגלל התוצאה אלא בגלל הדרך אליה: קבוצה שהייתה בפיגור עצום מצליחה לחזור בהדרגה, ושחקן שלא נחשב לכוכב נקרא להכרעה. כשהרגע מגיע בגמר, עם סדרה שנפתחת ליתרון, המשמעות מתעצמת, והוא הופך מזריקה למשחק שמסכם את העונה. זו גם הסיבה שהקאמבק הזה נחשב לאחד הרגעים הגדולים של המשחק.

איפה עומד הבאזר ביטר היום?

הזריקה החדשה ביותר ברשימה הזו קרתה רק בגמר 2026, פחות משנה לפני עדכון המאמר הזה - הוכחה שהתופעה לא נעלמת, רק נדירה. כלי מעקב וידאו משופרים (Replay Review) הופכים את ההכרעות על הבאזר למדויקות יותר מאי-פעם: הליגה בודקת היום, בפריימים שלמים, אם הכדור עזב את היד לפני הצופר - בדיקה שלא הייתה אפשרית טכנית בזמן הזריקה של ג'רי ווסט ב-1970 או אפילו של דרק פישר ב-2004.

שני השיאים שמוזכרים כאן נשארים ללא תחרות: 60 הרגל של ווסט כזריקה הארוכה ביותר שנקלעה על הבאזר במשחק גמר, ו-29 הנקודות של ניקס-ספרס כקאמבק הגדול ביותר בתולדות הגמר, בלי קשר לשאלה אם הוא הוכרע על הבאזר. אפשר לעקוב אחרי המשחקים של הערב ולראות אם מישהו כבר כותב את הפרק הבא בתוצאות ה-NBA, או לקרוא על הקאמבקים הגדולים והמשחקים הגדולים בתולדות הליגה.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 5 באוקטובר 2026

שאלות נפוצות