איך סטף קרי שינה את הכדורסל?

התשובה בקצרה: איך קרי שינה את הכדורסל?

מי שצופה היום במשחק NBA רואה ליגה אחרת מזו של 2009/10, השנה שסטף קרי נכנס אליה. חמש עובדות מראות כמה השתנה:

• פי שניים יותר שלשות. 18.1 ניסיונות לקבוצה למשחק ב-2009/10, ו-37.0 ב-2025/26. אחוז הקליעה מחוץ לקשת כמעט לא זז: 35.5% אז, 36.0% עכשיו.
• התקפה יעילה יותר. רייטינג ההתקפה הממוצע בליגה עלה מ-107.6 ל-115.7 נקודות ל-100 החזקות, ואחוז הקליעה האפקטיבי (eFG%) מ-50.1% ל-54.6%.
• שיאי שלשות. 4,262 שלשות בעונה הסדירה, 860 יותר מג'יימס הארדן שבמקום השני, ו-6 מתוך 10 העונות עם הכי הרבה שלשות בהיסטוריה, בהן השיא: 402 ב-2015/16.
• ארבע אליפויות ושני פרסי MVP. אליפויות ב-2015, 2017, 2018 ו-2022, ו-MVP של העונה הסדירה ב-2015 וב-2016. השני מהם היה הראשון בהיסטוריה שנבחר פה אחד.
• הגבוהים הלכו אחריו. סנטר ממוצע ניסה 0.42 שלשות למשחק ב-2009/10 ו-2.30 ב-2025/26, ו-21 מתוך 41 סנטרים ניסו שתיים או יותר.

קרי לא עשה זאת לבדו. הנפח עלה כבר בשנות ה-2000, ושלוש שנים אחרי עונת ה-MVP שלו הארדן קלע 378 שלשות, השיא השני בהיסטוריה. אבל קרי היה ההוכחה: שחקן שזורק מהדריבל מטווח שהליגה ראתה קודם כזריקה גרועה, ובונה סביבו התקפה ושושלת. כדי להבין מה הוא יצר צריך להתחיל ממה שהיה לפניו.

הכדורסל לפני קרי: מה הייתה הגישה

במשך שנים התקפה ב-NBA נבנתה על כלל פשוט: הזריקות הטובות הן ליד הסל ומטווח בינוני, והשלשה היא נשק משלים לקלעים מומחים. ב-1992/93 קבוצה ממוצעת ניסתה 9.0 שלשות למשחק, אחת מכל עשר זריקות (10.5%), וההתקפה נשענה על חדירות, משחק גב לסל ופול-אפ מטווח בינוני. הסנטר שקיבל את הכדור בגב לסל היה נקודת המוצא של התקפות רבות, והשומרים על שאר החמישה יכלו להשאיר מקום לעזרה.

הנתונים מראים שהנפח תלוי לא רק ביכולת הקלעים, אלא גם בכללים ובתפיסה. בשלוש העונות שבהן הליגה קירבה את הקו, 1994/95 עד 1996/97, הקבוצות ניסו 15.3, 16.0 ו-16.8 שלשות למשחק. כשהקו הוחזר ב-1997/98 המספר ירד ל-12.7. השלשה נעשתה קלה יותר, ולכן נזרקה יותר, ובדיוק אותה לוגיקה פועלת אצל קרי: כשהשלשה הפכה לנשק מרכזי, כולם התחילו להשתמש בה.

בשנות ה-2000 הנפח עלה בהדרגה. ב-2004/05, אחרי שהליגה החמירה את האכיפה נגד מגע ידני בהיקף, רייטינג ההתקפה הממוצע קפץ מ-102.9 ל-106.1, והקבוצות ניסו 15.8 שלשות למשחק. עד 2009/10 המספר הגיע ל-18.1, אבל השלשה עדיין נחשבה לתוספת ולא ליסוד: 22.2% מהזריקות בליגה באותה עונה היו שלשות.

גולדן סטייט של אותה תקופה הייתה קבוצה מהירה במיוחד, 100.4 החזקות ל-48 דקות לעומת 92.7 בממוצע הליגה, וסיימה 26-56. הקצב לא היה המהפכה. קרי עצמו ניסה בעונת הרוקי 4.8 שלשות למשחק, 33.2% מהזריקות שלו, ובשנים שאחריה פציעות בקרסול קטעו את הדרך: ב-2011/12 הוא שיחק 26 משחקים בלבד.

מקור: Basketball Reference, ממוצעי הליגה לפי עונה, נבדק ב-30.10.2026. הנתונים הם לקבוצה למשחק. "אחוז מהזריקות" הוא חישוב: ניסיונות שלשה חלקי כלל ניסיונות הזריקה. רייטינג התקפה הוא נקודות ל-100 החזקות. את עונות הקו המקוצר מתעד Basketball Reference, והרקע לשינוי מופיע בוויקיפדיה (ראו מקורות).

מי הוא סטף קרי: מבחירה 7 עד ארבע אליפויות

קרי נולד ב-14 במרץ 1988 באקרון, אוהיו, כבן של דל קרי, שחקן NBA בעצמו, ושיחק בקולג' בדייווידסון. גולדן סטייט בחרה בו במקום ה-7 בדראפט 2009, והוא שיחק את המשחק הראשון שלו ב-28 באוקטובר 2009. הוא מדד 188 ס"מ ו-90 ק"ג.

בעונת הרוקי הוא קלע 17.5 נקודות, 43.7% משלוש, וסיים שני בהצבעה על טירון השנה. הפציעות בקרסול האטו אותו: 26 משחקים ב-2011/12. ב-2012/13 הוא חזר עם 22.9 נקודות ו-272 שלשות באחוז של 45.3%, שיא עונתי חדש שעקף את 269 של ריי אלן מ-2005/06, ובפלייאוף הראשון שלו קלע 23.4 נקודות ב-12 משחקים.

ב-2013/14 הוא נבחר לראשונה למשחק האולסטאר ולחמישיית העונה השנייה, עם 24.0 נקודות ו-8.5 אסיסטים. בקיץ 2014 הגיע סטיב קר לאמן את הקבוצה, וב-2014/15 גולדן סטייט סיימה 67-15, זכתה באליפות, וקרי נבחר ל-MVP לראשונה, עם 23.8 נקודות ו-286 שלשות.

2015/16 הייתה העונה שבה הכול התחבר: 30.1 נקודות, 402 שלשות ומאזן 73-9, שיא של כל הזמנים בעונה סדירה. קרי נבחר ל-MVP פה אחד, עם כל 131 הקולות הראשונים, ואחריו במקום השני הגיע קוואי לאונרד עם 634 נקודות מול 1,310 שלו, לפי ESPN. הקבוצה הפסידה בגמר, ובקיץ הצטרף קווין דוראנט. לצד קליי תומפסון ודריימונד גרין הקבוצה זכתה ב-2017 וב-2018 והגיעה לגמר גם ב-2019.

מקור: Basketball Reference, היסטוריית גולדן סטייט וורייורס, נבדק ב-30.10.2026.

הטבלה מראה את שני הקצוות: שלוש עונות עם 85 ניצחונות ו-145 הפסדים לפני שהקבוצה בנתה סביב קרי, וחמש עונות רצופות בגמר, 2015 עד 2019, בהן שלוש אליפויות. אחרי השיא הגיעה הירידה: 15-50 ב-2019/20, כשקרי שבר את היד ושיחק חמישה משחקים, ואליפות רביעית ב-2022, שבה קרי היה גם MVP הגמר. ב-2025/26 הקבוצה סיימה 37-45 בלי פלייאוף, וקרי שיחק 43 משחקים.

קרי במספרים: 17 עונות של קליעה

מקור: Basketball Reference, עמוד סטף קרי, עונה סדירה, נבדק ב-30.10.2026. ב-2026/27 ארבעה משחקים בלבד. שורת הקריירה כוללת אותם.

ב-2015/16 הוא ניסה 11.2 שלשות למשחק, כ-46% מהנפח של קבוצה ממוצעת באותה עונה (24.1). ה-TS% שלו, 66.9%, היה גבוה ב-12.8 נקודות אחוז מהממוצע בליגה (54.1%). גם בגיל 37, ב-2025/26, הוא קלע 63.7% מול 58.1% בליגה, וניסה 11.3 שלשות למשחק, הכי הרבה בליגה בין שחקנים עם 40 משחקים לפחות.

שיא השלשות של ריי אלן נשבר ב-14 בדצמבר 2021 במדיסון סקוור גארדן, כשקרי קלע את השלשה ה-2,974 שלו, אחרי 789 משחקים. אלן הגיע ל-2,973 אחרי 1,300 משחקים, לפי דיווח של ESPN. מאז הפער רק גדל, וקרי מוביל את הטבלה עם יתרון של 860 שלשות על הארדן:

מקור: Basketball Reference, מובילי הקריירה בשלשות, נבדק ב-30.10.2026.

עוד שלושה נתונים משלימים את התמונה. בפלייאוף הוא קלע 650 שלשות ב-155 משחקים, באחוז של 39.7%. באחוזי העונשין הוא ראשון בכל הזמנים עם 91.3%, לפני סטיב נאש (90.4%). ושש מתוך עשר העונות עם הכי הרבה שלשות בהיסטוריה הן שלו: 402 ב-2015/16, 357 ב-2023/24, 354 ב-2018/19, 337 ב-2020/21, 324 ב-2016/17 ו-311 ב-2024/25. ארבע העונות האחרות ברשימה הן של הארדן (378), של אנתוני אדוארדס (320), של מאליק ביזלי (319) ושל קליי תומפסון (301).

מה קרי יצר: השלשה מהדריבל, מהטווח שלא היה אפשרי

כדי להבין מה השתנה צריך לבחון כמה שווה כל זריקה. בטבלה שלמטה מופיע ממוצע הליגה ב-2025/26 לפי אזור, ובעמודה האחרונה מספר הנקודות שמניבה זריקה אחת. התמונה ברורה: זריקה ליד הסל שווה 1.41 נקודות, שלשה 1.08, וכל מה שביניהם, מ-3 רגל ועד הקשת, שווה בין 0.80 ל-0.93. הזריקה שהשחקנים כל כך אהבו בשנות ה-90, הפול-אפ מטווח בינוני, היא הפחות משתלמת בליגה.

קרי הפך את המסקנה הזאת לשיטה: הוא ניסה שלשות מרחוק, בנפח שהליגה ראתה עד אז כאסטרטגיה גרועה, וקלע אותן באחוזים של מומחה. ב-2015/16 הוא ניסה 886 שלשות בעונה הסדירה וקלע 402 (45.4%), ורק 46% מכלל הקליעות שלו, 370 מתוך 805, הגיעו מאסיסט. יותר ממחצית מהסלים שלו נוצרו על ידו ולא על ידי מסירה. הוא לא היה קלע שמחכה לכדור, אלא שחקן שיוצר זריקה בעצמו.

בעונת ה-MVP הוא קלע 44.5% בזריקות הקפיצה שלו משלוש (בעונה הסדירה ובפלייאוף יחד), כלומר 1.34 נקודות לזריקה, מול 0.88 נקודות בזריקות שלו מבין 16 רגל לקו השלוש, 44.1%. ההפרש הזה, כמעט חצי נקודה לזריקה, הוא תמצית המהפכה: אותו אחוז קליעה, אבל שלשה במקום מטווח בינוני, שווה 50% יותר.

כאן הניתוח צריך להיות זהיר, כי השלשה אינה קסם. ב-2025/26 אחוז הקליעה הממוצע בליגה בזריקות שתי נקודות היה 55.1%, כלומר 1.10 נקודות לזריקה, אפילו יותר מ-1.08 של שלשה בממוצע הליגה. כדי ששלשה תנצח זריקה ממוצעת של שתי נקודות צריך לקלוע יותר מ-36.7%, והליגה קולעת 36.0%. היתרון נוצר מהחלפת הזריקות הגרועות (טווח בינוני) בשלשות, ולא מהחלפת חדירות.

מקור: Basketball Reference, טבלת הקליעה של היריבות ב-2025/26 (שורת ממוצע הליגה). נקודות לזריקה הן חישוב של האתר: אחוז הקליעה כפול שתיים (או כפול שלוש בשלשה). נתוני הזריקות של קרי כוללים עונה סדירה ופלייאוף יחד, חוץ משיעור הקליעות שנעזרו באסיסט, שהוא של העונה הסדירה בלבד.

בדרך הוא שינה גם את המרחק: הזריקה מרחוק הפכה אצלו לחלק מרכזי בהתקפה ולא לסיום של מהלך. ב-2025/26 הוא נעזר באסיסט ב-61.5% מהקליעות שלו, לעומת 46% ב-2015/16, שינוי טבעי לשחקן בן 37. אבל בשנות הגדולה שלו כל החזקה של גולדן סטייט יכלה להסתיים בזריקה שלו, והיריבות ידעו את זה.

הכוח המושך של קרי: איך הוא משנה את ההתקפה בלי הכדור

אחת התוצאות הבולטות של הסגנון הזה לא נראית בנתוני קרי עצמו אלא בקבוצה. מומחים מכנים את זה כוח משיכה (Gravity): שחקן שהגנה לא יכולה להרשות לעצמה להשאיר, ולכן שני מגנים צמודים אליו וחבריו מקבלים מקום. הטבלה מראה את הגודל של האפקט בארבע עונות נבחרות.

מקור: Basketball Reference, דפי on/off של סטף קרי, עונה סדירה, נבדק ב-30.10.2026. בהגנה, מספר נמוך הוא טוב. ב-2025/26 המדגם בלעדיו (2,634 דקות) גדול מהמדגם איתו (1,328) בגלל המשחקים שהחמיץ.

ב-2015/16 גולדן סטייט קלעה 119.0 נקודות ל-100 החזקות כשקרי היה על הפרקט ו-105.4 בלעדיו, הפרש של 13.6. הרייטינג נטו של הקבוצה היה +18.0 איתו ו--4.6 בלעדיו. ההגנה של הקבוצה גם השתפרה כשהוא על הפרקט (101.1 לעומת 110.0), אבל הנתון שמסמן את השפעת הקליעה הוא ההתקפה. בחמש העונות 2014/15 עד 2018/19 ההתקפה של גולדן סטייט הייתה גבוהה מממוצע הליגה ב-5.0 עד 8.1 נקודות ל-100 החזקות.

בשנים האחרונות האפקט הזה עדיין קיים, אבל חלקי. ההתקפה עם קרי גבוהה מבלעדיו ב-12.0 נקודות ב-2024/25 וב-7.0 ב-2025/26, אבל ההגנה סופגת יותר כשהוא על הפרקט (117.1 לעומת 115.1), ולכן הרייטינג נטו קטן: +2.7 מול -2.3. כוח המשיכה לא נעלם, אבל כבר לא מספיק לבדו לקבוצה שסיימה 37-45.

איך קרי גרם למאמנים יריבים להשתנות

כשהשלשה הפכה לנשק מרכזי, ההגנה היתה צריכה לשנות את הדרך שבה היא עובדת. אחת הדרכים הנפוצות לשמור על פיק-אנד-רול הייתה כיסוי נסוג (Drop Coverage): הסנטר נסוג כדי להגן על הסל, ומשאיר לשחקן עם הכדור זריקה מבחוץ. נגד קרי זה לא עבד. לפי ניתוח של CBS Sports מגמר 2022, כיסוי נסוג רך נגד קרי הוא טעות יקרה, ובוסטון הגבירה במהלך הסדרה את ההחלפות בין השומרים.

שלוש תגובות נפוצות התפתחו מאז: החלפת שומרים במסכים (Switch), מלכודות בפיק-אנד-רול גבוה, והצמדת השומר הטוב ביותר לקלע. ויש גם תגובה קיצונית: ב-2019 טורונטו שלחה נגדו בגמר מערך של קופסה ושחקן אחד (Box-and-One), כשפרד ואנפליט עוקב אחריו באופן בלעדי, לפי Sports Illustrated. מעט קבוצות מוכנות לעשות זאת, כי המהלך מוותר על שמירה צמודה על שאר שחקני היריבה.

גם ההגנה בהתקפת מעבר נעשתה קשה יותר. לפי Basketball Network, קרי תיאר את הדילמה של המגינים מול קבוצה כמו שלו: מי שנסוג להגן על הסל משאיר את השלשה, ומי שיוצא לשלשה משאיר את הסל. ברמת הליגה, כש-41.5% מהזריקות הן שלשות, כל הגנה מתמודדת עם אותה דילמה בכל החזקה.

התוצאה היא שינוי בסוג השחקן שמאמנים מחפשים: שומרים שמסוגלים להחליף כמעט על כל עמדה, סנטרים שיוצאים אל החוץ, וקלעים שהגנה לא יכולה להתעלם מהם. מה שהיה פעם יתרון של קבוצה מסוימת הפך לדרישת סף בליגה, והמאמנים נאלצים לבנות סגלים לפי היכולת להגן על הקשת ולא רק על הצבע.

אילו שחקנים הולכים בדרכו?

הנתון הבולט ביותר בהשפעה של קרי הוא מספר השחקנים שמנסים שלשות בנפח שבעבר היה שלו בלבד. ב-2009/10 אף שחקן עם 40 משחקים ו-20 דקות למשחק לא ניסה 8 שלשות למשחק (המוביל, דני גריינג'ר, ניסה 7.1). ב-2012/13 גם לא. ב-2015/16, בעונת ה-MVP, ארבעה שחקנים עברו את הרף, וב-2025/26 כבר 13.

מקור: חישוב של האתר מטבלאות Basketball Reference (שחקנים עם 40 משחקים ו-20 דקות למשחק לפחות, ניסיונות שלשה למשחק). בשנת 2015/16 ארבעה שחקנים עברו 8 ניסיונות, ובשנת 2025/26 שלושה עברו 10: קרי, דונצ'יץ' ולאמלו בול.

מי שנמצא בטבלה של 2025/26 מגיע מכמה מקומות. דונצ'יץ' ולאמלו בול הם גארדים שמנהלים את ההתקפה וזורקים שלשות בנפח שהיה בעבר של קרי בלבד. אחרים, כמו אדוארדס ואלכסנדר-ווקר, הראו שאפשר לשלב נפח גבוה עם אחוז של 39.9%. אבל השינוי הבולט ביותר הוא בעמדה אחרת לגמרי: בין הסנטרים, ממוצע ניסיונות השלשה למשחק עלה מ-0.42 ב-2009/10 ל-2.30 ב-2025/26.

ב-2009/10 רק 3 מתוך 39 סנטרים ניסו שתי שלשות למשחק או יותר, והמוביל היה צ'אנינג פריי עם 4.8. ב-2025/26, 21 מתוך 41 עברו את הרף, ו-13 ניסו 4 או יותר. בראש הרשימה נאז ריד (5.8), ויקטור וומביניאמה (5.5), באם אדאבאיו (5.5) ומיילס טרנר (5.4). הסנטר המסורתי, שמבלה את המשחק מתחת לסל, הפך לסוג נדיר.

על האופן שבו וומביניאמה, אחד הסנטרים הגבוהים בתולדות הליגה (224 ס"מ), משנה את ההגנה, יש מאמר נפרד: איך ויקטור וומביניאמה משנה את משחק ההגנה?. המהפכה של קרי קבעה את התנאים למגן הזה: כשכל הקבוצות זורקות שלשות, מי שמגן על הקשת ועל הסל בבת אחת שווה יותר מכל.

למה זה עבד לו, ומה צריך כדי לשחק כמוהו

אי אפשר פשוט להחליט לזרוק יותר שלשות. ב-2025/26 מבין 13 השחקנים שניסו 8 שלשות או יותר למשחק, רק שלושה, כולל קרי, קלעו 39% ומעלה: קרי (39.3%), אדוארדס (39.9%) ואלכסנדר-ווקר (39.9%). השאר קלעו בין 32.7% ל-38.3%. מה שמבדיל את קרי הוא שילוב של חמישה דברים:

• אחוז גבוה בנפח גבוה. 42.2% על 9.4 ניסיונות למשחק לאורך הקריירה, כולל 45.4% על 11.2 ב-2015/16.
• יצירת זריקה לעצמו. ב-2015/16 רק 46% מהקליעות שלו הגיעו מאסיסט, ולכן ההגנה לא יכלה להסתפק בשמירה על המסירה אליו.
• מגע עדין. 91.3% מהקו, המקום הראשון בהיסטוריה, מעיד על מגע שמאפשר לקלוע גם מתחת ללחץ.
• תנועה ללא כדור. רייטינג ההתקפה של הקבוצה היה גבוה ב-13.6 כשהוא על הפרקט ב-2015/16, וזה מתיישב עם כך ששומריו לא יכלו לנוח אפילו כשהכדור היה אצל אחר.
• מערכת סביבו. קלעים נוספים, כמו קליי תומפסון, שחקן גבוה שמעביר ומארגן כמו גרין, ומאמן שנותן אור ירוק, כך שהסגנון נשען על קבוצה ולא על שחקן בודד.

מי שרוצה לשחק בסגנון דומה, שחקן או קבוצה, צריך לזכור את הפער שחושבנו קודם: נקודות לזריקה של שלשה בליגה הן 1.08, הרבה פחות מזריקה ממוצעת ליד הסל (1.41) ואפילו מעט פחות מזריקת שתי נקודות ממוצעת (1.10). הסגנון משתלם כשמחליפים טווח בינוני בשלשות, וכשהקלעים מעל 37% בערך. לפי הממוצעים, קבוצה שזורקת הרבה שלשות באחוז של 33% תהיה פחות יעילה מקבוצה שמתמקדת בחדירות.

המהפכה: יתרונות, חסרונות ושינוי התפיסה

היתרון הברור הוא היעילות: רייטינג ההתקפה בליגה עלה ב-8.1 נקודות ל-100 החזקות מאז 2009/10, והמשחק התפתח למשחק של מרחב. החיסרון הוא שהמרחב נעשה אחיד: רק 4.9% מהזריקות בליגה ב-2025/26 נעשות מ-16 רגל ועד לקו השלוש, והזריקה מטווח בינוני, שהייתה מזוהה עם גדולי העבר, הצטמצמה מאוד. בנוסף, מבחינה סטטיסטית יותר שלשות פירושן שונות גבוהה יותר: משחק יכול להתהפך בכמה החזקות, וערב קליעה גרוע פוגע בקבוצה יותר מבעבר.

התפיסה של המשחק השתנתה בשלושה מישורים. ההגדרה של זריקה טובה עברה מ"פתוחה" ל"פתוחה ומחוץ לטווח הבינוני". עמדת הסנטר עברה מהגנה על הצבע להגנה על הצבע והקשת. והגדרת השחקן המוביל הורחבה: אחרי קרי, כוכב הוא גם מי שמשפיע על ההתקפה בלי להחזיק בכדור, לא רק מי שקולע הכי הרבה.

איך זה משנה את הצפייה במשחק

מי שצופה בשני משחקים, אחד מ-2009/10 ואחד מ-2025/26, ישים לב לשלושה שינויים. הראשון הוא הניקוד: קבוצה ממוצעת קלעה 100.4 נקודות ב-2009/10 ו-115.6 ב-2025/26, עלייה של 15%, והקצב עלה מ-92.7 ל-99.4 החזקות ל-48 דקות. השני הוא מספר השלשות: בשני הצדדים יחד נזרקות 74 שלשות למשחק ב-2025/26, לעומת 36 ב-2009/10. השלישי הוא השונות: פער גדול נסגר מהר יותר, כי שלוש שלשות רצופות שוות תשע נקודות.

מה כדאי לראות במשחק של גולדן סטייט בהקשר הזה? את התנועה של קרי בלי הכדור, ואת הדרך שבה שני שומרים נמשכים אליו ומשאירים מקום לחבריו. את המשחקים הקרובים של הקבוצה אפשר לראות בלוח המשחקים, ואת התוצאות של הלילה בסיכום הלילה.

עונת 2026/2027: קרי בגיל 38, מה זה אומר?

אחרי ארבעה משחקים העונה קרי קולע 28.8 נקודות, 3.5 שלשות על 9.0 ניסיונות (38.9%) ו-TS% של 70.0%, כולל 9.8 עונשין מתוך 9.8 למשחק. המדגם קטן מדי למסקנות, אבל הוא מזכיר שהקליעה שלו עדיין ברמה גבוהה. גולדן סטייט פתחה 2-3.

המצב הבריאותי נשאר השאלה המרכזית: ב-2025/26 הוא שיחק 43 משחקים והחמיץ 39. לצד זה, ההגנה של הקבוצה סופגת יותר כשהוא על הפרקט (117.1 מול 115.1 בלעדיו), נתון שהיה הפוך בשיאו, ב-2015/16.

מה זה אומר? שלוש מסקנות. הראשונה: ההתקפה של קרי עדיין ברמת עילית, כי גם בגיל 37 הוא קלע 63.7% ב-TS% מול 58.1% בממוצע הליגה, ולכן עונה בריאה שלו נותנת לגולדן סטייט בסיס התקפי. השנייה: בגיל הזה הזמינות הופכת לגורם המכריע, והסגנון שלו נשען יותר על קליעה אחרי מסירה (61.5% מהקליעות שלו נעזרו באסיסט ב-2025/26, לעומת 46% ב-2015/16). והשלישית: המהפכה כבר לא תלויה בו, כי ב-2025/26 13 שחקנים ניסו 8 שלשות או יותר למשחק, והסגנון שהוא יצר ימשיך גם אחרי שיפרוש.

מי שרוצה לנסות את הסגנון בעצמו יכול לבנות קבוצה סביב קלעים בליגת הדראפט, או להתחרות עם חברים בליגות הפנטזי, שם הניקוד מבוסס על משחקים אמיתיים.