אוקלהומה סיטי ת'אנדר - הכנה לעונת 2026-27

אוקלהומה סיטי ת'אנדר נכנסת לעונת 2026-27 כשהיא שואלת שאלה שלא הרבה קבוצות שואלות: איך חוזרים לפסגה אחרי שהחזיקו בה כבר פעם אחת? הקבוצה, אלופת NBA 2025, סיימה את עונת 2025/26 עם 64-18 - מקום 1 במערב - וההגנה הטובה בליגה כולה, לפני שהופתעה בגמר האזור המערבי מול סן אנטוניו ספרס הצעירה, בסדרה קלאסית שהוכרעה 4-3. בקיץ שאחרי, ת'אנדר בחרה כמעט לא לגעת בליבה שהגיעה לשם. במדריך הזה נעבור על הסגל, מה קרה בקיץ, החוזקות והחולשות, ולמה כדאי לעקוב אחרי מי שיכול לשאת עומס לצד שיי גילג'ס-אלכסנדר יותר מכל נתון אחר.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 20 בספטמבר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?

מה קרה לת'אנדר בעונה הקודמת?

אוקלהומה סיטי ת'אנדר סיימה את עונת 2025/26 עם מאזן של 64-18 - מקום 1 במערב, לשנייה ברציפות עם עונה של 60+ ניצחונות. ההגנה שלה סיימה עם Defensive Rating של 107.7 - הטובה ב-NBA - וההתקפה עם 118.9 (מקום 7), שילוב שהניב רייטינג נטו של +11.2, הגבוה ביותר בליגה בפער של 2.9 נקודות. הקבוצה, האלופה המכהנת מ-2024/25 (68-14 באותה עונה), הגיעה עד לגמר האזור המערבי - אבל שם עצרה אותה סן אנטוניו ספרס הצעירה, בסדרה קלאסית בת 7 משחקים שהוכרעה 4-3.

זו לא הייתה עונה כושלת בשום קנה מידה - להפך, זו הייתה עונת המשך מרשימה לאלופה, עם שיי גילג'ס-אלכסנדר ברמת MVP שוב. אבל ההפסד בגמר האזור חשף את הפער הקטן שעדיין קיים בין ת'אנדר לליבה בוגרת יותר בקטעי לחץ ארוכי-סדרה - בדיוק הסוג של ניסיון שהאלופה מ-2025 כבר צברה, אבל שעדיין לא הוכח שוב מול יריבה שלא מוכנה לוותר.

סגל ת'אנדר לקראת עונת 2026-27

הליבה שסיימה בגמר האזור נשארה, אבל הרוטציה השתנתה: לוגנטז דורט ואהרון וויגינס הועברו לאטלנטה, איזאיה ג'ו לדטרויט, ונוספו שלושה רוקיז מדראפט 2026:

מה שבולט בטבלה: אין הרבה שחקנים ותיקים (הוותיקים ביותר, אלכס קרוסו בן 32 וקנריץ' וויליאמס בן 31), וכל שלושת התוספות (מארה, סטירץ, אווה) הן רוקיז שטרם שיחקו ב-NBA. זו קבוצה שבנתה את הליבה שלה דרך הדראפט ונשארת צעירה יחסית גם כאלופה לשעבר וכשולטת בוועידה שלה.

הכוכב הגדול של ת'אנדר

שיי גילג'ס-אלכסנדר הוא, כבר שנתיים ברציפות, השחקן הכי בלתי-עצור בליגה מהטווח הבינוני: 31.1 נקודות, 6.6 אסיסטים ו-4.3 ריבאונדים בממוצע בעונת 2025/26, על 55.3% קליעה מהשדה ו-87.9% מהקו. היכולת שלו לשנות כיוון וקצב תוך כדי כדרור, למשוך פאולים בעקביות ולקלוע מכל אזור במגרש הופכת אותו לבלתי-ניתן-להגנה - אין דרך "נורמלית" לעצור אותו, רק לצמצם נזק. הוא גם מגן איכותי בעצמו, עם ידיים פעילות שמייצרות גניבות מול מובילי כדור יריבים, לא רק אופציה התקפית חד-כיוונית.

מעבר למספרים, גילג'ס-אלכסנדר הוא הסיבה שהת'אנדר בכלל נחשבת אלופה: הוא הוביל את הקבוצה לתואר ב-2025 וזכה ב-MVP העונה הסדירה באותה שנה. אבל בדיוק בגלל זה, גמר האזור 2026 חשף את הסיכון שבתלות גבוהה כל כך בשחקן אחד בקטעי לחץ - כשספרס הצליחה להכביד עליו ברגעים קריטיים, ת'אנדר התקשתה למצוא פתרון התקפי שני עקבי.

מה שמייחד אותו עוד יותר הוא שהוא לא רק סקורר - הידיים הפעילות שלו בהגנה הופכות אותו לאחד ממובילי הגניבות בליגה, וזו לא תופעת לוואי אקראית: זה בדיוק אותו קריאת-משחק וזיהוי-דפוסים שמניעים גם את המשחק ההתקפי שלו. השילוב הזה - שחקן שגם יוצר את רוב נקודות הקבוצה וגם משפיע ישירות על ההגנה המובילה בליגה - הוא מה שמצדיק לגמרי את שנתיים ברציפות של דיבורי MVP סביבו. השאלה המרכזית לעונת 2026-27 היא לא אם הוא ימשיך לשחק ברמה הזו (סביר שכן) - אלא אם מישהו נוסף בסגל יוכל לשאת חלק גדול יותר מהעומס כשהוא מוכפל בהגנה.

הסיכון המרכזי בשחקן כל כך שולט הוא ההגנה עליו: ברגע שהיריבה מצליחה לאלץ אותו להעביר את הכדור, הקבוצה זקוקה למי שיקבל את הזריקה. לכן הסיפור של העונה הוא פחות על גילג'ס-אלכסנדר ויותר על מי שמקבל ממנו מסירה. העובדה שהוא גם מוביל בחטיפות מעידה שהוא קורא משחק בשני צדי המגרש.

במילים אחרות, האתגר של ת'אנדר אינו למצוא פתרונות להתקפה אלא לפזר את האחריות כך שלא כל משחק יסתמך על ההכרעה של שחקן אחד, ובפרט כשהיריבות מכירות את תוכנית ההגנה עליו.

השחקנים המובילים של ת'אנדר

ג'יילן וויליאמס הוא האופציה ההתקפית השנייה - רב-תכליתי אמיתי שיוצר זריקה לעצמו, קולע וחוסם, עם מבנה גוף ומוטת ידיים נדירים לעמדתו. הבעיה: הוא שיחק רק 33 משחקים בעונת 2025/26 בעקבות היסטוריית פציעות כתף/פרק יד - בריאות מלאה שלו היא כנראה הגורם הבודד החשוב ביותר ליכולת של הת'אנדר להעמיס פחות על גילג'ס-אלכסנדר בקטעי לחץ.

צ'ט הולמגרן הוא הכנף-פנימי המודרני של הקבוצה - 17.1 נקודות, 8.9 ריבאונדים וקליעה של 36.2% משלוש בעונת 2025/26, שילוב נדיר של טווח זריקה וחסימות אצל שחקן בגובה 213 ס"מ. הבעיה שלו שונה משל וויליאמס: לא פציעות אלא מבנה גוף רזה יחסית לעמדת ה-5, שהתקשה מול סנטרים פיזיים יותר בפלייאוף 2026.

איזאיה הרטנשטיין הוא העוגן הפנימי הבוגר - 9.2 נקודות, 9.4 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים בממוצע, עם יעילות קליעה גבוהה ליד הסל (62.2%). הוא לא סקורר ראשי, אבל הריבאונד וההעברה המשנית שלו נותנים לרוטציה הפנימית איזון שחסר לצ'ט הולמגרן הצעיר יותר.

ניקולה טופיץ' הוא מועמד הפריצה של הקבוצה - רכז סרבי בן 20 שכבר נכנס לעונתו השנייה, ואמור לקבל יותר הזדמנות בעונת 2026-27 כרכז המשנה מאחורי גילג'ס-אלכסנדר. אם יתפתח מהר, זה בדיוק סוג הפליימייקינג הנוסף שהקבוצה חיפשה בגמר האזור 2026.

כשמסתכלים על השחקנים יחד, מתברר שהאיזון של הסגל תלוי במי שלא מופיע ראשון ברשימה: ת'אנדר צריכה שהשכבה השנייה תהיה בריאה ותתקדם, כי מי שנפצע או נעלם בפלייאוף משאיר את הקבוצה עם אחריות כפולה על הכוכב.

אילו שינויים ביצעה ת'אנדר בקיץ?

בניגוד לרוב הקבוצות שמסיימות בגמר האזור, ת'אנדר שמרה על הליבה - אבל לא נשארה במקום. הקבוצה שלחה החוצה שלושה שחקני רוטציה: לוגנטז דורט (חמישייה פותחת לאורך שנים) ואהרון וויגינס לאטלנטה, ואיזאיה ג'ו לדטרויט, תמורת בחירות סיבוב שני בלבד - מהלכים שחסכו לקבוצה מאות מיליוני דולר בשכר ומס והרחיקו אותה מהאפרון השני. היא חתמה מחדש את איזאיה הרטנשטיין (3 שנים, 75 מיליון דולר) וקנריץ' וויליאמס, ובדראפט 2026 בחרה שלושה שחקנים: אדיי מארה (מקום 12, מספרד - פיבוט בגובה 2.21 מ' עם הגנת חישוקים עילית שדורש עדיין פיתוח בזריקה), בנט סטירץ (מקום 16 - יוצר זריקה איכותי עם 49% קליעה משלוש בקולג', אך חסר אתלטיות עילית), ו-אוטגה אווה (מקום 41 בסיבוב השני - אתלטיות נפיצה, עדיין לא שיחק ב-NBA). בנוסף הגישה ת'אנדר הצעת Offer Sheet לספנסר ג'ונס מדנוור - דנוור התאימה לה, כך שהוא נשאר שם.

ההימור הוא לא "Run It Back" מלא: הקבוצה שמרה על הכוכבים אבל ויתרה על עומק כנף (דורט, וויגינס, ג'ו) כדי לחסוך בשכר, ומהמרת ששחקנים כמו קייסון וואלאס, שנבחר השנה לחמישיית ההגנה השנייה, ימלאו את החלל - ושהליבה הקיימת עם עונה נוספת יחד תשתפר במקום להתחלף.

בצד המאמנים, זו העונה השביעית של מארק דייגנולט בתפקיד הראשי - יציבות נדירה בליגה שבה מאמנים מתחלפים חדשות לבקרים. הוא נמצא עם הקבוצה מאז 2019 (כעוזר, ואז כראשי מ-2020), הוביל אותה דרך כל שלבי הבנייה מחדש עד לאליפות 2025, וזכה בתואר מאמן השנה 2024 בדרך. הפילוסופיה שלו - הגנה גמישה מבוססת-נתונים וקצב גבוה - היא הבסיס לזהות ההגנתית הנחשבת לטובה בליגה.

הגישה הזו לא נטולת סיכון היסטורי: קבוצות רבות שהגיעו קרוב לתואר בעבר וניסו לשחזר הצלחה בלי שינוי משמעותי גילו שהיריבות למדו אותן טוב יותר בסיבוב השני, בעוד שהן עצמן לא השתפרו באופן מהותי. מה שמבדיל את ת'אנדר הוא שהליבה שלה עדיין צעירה יחסית (רק קרוסו וקנריץ' וויליאמס מעל גיל 30) - כך שה"המשכיות" כאן היא לא רק שמרנות, אלא הימור מחושב שהשיפור הטבעי של שחקנים צעירים בעונה נוספת יחד שווה יותר מכל תוספת חיצונית שהייתה זמינה בשוק.

בקיצור, הקיץ של ת'אנדר היה קיץ של חיסכון ולא של שדרוג, ולכן הצלחתה תלויה בשחקנים הצעירים שיקבלו תפקידים גדולים יותר ובמאמן שיודע להתאים את המערכת.

אפשר לסכם שהמהלכים של ת'אנדר מבוססים על אמון בהמשכיות: אותו מאמן, אותו כוכב ואותה ליבה צעירה, בלי שינויים דרמטיים בסגל. זה הימור סביר לקבוצה שהייתה בגמר האזור, אבל הוא מותיר מעט מרחב לטעויות אם אחד הכוכבים ייעדר לתקופה ארוכה.

מה החוזקות של ת'אנדר?

מה החולשות של ת'אנדר?

מה ת'אנדר צריכה לעשות כדי להשתפר?

המצב הכספי של ת'אנדר מורכב יחסית לקבוצה שלא נחשבת "אלופה מכהנת מכבידה כספית": הקבוצה נמצאת כ-50 מיליון דולר מעל תקרת השכר וכ-14 מיליון דולר מעל קו מס המותרות, ונמצאת מעל אפרון 1 (אך מתחת לאפרון 2). המשמעות: אין לה גישה לחריגת-אמצע המלאה, ותוספת שחקן רוטציה משמעותי במהלך העונה תדרוש שילוב משכורות מדויק, לא רק רכישה חופשית.

מה שכן נותן לקבוצה כלי אמיתי לעתיד: מאגר בחירות דראפט עתידי עצום - כולל בחירות ראשונות עצמאיות כמעט בכל שנה עד 2033, לצד בחירות מוגנות שהיא צברה מדנוור וסן אנטוניו. גם אם 2026-27 עצמה תלויה בעיקר בהתפתחות פנימית (הולמגרן מול סנטרים גדולים, וויליאמס בריא לאורך עונה שלמה), המאגר הזה נותן לה גמישות לבנות סביב הליבה הקיימת שנים קדימה בלי לחשוש מ"תקרת זכוכית" בבחירות.

אחרי מה כדאי לעקוב בת'אנדר השנה?

מעבר לזה, כדאי לעקוב גם אחרי: כמה משחקים ג'יילן וויליאמס עומד לאורך העונה (33 בלבד ב-2025/26); איך הולמגרן מתמודד עם סנטרים פיזיים בעימותים ישירים; וההתפתחות של ניקולה טופיץ' כרכז משנה - כל אחד מהם יכול לספק בדיוק את האופציה ההתקפית השנייה שחסרה בגמר האזור 2026.

מה צריך לקרות כדי שהעונה תהיה מוצלחת?

1. ג'יילן וויליאמס צריך לשחק עונה מלאה ובריאה - 33 משחקים בלבד ב-2025/26 לא מספיקים כדי שהאופציה ההתקפית השנייה תהיה עקבית בפלייאוף.
2. צ'ט הולמגרן צריך להתחזק פיזית מול סנטרים גדולים - זה בדיוק מה שקבע חלק ניכר מהפסד גמר האזור 2026.
3. ניקולה טופיץ' צריך לעשות קפיצה כרכז משנה - אופציית פליימייקינג אמיתית מאחורי גילג'ס-אלכסנדר תקל על התלות בו בקטעי לחץ.
4. הרוקיז החדשים (מארה, סטירץ, אווה) צריכים לתרום למאמץ הקבוצתי - גם תרומה מינימלית מהם תשחרר דקות לוותיקים בעומס הנכון לאורך עונה ארוכה.

למה לצפות מת'אנדר בעונת 2026-27?

התקרה

התקרה של ת'אנדר היא הגבוהה ביותר במערב, ואולי בליגה כולה: אלופה לשעבר עם ההגנה הטובה ביותר ב-NBA, MVP מכהן בשיא כוחו, וליבה שלמה שכבר הוכיחה שהיא יודעת לנצח. אם וויליאמס בריא לאורך עונה מלאה והולמגרן לוקח צעד קדימה פיזית, אין סיבה מובנית שהקבוצה לא תחזור לגמר NBA ותזכה בו - הפעם עם עוד שנת ניסיון בקטעי לחץ.

הרצפה

הרצפה קשורה ישירות לחולשות שכבר זוהו: פציעה נוספת לוויליאמס, או שהולמגרן ימשיך להתקשות מול סנטרים פיזיים, יכולים להשאיר את ת'אנדר בדיוק במקום שבו הייתה ב-2026 - קבוצה מעולה שמפסידה ברגע הקריטי ביותר. הימור סביר: ת'אנדר תישאר הקבוצה המובילה במערב לאורך העונה הסדירה, עם סיכוי טוב להגיע עד הגמר - אבל הדרך לשם תלויה בדיוק בשאלה אם מישהו נוסף לצד גילג'ס-אלכסנדר יוכל לשאת עומס אמיתי כשזה הכי חשוב.

ההימור שלנו: כ-61 ניצחונות, יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף במערב, וגמר NBA - עם סיכוי של כרבע לאליפות, אבל הניצחון בה לא מובטח.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 20 בספטמבר 2026

שאלות נפוצות