האם קבוצות עם שני כוכבים מצליחות יותר מקבוצות עם שלושה כוכבים ב-NBA‏?

השאלה שאנחנו בודקים

ההשערה שמאחורי הוויכוח פשוטה: ככל שיש בקבוצה יותר כוכבים, היא מצליחה יותר. כדי לבדוק אותה פירקנו אותה לשלוש שאלות מדידות. האם קבוצות עם שלושה כוכבים מנצחות יותר משחקים בעונה הסדירה? האם הן מגיעות לגמר ה-NBA וזוכות באליפות בתדירות גבוהה יותר? והאם בגמר עצמו, כששתי קבוצות נפגשות, הקבוצה עם יותר כוכבים היא זו שמנצחת?

בנוסף נבדוק טענה שנייה שמסתתרת בוויכוח: האם מה שקובע הוא מספר הכוכבים או האיכות שלהם. על כל השאלות נענה במספרים, מתוך כל האלופות והסגניות ומתוך כל קבוצות הליגה בכל עונה.

איך קובעים מי כוכב, ואיך הוא שייך לצמד או לשלישייה?

אין הגדרה רשמית של "כוכב", ולכן בחרנו שתי מדידות פשוטות שכל אחד יכול לבדוק. כוכב הוא שחקן שנבחר למשחק האולסטאר באותה עונה (כ-24 שחקנים בליגה כולה בכל שנה). כוכב-על הוא שחקן שנבחר לאחת משלוש חמישיות העונה (All-NBA, 15 שחקנים בכל שנה). הבחירה לאולסטאר משקפת מוניטין והצבעה, והבחירה ל-All-NBA משקפת הערכת הכתבים לביצועים לאורך כל העונה, ולכן נשתמש בשתיהן.

איך שחקן שייך לצמד או לשלישייה? שחקן נספר בקבוצה שבה שיחק לאחרונה בעונה הסדירה. אם הוא הועבר באמצע העונה, הוא נספר עם הקבוצה החדשה: כך, למשל, ג'יימס הארדן, שהגיע לברוקלין בינואר 2021, נספר שם לצד קווין דוראנט וקיירי אירווינג. צמד הוא קבוצה עם שני אולסטארים, שלישייה היא קבוצה עם שלושה, וקבוצה עם ארבעה נחשבת לשלישייה ומעלה.

המתודולוגיה

בדקנו את כל עונות ה-NBA בין 1990 ל-2026, למעט 1999: בגלל ההשבתה לא נערך באותה עונה משחק אולסטאר, ולכן אי אפשר לספור כוכבים. בסך הכול נבדקו 36 עונות ו-1,054 עונות קבוצה, ולכל אחת נספרו האולסטארים ושחקני ה-All-NBA. את הנתונים לקחנו מעמודי הסטטיסטיקה של כל עונה ב-Basketball Reference, שבהם מסומנים הפרסים של כל שחקן, והצלבנו אותם עם טבלת הסדרות כדי לדעת מי הגיעה לגמר ומי זכתה.

שלוש מגבלות כדאי להכיר. ראשית, ספירת כוכבים לפי הרוסטר בסוף העונה הסדירה אינה מביאה בחשבון פציעות בפלייאוף. שנית, שני אולסטארים בקבוצה עם שחקנים מצוינים נוספים שלא נבחרו נספרים כשניים בלבד. שלישית, מספרי קבוצות עם ארבעה אולסטארים קטנים מאוד (6 בלבד), ולכן איחדנו אותם עם שלושה כשלא ציינו אחרת.

הנתונים

הטבלה הראשונה מראה את כל האלופות והסגניות מאז 1990, עם מספר האולסטארים ושחקני ה-All-NBA שהיו בכל קבוצה ושמות כוכבי האלופה.

מקור: Basketball Reference, נבדק ב-23.10.2026. עונת 1999 מוחרגת (אין משחק אולסטאר). השנה היא שנת סיום העונה, כלומר 2026 היא עונת 2025/26. בעמודת הכוכבים מופיעים רק שחקנים שנבחרו לאולסטאר באותה עונה, ולכן, למשל, סקוטי פיפן אינו מופיע אצל שיקגו של 1991: הוא לא נבחר באותה שנה, וחזר לרשימה מ-1992.

השוואת הנתונים

הטבלה השנייה מסדרת את כל 1,054 עונות הקבוצה לפי מספר האולסטארים, ומראה כמה מהן הגיעו לגמר וכמה זכו.

מקור: Basketball Reference, 36 עונות בין 1990 ל-2026 (ללא 1999). שורות 2 ו-3 מודגשות. "ממוצע ניצחונות" הוא אחוז הניצחונות הממוצע בעונה הסדירה.

ניתוח: מה הנתונים אומרים?

שלושה כוכבים מעלים את הסיכוי, אבל מעט מאוד קבוצות מגיעות לשם

השורה של שלושה אולסטארים בולטת: קבוצות כאלה ניצחו בממוצע 70.8% מהמשחקים, מול 63.9% אצל קבוצות עם שניים, והיו עם Net Rating של +6.8 מול +4.3. כמעט מחצית מהן (45.2%) הגיעו לגמר, ו-16.1% זכו באליפות, כמעט פי שניים משיעור הזכייה של קבוצות עם שני אולסטארים.

אבל התמונה הכוללת שונה. קבוצות עם שני אולסטארים מייצגות 213 עונות קבוצה, ועם שלושה 31 בלבד, ולכן מספר האליפויות המוחלט של הצמדים (18) גבוה פי שלושה וחצי מזה של השלישיות (5). גם הגעה לגמר אינה נדירה אצל צמדים: 32 קבוצות כאלה הגיעו אליו. ההבדל נובע בעיקר מהקושי להרכיב שלישייה: במשך 36 עונות היו רק 37 קבוצות כאלה, כלומר בממוצע אחת בלבד בכל עונה, מתוך כ-29 קבוצות.

שלושה כוכבים הם לא ערובה: 21 מתוך 37 לא הגיעו לגמר

מבין 37 הקבוצות עם שלושה אולסטארים או יותר, 7 זכו באליפות ו-9 הפסידו בגמר. האחרות, 21, נעצרו קודם: 3 הודחו כבר בסיבוב הראשון, 11 בחצי גמר האזור ו-7 בגמר האזור. כלומר שלושה כוכבים אינם הסכמה לגמר, אפילו לא לחצי הדרך.

הדוגמאות הכואבות ביותר מגיעות מקבוצות שנראו אלופות על הנייר. ברוקלין של 2020/21, עם קווין דוראנט, קיירי אירווינג וג'יימס הארדן, סיימה עם 48-24 והפסידה בחצי גמר האזור המזרחי למילווקי 3-4. אטלנטה של 2014/15 הייתה עם ארבעה אולסטארים (פול מילסאפ, ג'ף טיג, אל הורפורד וקייל קורבר), ניצחה 60 משחקים והפסידה בגמר האזור המזרחי לקליבלנד 0-4. בוסטון של 2010/11 הייתה עם ארבעה אולסטארים (פול פירס, קווין גארנט, ריי אלן וראג'ון רונדו) והודחה בחצי גמר האזור מול מיאמי 1-4.

גם הלייקרס של 1997/98, עם ארבעה אולסטארים וביניהם שאקיל אוניל וקובי בראיינט, הפסידה לג'אז 0-4 בגמר האזור המערבי, ודטרויט של 2005/06, עם ארבעה אולסטארים ו-64 ניצחונות, הפסידה למיאמי בגמר האזור המזרחי. יש דפוס אחד שחוזר: באטלנטה של 2015 ובבוסטון של 2011 לא היה אף שחקן All-NBA, וגם דטרויט של 2007/08, שהודחה בגמר האזור המזרחי מול בוסטון 2-4, הגיעה בלי אף אחד. הן אספו הרבה אולסטארים, אבל לא כוכב-על אחד.

גם שמות גדולים לא הספיקו. יוסטון של 1996/97 הייתה עם האקים אולאג'ואן, צ'רלס בארקלי וקלייד דרקסלר, שלושה חברי היכל התהילה, סיימה עם 57-25 והפסידה לג'אז 2-4 בגמר האזור המערבי. והדוגמה העדכנית ביותר היא קליבלנד של 2024/25, עם דונובן מיטשל, דריוס גרלנד ואוון מובלי: 64 ניצחונות, שני שחקני All-NBA, והדחה 1-4 בחצי גמר האזור מול אינדיאנה.

מקור: Basketball Reference. שש קבוצות עם שלושה אולסטארים ומעלה שהודחו לפני גמר ה-NBA.

האיכות חשובה יותר מהכמות

הנתון המעניין ביותר מופיע כשמסתכלים על חמישיות העונה. קבוצות עם שני שחקני All-NBA או יותר (103 עונות קבוצה) זכו באליפות ב-19.4% מהמקרים והגיעו לגמר ב-31.1%, לעומת 4.9% ו-11.2% אצל קבוצות עם שחקן All-NBA אחד. קבוצה בלי אף אחד מהם כמעט לא מגיעה לגמר: 3 מתוך 622.

מקור: Basketball Reference, 36 עונות בין 1990 ל-2026 (ללא 1999). All-NBA הוא שחקן שנבחר לאחת משלוש חמישיות העונה.

הטבלה מראה שהאיכות חזקה מהמספר. קבוצה עם שני אולסטארים ששניהם כוכבי-על (77 עונות קבוצה) זכתה באליפות ב-16.9% מהמקרים, כמעט פי שניים מקבוצה עם שלושה אולסטארים שרק אחד מהם כוכב-על (9.1%). לעומת זאת, כשלשני אולסטארים יש רק כוכב-על אחד, הסיכוי יורד ל-3.7%. והצירוף החזק ביותר הוא שלושה אולסטארים ושניים מהם כוכבי-על: 33.3% (5 אליפויות מ-15 עונות), אבל זה קרה רק 15 פעמים בכל התקופה.

בגמר עצמו, מספר הכוכבים כמעט לא קובע

מבין 26 גמרים שבהם למנצחת ולמפסידה היה מספר שונה של אולסטארים, הקבוצה עם יותר אולסטארים ניצחה רק ב-14, כלומר ב-53.8% מהמקרים, כמעט הטלת מטבע. כשבדקנו מספר שחקני All-NBA, התמונה התחדדה: ב-19 גמרים שבהם היה הבדל, הקבוצה עם יותר שחקני All-NBA ניצחה ב-14 (73.7%). קבוצות מנצחות בגמר בזכות מי שמוביל אותן, לא בזכות מספר הכוכבים שבסגל.

חריגים: אלופות עם כוכב אחד, ושלישיות שניצחו

אחת-עשרה מהאלופות, כמעט שליש, זכו באליפות עם אולסטאר אחד בלבד: שיקגו של 1991 ו-1998, יוסטון של 1994 ו-1995, סן אנטוניו של 2003 ו-2014, דטרויט של 2004, דאלאס של 2011, קליבלנד של 2016, מילווקי של 2021 ודנוור של 2023. הנתון שמסביר את זה: בכל אחד מאחד-עשר המקרים האולסטאר היחיד היה גם שחקן All-NBA, ביניהם מייקל ג'ורדן, האקים אולאג'ואן, טים דאנקן, דירק נוביצקי, לברון ג'יימס, יאניס אנטטוקומפו וניקולה יוקיץ'. דטרויט של 2004 וסן אנטוניו של 2014 הן הדוגמאות לקבוצות שנבנו על מערכת ולא על כוכב, ועל אלופות כאלה אפשר לקרוא במאמר על אלופות עם כוכב יחיד.

מהצד השני, שבע אלופות זכו עם שלושה אולסטארים או יותר: דטרויט של 1990 (איזאיה תומאס, ג'ו דומארס ודניס רודמן), בוסטון של 2008, מיאמי של 2012 ושל 2013 (עם דוויין וויד וכריס בוש לצד לברון), גולדן סטייט של 2017 ושל 2018 וגולדן סטייט של 2022. הקיצונית שבהן היא גולדן סטייט של 2017, עם ארבעה אולסטארים ושלושה שחקני All-NBA (סטף קרי, קווין דוראנט ודריימונד גרין), וקליי תומפסון הרביעי.

הרוב הגדול, שמונה-עשרה אלופות, זכו עם שני אולסטארים בדיוק, ובהן כמה מהצמדים הידועים ביותר בהיסטוריה: ג'ורדן ופיפן, שאקיל וקובי, דאנקן עם מאנו ג'ינובילי או עם טוני פארקר, וחדשים יותר: אנתוני דייויס ולברון בלייקרס של 2020, קוואי לנארד וקייל לורי בטורונטו של 2019, ושיי גילג'ס-אלכסנדר וג'יילן וויליאמס באוקלהומה סיטי של 2025. את הצמדים הגדולים כבר מיפינו במאמר על הצמדים הגדולים בתולדות ה-NBA.

הנתון המעניין הוא שב-13 מתוך 18 האלופות עם שני אולסטארים שניהם היו גם שחקני All-NBA. כלומר צמד מנצח הוא בדרך כלל צמד של שני כוכבי-על, ולא כוכב-על עם שותף טוב. מי שרוצה לבדוק את הצד העמוק של הסיפור ימצא אותו במאמר על ביג 3 מול סגל עמוק.

מה אפשר ללמוד מזה?

איפה שלושה כוכבים עוזרים. בנתונים הם עוזרים בבירור: קבוצות עם שלושה אולסטארים ניצחו 70.8% מהמשחקים, מול 63.9% אצל צמדים, והגיעו לגמר ב-45.2% מהמקרים, מול 15.0%. ההסבר הסביר הוא שלושה כוכבים מכסים יותר תפקידים (יצירה, קליעה והגנה) ופחות תלויים באיש אחד, כך שפציעה או ערב רע של אחד מהם אינם מפילים את הקבוצה.

איפה זה פוגע. שלושה כוכבים דורשים שלושה חוזים גדולים, וזה מקשה על בניית שאר הסגל, בעיקר מאז שהוטלו הגבלות כמו האפרון השני (על כך במאמר על תשלום יתר לכוכבים). הם גם צריכים לחלק כדור אחד, וברוקלין של 2021 מראה שחיבור על הנייר אינו מבטיח כימיה על הפרקט.

מה עדיף לקבוצה? שני כוכבי-על ושחקני תפקיד מתאימים הם הרכב מצוין שהוכיח את עצמו ב-18 אליפויות. שלושה כוכבי-על הם הצירוף החזק ביותר, אבל נדיר כל כך שאי אפשר לתכנן עליו. ושלושה אולסטארים שאינם כוכבי-על אינם עדיפים על שני כוכבים חזקים. ככלל: עדיף להשקיע בכוכב-העל השני לפני שמשקיעים בשלישי.

המסקנה

האם קבוצות עם שני כוכבים מצליחות יותר מקבוצות עם שלושה? לא בהכרח. קבוצה עם שלושה אולסטארים מצליחה יותר בממוצע: יותר ניצחונות, יותר גמרים ויותר אליפויות ביחס למספר הקבוצות. אלא שהיא נדירה כל כך, שרוב האליפויות בכל זאת נזקפות לזכות הצמדים: 18 מתוך 36 אלופות מאז 1990 זכו עם שני אולסטארים בדיוק, ורק 7 עם שלושה או יותר.

והכי חשוב: המספר פחות חשוב מהאיכות. קבוצה עם שני כוכבי-על זכתה באליפות ב-19.4% מהמקרים, מול 4.9% בקבוצה עם אחד, ושלושה אולסטארים שאינם כוכבי-על נכשלו הרבה יותר מכפי שנראה על הנייר. כשבונים קבוצה, השאלה הנכונה אינה "כמה כוכבים", אלא "כמה כוכבי-על, ומי משלים אותם".

ומה זה אומר על עונת 2026/27?

בעונת 2025/26 לא הייתה אף קבוצה עם שלושה אולסטארים. האלופה ניו יורק, עם ג'יילן ברנסון וקארל-אנת'וני טאונס, ניצחה בגמר את סן אנטוניו של ויקטור וומביניאמה ודיארון פוקס, ושלוש הקבוצות עם הכי הרבה ניצחונות (אוקלהומה סיטי, סן אנטוניו ודטרויט) היו כולן עם שני אולסטארים בדיוק. זה עקבי עם הנתונים: צמד כוכבים, כמו קייד קנינגהאם וג'יילן דורן בדטרויט, הוא המודל השולט בליגה היום.

מקור: Basketball Reference, 2025/26. בטבלה כל הקבוצות עם שני אולסטארים. הרוסטרים של 2026/27 השתנו בקיץ, ולכן כדאי לבדוק את ההרכב העדכני בעמודי הקבוצות.

איך זה עוזר בליגת דראפט ובפנטזי?

בליגת הדראפט אפשר לנסות את התיאוריה בעצמכם: בנו קבוצה סביב שני כוכבי-על ושחקני תפקיד מתאימים, ובנו קבוצה אחרת סביב שלושה אולסטארים בינוניים, והשוו מי מנצחת בעונה הסדירה ובפלייאוף. הנתונים כאן אומרים שהצמד אמור לנצח, אבל רק אם שני הכוכבים באמת מהצמרת.

גם בליגות הפנטזי אותו כלל חל: מי שמקבל שני כוכבי-על מקבל יותר ממי שמפזר את הקלפים על שלושה שחקנים בינוניים. כדאי להתחיל בכוכב-העל השני, ורק אחר כך להשלים.