המשחקים הארוכים ביותר ב-NBA - 10 משחקים עם 4 עד 6 הארכות

ב-6 בינואר 1951 אינדיאנפוליס אולימפיאנס ניצחה את רוצ'סטר רויאלס 75-73 אחרי שש הארכות, 78 דקות משחק שבהן נקלעו 18 נקודות בלבד בהארכות, והמשחק הזה עדיין הארוך בתולדות ה-NBA. במאמר עברנו על עשרת המשחקים הארוכים ביותר, מ-1949 עד 2019: מי שיחק נגד מי, כמה הארכות נדרשו, מי קלע, מה היו פערי הרמה והמקום בטבלה, באיזה שלב של העונה המשחק נערך ומה קרה אחריו לקבוצות ולשחקנים. נסביר איך מדרגים משחקים באורך שווה, ונראה למה 12 מתוך 19 קבוצות הפסידו במשחק שאחרי.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 13 באוקטובר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?

איך מגדירים את המשחקים הארוכים ביותר ב-NBA?

משחק NBA רגיל נמשך 48 דקות, וכל הארכה מוסיפה חמש דקות. לכן אפשר למדוד את אורכו של משחק במספר ההארכות: ארבע הארכות הן 68 דקות משחק, חמש הן 73 ושש הן 78. זה המדד שבו נשתמש במאמר, כי הוא היחיד שאפשר להשוות בין עשורים. שעון הקיר אינו מדד טוב: המשחק של 1949 נמשך שלוש שעות ו-48 דקות, לפי CNY History, בגלל 122 עבירות אישיות, והמשחק של 1953, שהיה קצר ב-5 דקות משחק, נמשך שלוש שעות ו-11 דקות, לפי ה-Boston Globe. משך המשחק בשעון תלוי בעבירות, בהפסקות ובהחלפות, ולא רק בדקות המשחק.

לפי ⁦Land of Basketball⁩, 17 משחקים בתולדות הליגה הגיעו לארבע הארכות ומעלה: אחד עם שש, שניים עם חמש וארבעה עשר עם ארבע. מספר ההארכות מכריע רק את שלושת המקומות הראשונים. ארבעה עשר המשחקים עם ארבע הארכות באורך זהה, 68 דקות, ולכן נדרש כלל שובר שוויון. השתמשנו בשניים: משחקי פלייאוף קודמים, כי כל דקה בהם שווה יותר, ואחריהם משחקי עונה סדירה לפי סך הנקודות המשותף, כדי לבחור את המשחקים העמוסים ביותר. כך נכנסו לרשימה שני משחקי פלייאוף וחמישה משחקי עונה סדירה (329, 311, 307, 297 ו-291 נקודות משותפות).

שבעה משחקים נשארו בחוץ, כולם עם ארבע הארכות: רוצ'סטר מול ניו יורק (23 בינואר 1951, 102-92), רוצ'סטר מול אינדיאנפוליס (8 בנובמבר 1952, 99-96), פורטלנד מול קליבלנד (18 באוקטובר 1974, 131-129), אטלנטה מול סיאטל (19 בפברואר 1982, 127-122), פיניקס מול פורטלנד (14 בנובמבר 1997, 140-139), אטלנטה מול יוטה (25 במרץ 2012, 139-133) ואטלנטה מול ניו יורק (29 בינואר 2017, 142-139). את הדקות, העבירות והזריקות של כל משחק אפשר לקרוא ב-Basketball-Reference, ועל הדרך שבה קוראים דף כזה יש הסבר במאמר על קריאת דף סטטיסטיקה.

10 המשחקים הארוכים ביותר ב-NBA, בקצרה

הטבלה מסודרת לפי הכללים שהוגדרו למעלה. אחריה מופיע כל משחק בנפרד: הרקע והפערים בין הקבוצות, מה קרה במגרש ומה קרה אחר כך.

"חוץ" מציין שהמנצחת שיחקה אצל היריבה. תאריכים בפורמט יום.חודש.שנה.

המשחקים הארוכים ביותר ב-NBA, אחד אחד

כל משחק מוצג בשלוש פסקאות: הרקע והפער בין הקבוצות, המשחק עצמו והקלעים, ואחר כך, כלומר מה קרה לקבוצות ולשחקנים בהמשך.

1אינדיאנפוליס אולימפיאנס 75, רוצ'סטר רויאלס 73 - שש הארכות, 6 בינואר 1951

הרקע: המשחק נערך באולם אדג'רטון פארק ברוצ'סטר שבניו יורק, במשחק ה-30 של הרויאלס וה-32 של האולימפיאנס בעונה בת 68 משחקים, כלומר מעט לפני אמצעה. המארחת הייתה הטובה בהרבה: רוצ'סטר עמדה על 19-10, סיימה את העונה 41-27 במקום השני במערב ואז זכתה באליפות, ואילו אינדיאנפוליס עמדה על 15-16 וסיימה 31-37 במקום הרביעי, 13 משחקים מאחורי הראשונה, לפי Basketball-Reference. הרויאלס של אז הם הפרנצ'ייז שמשחק היום בסקרמנטו בשם קינגס, והאולימפיאנס כבר אינה קיימת. על הקבוצות שעברו עיר או נעלמו אפשר לקרוא במאמר על קבוצות שעברו עיר.

המשחק: אחרי 48 דקות התוצאה הייתה 65-65, והרבע האחרון הניב רק 20 נקודות (8 לאינדיאנפוליס ו-12 לרוצ'סטר). ההארכות היו דלות עוד יותר: 2-2 בראשונה, אפס נקודות בשנייה, 2-2 בשלישית, אפס ברביעית, 4-4 בחמישית, ובשישית אינדיאנפוליס ניצחה 2-0. בשש ההארכות נקלעו 18 נקודות בלבד, וזה היה אחד הגורמים להכנסת שעון הזריקה בעונת 1954/55. ארני רייזן מרוצ'סטר היה הקלע המוביל עם 26 נקודות (11 מ-27), לפי Basketball-Reference, וראלף בירד ואלכס גרוזה קלעו 17 כל אחד לאינדיאנפוליס. המשחק היה נקי מאוד מעבירות: 22 בסך הכול, 13 לאולימפיאנס ו-9 לרויאלס, לעומת 122 במשחק של 1949.

אחר כך: הלילה שאחרי היה קשה מהמשחק. שתי הקבוצות שיחקו למחרת, 7 בינואר, בחוץ, ורוצ'סטר הפסידה 69-57 במיניאפוליס, כשקלעה רק 57 נקודות. האולימפיאנס החמיצו את הרכבת לשיקגו בגלל סיום המשחק, נסעו לדטרויט ושכרו מטוס למולין שבאילינוי, אבל רק חמישה שחקנים יכלו לטוס, וזה המקרה היחיד בתולדות ה-NBA שקבוצה שיחקה בו עם חמישה שחקנים בלבד. לפי Basketball-Reference, הם הפסידו 83-79 לטרי-סיטיז. אחרי העונה, בסתיו 1951, הגיע פרק חמור יותר: נחשף שבירד וגרוזה היו מעורבים ב"טעינת נקודות" מימי הקולג', והשניים הושעו לכל החיים.

2מילווקי באקס 155, סיאטל סופרסוניקס 154 - חמש הארכות, 9 בנובמבר 1989

הרקע: זה היה המשחק הרביעי של שתי הקבוצות בעונה, ב-Bradley Center במילווקי, ולכן המאזנים עדיין לא אמרו הרבה (3-1 למילווקי ו-2-2 לסיאטל אחרי המשחק). בסוף העונה מילווקי של דל האריס סיימה 44-38 במקום השלישי בדיוויזיית המרכז, וסיאטל של ברני ביקרסטף סיימה 41-41, במקום התשיעי במערב, ופספסה את הפלייאוף כי יוסטון, שסיימה במאזן זהה, זכתה בשובר השוויון. הסוניקס של אז הם אוקלהומה סיטי תאנדר של היום.

המשחק: אחרי 48 דקות 103-103, ובהארכות שתי הקבוצות הלכו שווה בשווה: 7-7, 10-10, 7-7 ו-11-11, עד ההארכה החמישית, שבה מילווקי ניצחה 17-16. דייל אליס קלע 53 נקודות (18 מ-39 מהשדה ו-14 מ-17 מהקו) ושיחק 69 דקות מתוך 73 אפשריות, שיא של משחק בודד; 20 מנקודותיו הגיעו בהארכות, לפי UPI. קסבייר מקדניאל הוסיף 37 נקודות ו-13 ריבאונדים ב-68 דקות, ודריק מקיי 24. אצל מילווקי ריקי פירס קלע 36 נקודות ב-42 דקות והודח בעבירות בהארכה השנייה, אלווין רוברטסון קלע 28 וג'ק סיקמה 23. שישה שחקנים קלעו 20 ומעלה. לפי NBA.com, מילווקי הובילה 155-146 כשנותרו 34 שניות, טוני בראון וג'ף גרייר קלעו תשע נקודות רצופות בהארכה, סיאטל הגיבה בריצת 8-0, והשלשה האחרונה של מקדניאל פגעה בחישוק מאחור.

אחר כך: שתי הקבוצות הפסידו במשחק הבא. סיאטל נפלה ב-11 בנובמבר 109-102 בשיקגו, ואליס שיחק שוב 41 דקות וקלע 30; מילווקי הפסידה באותו יום 104-96 לפילדלפיה. לא תועדה פציעה שנגרמה מהמשחק. אליס שיחק בעונה 55 משחקים בלבד, כי בינואר 1990 נפצע בתאונת דרכים שגרמה לריאה קורסת ולצלעות שבורות, לפי Seattle Times. פירס החמיץ משחקים בגלל פציעה בפרק היד, אבל זכה בתואר שחקן הספסל של השנה, ומילווקי הודחה בסיבוב הראשון, 3-1 לשיקגו.

3סירקיוז נשיונלס 125, אנדרסון פקרס 123 - חמש הארכות, 24 בנובמבר 1949

הרקע: זה היה יום ההודיה, ב-State Fair Coliseum בסירקיוז, בפני 6,822 צופים, בעונה הראשונה של ה-NBA אחרי איחוד ה-BAA וה-NBL. המארחת עמדה על 10-1 וסיימה את העונה עם 51-13, ואיבדה את הגמר 4-2 למיניאפוליס. אנדרסון, אלופת ה-NBL היוצאת, עמדה על 6-2, וסיימה 37-27 במקום השני במערב. הנשיונלס של אז הם פילדלפיה סבנטי סיקסרס של היום, ואנדרסון נעלמה אחרי העונה.

המשחק: אחרי 48 דקות 76-76. אנדרסון הובילה 76-74 כשנותרו 28 שניות, וריי קורלי קלע שתי זריקות עונשין והשווה, לפי CNY History. המחלוקת הגיעה מיד: אנדרסון הגישה מחאה וטענה שסירקיוז החליפה שחקן שלא כדין (ליירוי צ'ולייט במקום ג'ורג' רטקוביץ'), ובכל זאת התוצאה נשארה. ההארכות הסתיימו 7-7, 4-4, 8-8 ו-12-12, ובחמישית סירקיוז ניצחה 18-16. הקלעים: ג'וני מקנובסקי 21, קורלי 19, רטקוביץ' ודולף שייס (טירון) 18 כל אחד לסירקיוז, ופרנקי בריאן 18, ג'ון הרגיס 17 וביל קלוס 16 לאנדרסון. אף שחקן לא עבר 21 נקודות, והמשחק נגמר בשחקנים מותשים: לפי Basketball-Reference נרשמו 122 עבירות אישיות (66 לאנדרסון ו-56 לסירקיוז), ואילו מקורות אחרים מדווחים על 113, שיא ליגה בכל מקרה.

אחר כך: שתי הקבוצות ניצחו את המשחק הבא. סירקיוז ניצחה 80-62 את ווטרלו ומשם צעדה ל-51-13. אנדרסון גברה בפלייאוף על טרי-סיטיז ועל אינדיאנפוליס, 2-1 בכל סדרה, והפסידה 2-0 למיניאפוליס, ואז, ב-10 באפריל 1950, פרשה מה-NBA, בעיקר בגלל מצבו הבריאותי של הבעלים אייק דאפי. שחקניה חולקו בין קבוצות הליגה בדראפט פיזור באוגוסט. לא תועדה פציעה שנגרמה מהמשחק.

4פורטלנד טרייל בלייזרס 140, דנוור נאגטס 137 - ארבע הארכות, 3 במאי 2019

הרקע: זה המשחק הארוך היחיד ברשימה שנערך בסיבוב השני של הפלייאוף, ב-Moda Center בפורטלנד. הקבוצות היו כמעט זהות: דנוור סיימה את העונה הסדירה במקום 2 עם 54-28, פורטלנד במקום 3 עם 53-29, והסדרה עמדה על 1-1 (121-113 לדנוור במשחק 1 ו-97-90 לפורטלנד במשחק 2). זה היה משחק הפלייאוף השני בהיסטוריה שהגיע לארבע הארכות, והראשון מאז 1953.

המשחק: אחרי 48 דקות 102-102, וההארכות הסתיימו 7-7, 9-9 ו-11-11, וברביעית פורטלנד ניצחה 11-8. סי ג'יי מקולום קלע 41 נקודות (16 מ-39) ב-60 דקות, 28 מהן אחרי הרבע השלישי, ודמיאן לילארד הוסיף 28 מ-24 זריקות. רודני הוד קלע שבע נקודות רצופות בהארכה הרביעית, כולל שלשה בפחות מ-20 שניות לסיום שנתנה לפורטלנד יתרון לתמיד, לפי Sports Illustrated. אנס קאנטר (כיום אנס פרידום) קלע 18 ותפס 15 ריבאונדים ב-56 דקות עם כתף פצועה, לפי הדיווחים. בצד של דנוור ניקולה יוקיץ' רשם 33 נקודות, 18 ריבאונדים ו-14 אסיסטים ב-64:58 דקות, אבל קלע רק שלוש נקודות בהארכות והפסיד את הכדור שמונה פעמים, וג'מאל מארי קלע 34.

אחר כך: הציפייה הייתה שהעייפות תגבה מחיר, אבל דנוור ניצחה את משחק 4, 116-112, כשיוקיץ' רשם טריפל-דאבל, 21 נקודות, 12 ריבאונדים ו-11 אסיסטים, ב-38 דקות בלבד, ומארי קלע 34, ואז ניצחה את משחק 5, 124-98. קאנטר שיחק במשחק 4 רק 29 דקות וקלע 5. פורטלנד ניצחה את משחק 6, 119-108, ואת משחק 7 בדנוור, 100-96, כשמקולום קלע 37, הניצחון הראשון בתולדות הפרנצ'ייז במשחק 7 בחוץ. בגמר המערב הבלייזרס הפסידו 4-0 לגולדן סטייט. הכתף הפצועה לא עצרה את קאנטר: הוא שיחק במשחק 7 40 דקות.

5בוסטון סלטיקס 111, סירקיוז נשיונלס 105 - ארבע הארכות, 21 במרץ 1953

הרקע: זה היה משחק 2 בסדרת סיבוב ראשון של שלושה משחקים (ניצחון שני מכריע), ב-Boston Garden. סירקיוז הייתה הטובה מבין השתיים בעונה הסדירה, 47-24 לעומת 46-25 של בוסטון, אבל בוסטון הובילה 1-0 אחרי ניצחון 87-81 בסירקיוז יומיים קודם, לפי Basketball-Reference. המפסידה הייתה מודחת, ולכן כל אחת מארבע ההארכות הייתה הכרעה על הסדרה כולה.

המשחק: אחרי 48 דקות 77-77, ובהארכות התוצאה הייתה 9-9, 4-4 ו-9-9, עד שבארבע בוסטון ניצחה 12-6. בוב קוזי קלע 50 נקודות (10 מ-22 מהשדה ו-30 מ-32 מהקו) ב-66 דקות מתוך 68, ושבר שני שיאים של ג'ורג' מייקן: 47 נקודות בפלייאוף ו-17 קליעות חופשיות, לפי הדיווח של ה-Boston Globe. אד מקולי קלע 18 לבוסטון, ורד רושה 19 ופול סימור 18 לסירקיוז, שניהם 67 דקות. המשחק היה גם אלים: בקטטה במחצית הראשונה, שעצרה את המשחק כחמש דקות ונדרשו לה שוטרים, הורחקו בוב ברנום מבוסטון ושייס מסירקיוז. מאוחר יותר הנשיונלס נשארו בלי ספסל כי כל מחליפיהם הודחו בעבירות, וסימור נפגע בברך בסוף המשחק ולא היה מי שיחליף אותו, כך שבוסטון שיחקה מול ארבעה שחקנים בריאים בלבד, לפי ה-Globe. נשרקו כ-107 עבירות (Basketball-Reference סופרת 106), והמשחק נמשך שלוש שעות ו-11 דקות.

אחר כך: בוסטון ניצחה בסדרה 2-0, וסירקיוז סיימה את עונתה. ארבעה ימים אחר כך, בגמר המזרח, קוזי קלע 28 ב-40 דקות, אבל בוסטון הפסידה 95-91 במשחק 1, ואחרי ניצחון במשחק 2 הפסידה את הסדרה 3-1 לניו יורק. הפציעה של סימור הייתה הנזק היחיד המתועד. בוסטון זכתה באליפות הראשונה שלה עם קוזי רק ב-1957, והוא סיים את הקריירה עם שש אליפויות.

6שיקגו בולס 168, אטלנטה הוקס 161 - ארבע הארכות, 1 במרץ 2019

הרקע: שתי קבוצות מתחתית המזרח נפגשו ב-State Farm Arena באטלנטה, במשחק 63 מתוך 82: שיקגו עמדה על 17-45 ואטלנטה על 21-41, והעונה נגמרה ב-22-60 לשיקגו (מקום 13 במזרח) וב-29-53 לאטלנטה (מקום 12). שיקגו אומנה אז על ידי ג'ים בוילן, שמונה בדצמבר 2018 אחרי שפרד הויברג פוטר, ואטלנטה בנתה את הקבוצה סביב טריי יאנג הטירון. זה היה המשחק השני של אטלנטה תוך יומיים עם הארכה: ב-27 בפברואר היא ניצחה את מינסוטה 131-123 אחרי הארכה אחת, ושיקגו ניצחה באותו יום את ממפיס 109-107, לפי Basketball-Reference.

המשחק: אחרי 48 דקות 124-124, ובהארכות שיקגו ניצחה 16-16, 7-7, 8-8 ו-13-6. אטלנטה נכנסה לרבע האחרון בפיגור 95-84 וקלעה בו 40 נקודות (29 לשיקגו), וזה מה שהחזיר אותה לשוויון. יאנג קלע 49 נקודות (17 מ-33) והוסיף 16 אסיסטים ב-55:50 דקות, וזאק לאווין הגיב עם 47 (17 מ-35) ב-55:34. לאורי מרקיינן קלע 31 ותפס 17 ריבאונדים, אוטו פורטר קלע 31, ואלכס לן מאטלנטה 24 (9 מ-12), לצד טאורין פרינס עם 17 וקווין הוארטר עם 15. אטלנטה קלעה טוב יותר מהשדה (61 מ-123 מול 56 מ-119) וניסתה 60 שלשות מול 48, אבל שיקגו ניצחה בקו העונשין: 35 קליעות מ-48 ניסיונות מול 17 מ-25. אטלנטה גם איבדה יותר כדורים (20 מול 17) ונשרקה פעמים רבות יותר (34 עבירות מול 30). 168 הנקודות הן שיא קבוצתי של שיקגו, ו-329 הנקודות המשותפות היו הערך השלישי בגובהו בהיסטוריית הליגה באותו זמן, לפי Sports Illustrated.

אחר כך: שתי הקבוצות נפגשו שוב כעבור יומיים, ב-3 במרץ ביונייטד סנטר, ואטלנטה ניצחה 123-118. יאנג קלע 18 והורחק בתחילת הרבע השלישי על התגרות בקריס דאן, לפי AP; לאווין שיחק רק 28 דקות. בהמשך העונה שיקגו סיימה 4-13 ב-17 המשחקים האחרונים, ואטלנטה 7-10. לא נמצא תיעוד של פציעה שנגרמה מהמשחק.

7שיקגו בולס 156, פורטלנד טרייל בלייזרס 155 - ארבע הארכות, 16 במרץ 1984

הרקע: משחק 65 של שיקגו ו-67 של פורטלנד, ב-Memorial Coliseum. המארחת הייתה בצד הטוב: פורטלנד עמדה על 39-27 וסיימה 48-34 במקום השלישי במערב, ושיקגו עמדה על 24-40 וסיימה 27-55, במקום העשירי במזרח, ללא פלייאוף, לפי Basketball-Reference. פורטלנד של המאמן ג'ק ראמזי הובילה במחצית ב-14, 68-54.

המשחק: אחרי 48 דקות 122-122, ובהארכות 7-7, 7-7 ו-8-8, עד שבארבע שיקגו ניצחה 12-11. ג'ים פקסון קלע 41 נקודות (16 מ-33) ב-49 דקות לפורטלנד, ויין קופר 24, וקלייד דרקסלר הטירון 14 ב-28 דקות. קווינטין דיילי קלע 33 לשיקגו (15 מ-24), דייב גרינווד 26 ב-57 דקות, אורלנדו וולרידג' 21, והגארד הטירון אניס ווטלי חילק 13 אסיסטים. שלושה מחמשת הקלעים המובילים של שיקגו הורחקו בעבירות, ופורטלנד נשרקה 44 פעמים.

אחר כך: הניצחון לא שינה את מסלול שיקגו: שני ימים אחר כך היא הפסידה 107-104 בדנוור, ובסך הכול הפסידה 15 מ-17 המשחקים האחרונים של העונה וסיימה 27-55. אבל הוא השפיע על הקיץ. אילו שיקגו הייתה מפסידה, היא הייתה מסיימת 26-56, כמו אינדיאנה, המאזן הגרוע במזרח. בדראפט ביוני יוסטון זכתה בהגרלה ובחרה ראשונה את האקים אולאג'ואן, פורטלנד בחרה שנייה, בעזרת הבחירה של אינדיאנה שהחזיקה, בסם בואי, ושיקגו בחרה שלישית את מייקל ג'ורדן. על הבחירה של בואי אפשר לקרוא במאמר על בחירות הדראפט ששינו את ה-NBA. פורטלנד, מצדה, ניצחה את חמשת המשחקים הבאים וסיימה 48-34, והודחה בסיבוב הראשון 3-2 מול פיניקס.

8קליבלנד קאבלירס 154, לוס אנג'לס לייקרס 153 - ארבע הארכות, 29 בינואר 1980

הרקע: משחק 54 של שתי הקבוצות, ב-Coliseum at Richfield שליד קליבלנד. הלייקרס עמדו על 37-16 והיו בדרך ל-60-22, המקום הראשון במערב, וקליבלנד עמדה על 22-31 וסיימה 37-45, במקום השמיני במזרח, בלי פלייאוף. זה היה המשחק השלישי של הלייקרס בחמישה ימים, בעונה שבה מג'יק ג'ונסון היה טירון והמאמן פול ווסטהד קודם לתפקיד אחרי שג'ק מקיני נפגע בתאונת אופניים בנובמבר 1979.

המשחק: אחרי 48 דקות 114-114, ובהארכות 12-12, 10-10 ו-8-8, ובארבע קליבלנד ניצחה 10-9. כרים עבדול-ג'באר קלע 42 נקודות ותפס 17 ריבאונדים ב-60 דקות, מג'יק קלע 30 והוסיף 11 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, ג'מאל וילקס קלע 23, ונורם ניקסון שיחק 64 דקות. אצל קליבלנד מייק מיטשל קלע 34 ב-59 דקות, דייב רוביש 32, רנדי סמית' 31 (13 מ-35) וקני קאר 23. קליבלנד חילקה 44 אסיסטים מול 27 של הלייקרס וניסתה 142 זריקות מול 122, ופיצתה בכמות על היעילות הנמוכה יותר: 45.8% מהשדה לעומת 51.6%.

אחר כך: הלייקרס התאוששו מיד: ב-31 בינואר הם ניצחו 107-97 בשיקגו, וכרים קלע 27 ב-34 דקות בלבד, והם סיימו 13-4 ב-17 המשחקים האחרונים, 60-22 בסך הכול. בפלייאוף הם ניצחו את פיניקס 4-1, את סיאטל 4-1 ואת פילדלפיה 4-2 בגמר, כשכרים נקע את הקרסול במשחק 5 ומג'יק שיחק בעמדת הסנטר במשחק 6 וקלע 42. לא תועדה פציעה שנגרמה מהמשחק בקליבלנד. קליבלנד, לעומת זאת, הפסידה את חמשת המשחקים הבאים שלה, ביניהם 123-121 לסיאטל ו-105-104 ליוסטון, וסיימה מתחת ל-50%.

9גולדן סטייט ווריורס 150, ניו ג'רזי נטס 147 - ארבע הארכות, 1 בפברואר 1987

הרקע: משחק 47 של גולדן סטייט ו-44 של ניו ג'רזי, באולם Oakland-Alameda County Coliseum Arena. הווריורס עמדו על 24-22 וסיימו 42-40 במקום החמישי במערב, וניו ג'רזי עמדה על 11-32 וסיימה 24-58, במקום הרביעי בדיוויזיית האטלנטי, לפי Basketball-Reference. הנטס של אז הם ברוקלין נטס של היום.

המשחק: אחרי 48 דקות 108-108, ובהארכות 10-10, 9-9 ו-11-11, ובארבע הווריורס ניצחו 12-9. ג'ו בארי קרול קלע 43 נקודות (15 מ-37) ותפס 24 ריבאונדים ב-55 דקות, סליפי פלויד קלע 29 והוסיף 13 אסיסטים ב-64 דקות, וכריס מאלין קלע 25. אצל הנטס פרל וושינגטון הטירון קלע 29, מייק גמינסקי 25 ב-53 דקות, ואורלנדו וולרידג' (57 דקות) 24 והוסיף 10 אסיסטים.

אחר כך: שתי הקבוצות נכנסו לרצף הפסדים. גולדן סטייט הפסידה ארבעה משחקים (111-103 בסן אנטוניו, ואחר כך ליוסטון, לאינדיאנה בהארכה ולבוסטון) לפני ניצחון על אטלנטה, וניו ג'רזי הפסידה ארבעה ברצף, ביניהם 108-100 בסיאטל כבר למחרת. לא תועדה פציעה שנגרמה מהמשחק. הווריורס סיימו 42-40, ניצחו את יוטה 3-2 בסיבוב הראשון והפסידו ללייקרס 4-1, ושלושה חודשים אחרי 64 הדקות האלה פלויד קלע בפלייאוף מול הלייקרס 29 נקודות ברבע אחד, שיא של פלייאוף שעומד עד היום.

10דטרויט פיסטונס 147, שיקגו בולס 144 - ארבע הארכות, 18 בדצמבר 2015

הרקע: שיקגו, המארחת ב-United Center, עמדה על 15-8 וסיימה 42-40 במקום התשיעי במזרח, והחמיצה את הפלייאוף לראשונה מאז 2008, בעונתו הראשונה של פרד הויברג כמאמן. דטרויט עמדה על 15-12 וסיימה 44-38 במקום השמיני, בפלייאוף הראשון שלה מאז 2009, והודחה 4-0 בידי קליבלנד. הפער הסופי בין הקבוצות היה שני משחקים בלבד. דטרויט הגיעה אחרי הפסד בהארכה לקליפרס (105-103) וניצחון על בוסטון (119-116) יומיים אחר כך, לפי Basketball-Reference.

המשחק: אחרי 48 דקות 105-105, ובהארכות 11-11, 7-7 ו-4-4, ובארבע דטרויט ניצחה 20-17. דטרויט קלעה יותר מהשדה (56 מ-124 מול 50 מ-120) והחזיקה יתרון בשלשות (8 מול 5), ושיקגו פיצתה בקו העונשין, 39 מ-44 מול 27 מ-46. אנדרה דראמונד קלע 33 נקודות (14 מ-25) ותפס 21 ריבאונדים ב-54 דקות, והודח בעבירות באמצע ההארכה הרביעית, ורג'י ג'קסון קלע 31 עם 13 אסיסטים, ומרקוס מוריס 20 ב-57 דקות. אצל שיקגו ג'ימי באטלר קלע 43 (14 מ-29) ב-55:33 דקות, דריק רוז 34, אבל ב-34 זריקות, ופאו גאסול 30 ו-15 ריבאונדים ב-48 דקות. באטלר קלע שלשה מחוץ לאיזון שקירבה ל-145-144 כשנותרו 4.7 שניות, והחמיץ את השלשה האחרונה, לפי AP.

אחר כך: הבולס הגיעו לניו יורק אחרי 4 לפנות בוקר, לפי AP, וגאסול נשאר בשיקגו למנוחה; למחרת שיקגו הפסידה 107-91 לניקס, ורוז שיחק רק 21 דקות, ואחר כך הפסידה 105-102 לברוקלין, שלושה הפסדים ברצף. באטלר נבחר לאולסטאר ולא יכול לשחק בו בגלל פציעה, וגאסול החליף אותו. רג'י ג'קסון נבחר ב-20 בדצמבר לשחקן השבוע במזרח. דטרויט ניצחה את המשחק הבא, 93-92 במיאמי, ודראמונד סיים את העונה כשהוא משחק את כל 81 המשחקים שלו עם 14.8 ריבאונדים למשחק.

מה משותף למשחקים הארוכים ביותר ב-NBA?

הפרש קטן: שמונה מתוך עשרת המשחקים הוכרעו בהפרש של עד שלוש נקודות, ושלושה מהם בנקודה אחת (1980, 1984 ו-1989). בשני המשחקים האחרים, ב-1953 וב-2019, ההארכה האחרונה פתחה פער של שש ושבע נקודות. משחק מתארך כשאף קבוצה לא מצליחה להתנתק. יתרון הבית לא הכריע: שישה משחקים הוכרעו לטובת המארחת וארבעה לטובת האורחת.

הפערים ברמה לא הכריעו. בשישה מעשרה משחקים ניצחה הקבוצה שסיימה את העונה עם מאזן גרוע יותר, כולל קליבלנד של 37-45 מול לייקרס של 60-22 ושיקגו של 27-55 מול פורטלנד של 48-34. בארבעת המשחקים האחרים ניצחה הקבוצה עם המאזן הטוב יותר (1949, 1987, 1989 ו-2015), גם אז בהפרש של עד שלוש נקודות. זה לא מוכיח שהארכות מצמצמות פערים, אבל הרשימה מראה שגם קבוצה חזקה בהרבה לא יכלה להתנתק.

העומס על הכוכבים: בעשרת המשחקים שחקנים שיחקו 69 דקות (אליס), 68 (מקדניאל), 67 (רושה וסימור), 66 (קוזי), 65 (יוקיץ'), 64 (פלויד וניקסון) ו-60 (מקולום וכרים). בניגוד לציפייה, הכוכבים התאוששו מהר: אליס קלע 30 במשחק הבא, קוזי 28, יוקיץ' רשם טריפל-דאבל וכרים קלע 27 ב-34 דקות. מי ששילם את המחיר היו הקבוצות: 12 מתוך 19 קבוצות שהיה להן משחק הבא הפסידו בו, וחמש הקבוצות ששיחקו למחרת, אחרי נסיעה, הפסידו כולן. על המחיר של משחקים ברצף אפשר לקרוא במאמר על משחקי גב אל גב.

פציעות: בשום משחק לא תועדה פציעה חמורה שנגרמה ישירות מההארכות. הפציעה היחידה במהלך משחק היא של פול סימור ב-1953. מה שהשתנה בהמשך נגע בניהול הדקות: לפי AP גאסול נשאר בבית אחרי המשחק של 2015, ורוז שיחק 21 דקות למחרת. המשחקים הארוכים משפיעים בעיקר על לוח הזמנים, ופחות על הרפואה.

המספרים שמאחורי המשחקים הארוכים ביותר ב-NBA

• 18 - הנקודות בשש ההארכות של 1951, לעומת 81 נקודות בארבע ההארכות של שיקגו ואטלנטה ב-2019.
• 122 - העבירות במשחק של 1949, לפי Basketball-Reference, לעומת 22 במשחק של 1951.
• 69 - הדקות של דייל אליס ב-1989, השיא של משחק בודד.
• 50 - נקודותיו של בוב קוזי ב-1953, 30 מהן מהקו, שיא פלייאוף באותו זמן.
• 329 - הנקודות המשותפות של שיקגו ואטלנטה ב-2019, לעומת 148 ב-1951.
• 6 - מספר המשחקים מתוך עשרה שבהם ניצחה הקבוצה עם המאזן הסופי הגרוע יותר.
• 12 מתוך 19 - הקבוצות שהפסידו במשחק הבא שלהן (סירקיוז ב-1953 הודחה ולא שיחקה שוב).

איפה זה עומד היום, אחרי המשחקים הארוכים ביותר ב-NBA?

המשחק האחרון עם ארבע הארכות או יותר ברשימה של Land of Basketball הוא של פורטלנד ודנוור, במאי 2019. משחק עם חמש הארכות לא נערך מאז 1989, ושש הארכות לא חזרו מאז 1951. המשחקים של ימינו שונים: ארבע ההארכות של 2019 הניבו 81 נקודות, בעוד שש ההארכות של 1951 הניבו 18, אחרי שבעונת 1954/55 נכנס שעון הזריקה. הדקות הגבוהות נשארו חלק מהסיפור: יוקיץ' שיחק כמעט 65 דקות ב-2019, מהגבוהות בתולדות הפלייאוף לפי הדיווחים. אפשר לעקוב אחרי משחקים עם הארכות לאורך העונה בלוח המשחקים, והעונה החדשה נפתחת ב-20 באוקטובר 2026.

המקום בהיסטוריה של המשחקים הארוכים ביותר ב-NBA

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 13 באוקטובר 2026

שאלות נפוצות