כל זוכי ה-MVP בהיסטוריית ה-NBA

לא הצבעה צמודה, אלא ההפך - התיעוד הקלאסי ביותר של "הצלחה קבוצתית מול דומיננטיות אישית": צ'מברליין רשם את העונה הטובה בהיסטוריה (50.4 נק' ו-25.7 ריב' למשחק, כולל משחק ה-100 הנקודות), ובכל זאת קיבל רק 9 הצבעות ראשונות מול 51 לראסל, שהוביל את הסלטיקס לאליפות.

פיצול נדיר בין שני גופי הצבעה: רוברטסון זכה בפרס ה-MVP הרשמי של הליגה, אבל באותה עונה בדיוק זכה צ'מברליין (36.9 נק'/22.3 ריב'/5.0 אס') בפרס המקביל של איגוד כתבי הספורט (USBWA) - שני גופים שונים העדיפו שני שחקנים שונים.

עבדול-ג'באר רשם נתונים אישיים גבוהים משמעותית (30.2 נק'/16.1 ריב'/5.0 אס'), אבל קאוונס זכה בהצבעה (67 הצבעות ראשונות מול 33) בזכות הישג קבוצתי - הסלטיקס שלו סיימו עם 68 ניצחונות, השיא הטוב בליגה.

ההפרש הצר ביותר בתולדות ההצבעה על הפרס: עבדול-ג'באר זכה עם 409 נקודות הצבעה (52 הצבעות ראשונות) מול 393 נקודות למקאדו, מלך הקליעה של אותה עונה (47 הצבעות ראשונות) - הפרש של 16 נקודות בלבד. דייב קאוונס היה קרוב מאחור במקום השלישי, עם 378 נקודות.

מרוץ תלת-כיווני צמוד: מג'יק זכה עם 636 נק' הצבעה (27 הצבעות ראשונות), בארקלי היה שני עם 614 נק' - למרות שקיבל יותר הצבעות ראשונות ממג'יק (38!) - וג'ורדן שלישי עם 564 נק' (21 הצבעות ראשונות). הפרש של 22 נקודות בלבד בין הראשון לשני.

המקרה המפורסם ביותר בהיסטוריית הפרס: מלון גבר על ג'ורדן בהפרש זעום של 29 נקודות הצבעה בלבד (986 מול 957 מתוך מקסימום 1,150), ובהצבעות ראשונות 63 מול 52 מתוך 115 מצביעים.

עונה מקוצרת (50 משחקים בעקבות השבתה) עם שלישיית מובילים צפופה: מלון 827 נק' הצבעה (44 הצבעות ראשונות), מורנינג 773 (36), וטים דאנקן שלישי עם 740 (30) - הפרש של 54 נקודות בלבד בין ראשון לשני.

קיד הוביל מהפך דרמטי בניו ג'רזי (מהגרועות בליגה לגמר ה-NBA) והיה קרוב מאוד: דנקן זכה עם 954 נק' הצבעה (57 הצבעות ראשונות) מול 897 לקיד (45) - הפרש של 57 נקודות בלבד.

נאש זכה בבירור (57 הצבעות ראשונות, 924/1250 נק'), עם לברון שני ודירק נוביצקי שלישי - אבל השערורייה האמיתית הייתה קובי בראיינט, שלמרות עונת קליעה אגדית (35.4 נק' למשחק, כולל משחק 81 הנקודות) סיים רק רביעי בהצבעה.

ווסטברוק זכה (69 הצבעות ראשונות מול 22 להארדן) ברגע שרשם ממוצע טריפל-דאבל עונתי - הראשון מאז אוסקר רוברטסון ב-1961/62 - אבל מדדים מתקדמים (כולל Win Shares: 15.0 להארדן מול 13.1 לווסטברוק) והרקורד העונתי הטוב יותר של יוסטון הציתו ויכוח שנמשך שנים.

יוקיץ' זכה עם 65 הצבעות ראשונות (875/1000 נק') מול 26 הצבעות ראשונות לאמבייד (706 נק') - מרוץ צמוד יותר משנת הזכייה הראשונה שלו, עם יאניס אנטטוקומפו שלישי.

אמבייד זכה בבירור בהצבעה עצמה (73 הצבעות ראשונות מול 15), אבל מצביע יחיד (העיתונאי מארק ג'קסון) השאיר את יוקיץ' מחוץ לחמישיית הבחירה שלו לגמרי - כך שיוקיץ' קיבל תמיכה מ-99 מתוך 100 מצביעים בלבד. ג'קסון התנצל בפומבי בעקבות התגובות.