פציעות ששינו את ההיסטוריה של ה-NBA

כמה פציעות בודדות שינו לגמרי את מסלול ההיסטוריה של ה-NBA - לא רק את הקריירה של שחקן אחד, אלא את התוצאה של סדרת גמר, את גורלה של שושלת שלמה, או את האופן שבו הליגה מתייחסת היום לבריאות שחקנים. וויליס ריד נכנס למגרש על רגל פצועה ב-1970 ויצר את אחד הרגעים המוכרים בהיסטוריית הספורט. ביל וולטון וסם בואי איבדו קריירות שהיו אמורות להיות אגדיות. דריק רוז וקובי בראיינט קרעו רצועות בלי שום מגע, ברגעים שהפכו לסמלים. במאמר הזה עברנו על 15 פציעות כאלה, משנות השבעים ועד היום - מה קרה, מה היו הנתונים, ולמה כל אחת מהן נשארת חלק מהסיפור הגדול של הליגה.

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 22 בספטמבר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?

איך אנחנו מגדירים "פציעה ששינתה היסטוריה"?

לא כל פציעה קשה נכנסת לרשימה הזו - שחקנים נפצעים כל עונה, וברוב המקרים הקריירה ממשיכה כמעט כרגיל. הקריטריון כאן שונה: בחרנו רגעים שבהם פציעה אחת שינתה בפועל את מסלול ההיסטוריה - החליפה אלוף פוטנציאלי באחר, קטעה קריירה בשיאה, הפכה למומנט אייקוני בזיכרון הקולקטיבי של הליגה, או שינתה איך קבוצות וליגה מתייחסות לניהול עומסים ולרפואת ספורט. הרשימה מסודרת כרונולוגית, משנות השבעים ועד היום - לא לפי חומרה רפואית, אלא לפי המשמעות ההיסטורית.

15 הפציעות ברשימה, במספרים

הפציעות ששינו את ההיסטוריה של ה-NBA

וויליס ריד, 1970 - הכניסה שהפכה לאגדה

הרקע: ניקס נגד לייקרס, משחק 7 של גמר 1970. וויליס ריד, הקפטן והכוכב של ניקס, קרע שריר בירך במשחק 5 ולא היה אמור לשחק כלל.

מה קרה: דקות לפני הקפיצה הראשונה, ריד יצא מפתח החדרים ונכנס למגרש של מדיסון סקוור גארדן תוך צליעה - הקהל התפוצץ, ושחקני לייקרס עצרו את החימום כדי להביט בו. הוא קלע את שני הסלים הראשונים של המשחק ולא הבקיע יותר, אבל הנוכחות שלו העלתה את ניקס.

הנתונים: 4 נקודות ו-3 ריבאונדים בסך הכל, אך ניקס ניצחו 113-99 וזכו באליפות הראשונה בתולדות הקבוצה.

למה זה משמעותי: זה נחשב לאחד הרגעים המוכרים ביותר בהיסטוריית הספורט האמריקאי - סמל להתגברות על כאב פיזי, והוכחה לכך שלנוכחות של כוכב במגרש יש ערך שחורג מהסטטיסטיקה.

ביל וולטון, 1978 - הרגליים שקטעו שושלת

הרקע: וולטון הוביל את פורטלנד לאליפות 1977 ולפתיחת עונה מדהימה ב-1977/78 (מאזן של 50-10), וזכה ב-MVP הליגה.

מה קרה: כאבים כרוניים ברגל שמאל החמירו במהלך העונה. ב-28 בפברואר 1978 הוא הוציא את עצמו ממשחק אחרי 13 דקות והחמיץ את 22 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה - ובפלייאוף, פורטלנד הודחה בלי הכוכב שלה. הוא בסופו של דבר תבע את רופא הקבוצה, וב-1979 עבר לסן דייגו.

הנתונים: לאורך 13 עונות בליגה שיחק רק 44% ממשחקי העונה הסדירה האפשריים - ועדיין נבחר להיכל התהילה.

למה זה משמעותי: פורטלנד, שנראתה כמו שושלת מתהווה, לא חזרה לגמר במשך יותר מעשור. וולטון עצמו הפך לדוגמה הקלאסית לכישרון עצום שנקטע - וגם לפתיחת דיון ציבורי על יחס קבוצות לפציעות כרוניות. לסיפור שלו עדיין היה פרק אחרון מרגש: ב-1985/86 הוא הצטרף לבוסטון סלטיקס כספסלן, ומאחורי לארי בירד וקווין מקהייל זכה בתואר שחקן הספסל של השנה ובאליפות ה-NBA השנייה והאחרונה בקריירה שלו.

מה שמבדיל את הפציעה של וולטון מפציעות אחרות הוא העיתוי: היא פגעה בשחקן באמצע השיא שלו, וקבוצה שנראתה כשושלת מתהווה איבדה את הכוכב שלה ולא הצליחה להחזיר את התנופה. זו הדוגמה הקלאסית לשאלה מה היה קורה אילו, שליוותה אותו כל הקריירה. בעידן של ניהול עומסים והחלמה מבוקרת, מקרים כאלה נחשבים הצדקה לגישה הזהירה של קבוצות.

כרים עבדול-ג'באר ומג'יק ג'ונסון, 1980 - הרוקי שהפך לסנטר

הרקע: לייקרס הובילו 3-2 בגמר 1980 מול פילדלפיה 76, אבל כרים עבדול-ג'באר, הכוכב והסנטר שלהם, נקע קשות את הקרסול במשחק 5 - ועדיין סיים אותו עם 40 נקודות.

מה קרה: עבדול-ג'באר לא היה כשיר למשחק 6 בפילדלפיה. במקום לשחק בלעדיו, המאמן פול ווסטהד העביר את מג'יק ג'ונסון - רוקי בן 20 שתפקידו הרגיל היה רכז - לקפוץ במקום הסנטר בקפיצה הפותחת.

הנתונים: ג'ונסון סיים עם 42 נקודות, 15 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, ושיחק בפועל בכל חמש העמדות במהלך המשחק. לייקרס ניצחו 107-123 וזכו באליפות.

למה זה משמעותי: זה נחשב לאחד הביצועים היחידאיים בהיסטוריית הגמר - שחקן שנאלץ להחליף כוכב-על פצוע בעמדה שהוא לא שיחק בה כלל, ולא רק פיצה על ההיעדרות אלא הוביל בזכותה לאליפות.

סם בואי, 1984-1987 - הבחירה שרודפת את פורטלנד

הרקע: בואי סבל משברי מאמץ בשוק הרגל עוד באוניברסיטת קנטאקי, והחמיץ שתי עונות שלמות (1981/82 ו-1982/83) לפני שחזר לשחק.

מה קרה: פורטלנד בחרה בו במקום השני בדראפט 1984 - לפני מייקל ג'ורדן, שנבחר שלישי בשיקגו. בעונת הרוקי שלו הוא נראה בריא (76 משחקים, נבחר לחמישיית הרוקי). אבל ב-1985/86 השוק השמאלית שלו נשברה במאבק על ריבאונד, ובמשחק החמישי של העונה הבאה נשברה גם השוק הימנית.

הנתונים: לאורך חמש עונות בפורטלנד (1984-1989) שיחק רק 63 משחקים מתוך 328 אפשריים.

למה זה משמעותי: "בואי במקום ג'ורדן" הפכה לקיצור דרך התרבותי לבחירת דראפט כושלת - אבל הסיפור האמיתי הוא שהבחירה עצמה הייתה הגיונית בזמנו, ופציעות בלתי צפויות הן שהפכו אותה לאחת ההחלטות המפורסמות בהיסטוריית הליגה.

ברנרד קינג, 1985 - הקאמבק שלא היה אמור לקרות

הרקע: קינג היה מלך הסלים של הליגה (32.9 נקודות בממוצע) עם ניקס בעונת 1984/85, בשיא הקריירה שלו כאחד הסקוררים הטובים בליגה.

מה קרה: ב-23 במרץ 1985, במשחק בקנזס סיטי, הברך הימנית שלו קרסה בלי מגע - קרע מוחלט ברצועה הצולבת הקדמית (ACL). בתקופה שבה ניתוח כזה כמעט תמיד סיים קריירות, הוא התעקש להתאושש והחמיץ את כל עונת 1985/86 ורוב 1986/87.

הנתונים: בשישה משחקים אחרונים של החזרה רשם כמעט 23 נקודות בממוצע, ובעונתו השנייה עם וושינגטון חזר ל-20.7 נקודות למשחק.

למה זה משמעותי: קינג היה בין הראשונים שהוכיחו שחזרה לרמה גבוהה אחרי קרע ACL אפשרית - וסלל את הדרך לגישה הרפואית המודרנית לפציעה הזו.

איזאיה תומאס, 1988 - "רבע" על קרסול פצוע

הרקע: משחק 6 של גמר 1988, דטרויט מובילה 3-2 על לוס אנג'לס לייקרס. תומאס כבר קלע 14 נקודות ברבע השלישי כשהוא נחת על רגלו של מייקל קופר ונקע קשות את הקרסול הימני.

מה קרה: הוא חזר למגרש 35 שניות בלבד אחרי שפונה בעזרה - וקלע 11 מ-15 הנקודות האחרונות של דטרויט ברבע, כשהוא כמעט לא יכול להישען על הרגל.

הנתונים: 25 נקודות ברבע השלישי - שיא כל הזמנים בגמר NBA לנקודות ברבע אחד, בתוך 43 נקודות ו-8 אסיסטים במשחק. דטרויט עדיין הפסידה 103-102, ולייקרס לקחו את האליפות במשחק 7.

למה זה משמעותי: זה אולי הביצוע המפורסם ביותר בהיסטוריה של שחקן שממשיך לשחק ברמה עילית דרך כאב אמיתי - וגם דוגמה לכך שגבורה אישית לא תמיד מספיקה כדי לנצח. דטרויט לא ויתרה: שנה אחרי ההפסד הזה היא חזרה לגמר וניצחה, וב-1989 וב-1990 זכתה בשתי אליפויות רצופות - כשתומאס, שכבר התאושש לגמרי מהקרסול, היה הכוכב הבלתי מעורער של שתיהן.

הפציעה של תומאס מדגימה אומץ ותוצאה בו-זמנית: הוא חזר לשחק אחרי שפונה, עם קרסול פצוע, וקלע 25 נקודות ברבע אחד. אבל דטרויט הפסידה את המשחק ואחר כך את הסדרה, והדוגמה מראה שגם הופעה אגדית לא מבטיחה ניצחון, וששאלת הנטילה של הסיכון נשארת פתוחה גם אחרי שהמשחק נגמר.

מבחינת רפואת הספורט, שחקן שחוזר למגרש מהר אחרי פציעה חריפה מסתכן בהחמרה, ומי שמקבל החלטה כזו בצעירותו לא תמיד מודע לעלות העתידית. זה מסביר למה הדיון בין שחקן שרוצה לשחק לבין צוות רפואי שמבקש להמתין ממשיך גם היום, והוא אחד הנושאים הרגישים ביותר בליגה.

לארי בירד, 1991-92 - הגב שסיים קריירה

הרקע: בירד סבל שנים ארוכות מכאבי גב כרוניים, שהחמירו עם הגיל וסגנון המשחק הפיזי שלו בבוסטון סלטיקס.

מה קרה: ב-7 ביוני 1991 הוא עבר ניתוח לתיקון דיסק ועצב פגומים בגב התחתון. הגב שלו מעולם לא התאושש באמת - נפילה נוספת באימון בדצמבר 1991 החמירה את המצב עוד יותר.

הנתונים: בעונתו האחרונה, 1991/92, שיחק רק 45 משחקים (עדיין ברמה גבוהה - 20.2 נקודות, 9.6 ריבאונדים ו-6.8 אסיסטים בממוצע), והחמיץ את רוב הפלייאוף. הוא פרש רשמית ב-18 באוגוסט 1992, אחרי 13 עונות.

למה זה משמעותי: אחד הכוכבים הגדולים בהיסטוריית הליגה נאלץ לסיים קריירה בשיא הכישרון שלו בגלל בעיה גופנית כרונית, לא ירידה בביצועים - תזכורת לכך שגם שחקנים ברמה הכי גבוהה לא חסינים מפציעות שמצטברות לאורך שנים.

גרנט היל, 2000 - הסופרסטאר שאורלנדו לא קיבלה

הרקע: היל, אחד הכוכבים הגדולים של הליגה בשנות ה-90 עם דטרויט, חתם באורלנדו בקיץ 2000 בחוזה ענק - באותו קיץ שבו הצטרף גם טרייסי מקגריידי, בציפייה לצמד-על.

מה קרה: פציעת קרסול שמאל שסבל ממנה עוד בדטרויט לא נרפאה כראוי. הוא עבר ניתוח באפריל 2000, ניסה לחזור מהר מדי, ונדרש לניתוח נוסף בינואר 2001. ב-2003 הניתוח השלישי גרם לסיבוכים מסכני חיים (זיהום חמור), שגרמו לו להחמיץ את כל עונת 2003/04.

הנתונים: בעונתו הראשונה באורלנדו שיחק רק 4 משחקים. לאורך ארבע העונות הראשונות עם הקבוצה כמעט ולא היה זמין.

למה זה משמעותי: היל בגיל 27, בשיא הקריירה, לא שיחק כמעט כלום במשך ארבע שנים - אחד הסיפורים המרים ביותר של "מה היה יכול להיות" בהיסטוריית הליגה, וגם דוגמה מוקדמת לסכנות שבחזרה מהירה מדי מפציעה.

שון ליווינגסטון, 2007 - הפציעה שכמעט עלתה ברגל

הרקע: ליווינגסטון, שנבחר ישר מהתיכון במקום הרביעי בדראפט 2004, היה נחשב לאחד הרכזים המבטיחים בליגה, עם קליפרס.

מה קרה: ב-26 בפברואר 2007, מול שרלוט, הוא נחת בצורה לא טבעית אחרי ניסיון לאיאפ ורגלו השמאלית התעקלה הצידה. הוא קרע את הרצועה הצולבת הקדמית (ACL), הרצועה הצולבת האחורית (PCL), המניסקוס, נקע את פיקת הברך ושבר את הרגל - לפי הדיווחים, רופאים שקלו אפילו קטיעה.

הנתונים: עבר ניתוח באלבמה במרץ 2007 וקיבל אישור לחזור למשחקים רק ביוני 2008 - יותר משנה אחרי הפציעה.

למה זה משמעותי: הקריירה שהייתה אמורה להפוך אותו לכוכב נעצרה כמעט לגמרי - אבל ליווינגסטון בנה מחדש קריירה כרול פלייר איכותי, וזכה בשלוש אליפויות עם גולדן סטייט. אחד הסיפורים המעוררים השראה ביותר של התגברות על פציעה קטסטרופלית.

דריק רוז, 2012 - הקללה של ה-MVP

הרקע: רוז זכה בתואר ה-MVP הצעיר ביותר בהיסטוריית הליגה בגיל 22, ב-2011, והוביל את שיקגו למאזן הטוב בליגה בעונת 2011/12.

מה קרה: במשחק 1 של הפלייאוף, ב-28 באפריל 2012, מול פילדלפיה - עם שיקגו מובילים בנוח - רוז קרע את הרצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל בנחיתה שגרתית לכאורה, ולא נדרש שום מגע. הוא החמיץ את כל עונת 2012/13.

הנתונים: מעולם לא חזר לרמת ה-MVP שלו; לאורך שארית הקריירה סבל מסדרה נוספת של פציעות ברך במספר קבוצות.

למה זה משמעותי: הפציעה הפכה לסמל ל"קללת ה-MVP" ולנקודת מפנה בשיח על ניהול עומסים ומספר דקות משחק לשחקנים צעירים - ושינתה את מסלול הקריירה של שיקגו לשנים רבות.

קובי בראיינט, 2013 - שתי קליעות עונשין על אכילס קרוע

הרקע: בראיינט, בן 34, ניסה לגרור את לייקרס למקום בפלייאוף בעונה קשה, ושיחק דקות כבדות ברצף משחקים צפוף.

מה קרה: ב-12 באפריל 2013, מול גולדן סטייט, גיד האכילס הימני שלו נקרע במהלך רגיל. הוא הלך לקו העונשין, קלע את שתי קליעות העונשין - ורק אז ירד מהמגרש בעצמו, בלי עזרה.

הנתונים: חזר לשחק בעונה שאחרי, אבל מעולם לא היה אותו שחקן; פרש שלוש עונות מאוחר יותר, ב-2016.

למה זה משמעותי: בראיינט הפך את הרגע לסמל לקשיחות מנטלית - אבל מבחינה קרייריסטית, זו הפציעה שסימנה את תחילת הסוף של אחד הכוכבים הגדולים בהיסטוריה.

פול ג'ורג', 2014 - השבר שזעזע את הליגה

הרקע: ג'ורג', אז כוכב עולה של אינדיאנה, השתתף בהכנות נבחרת ארה"ב לקראת מונדיאל 2014.

מה קרה: ב-1 באוגוסט 2014, במשחק תרגול בלאס וגאס, רגלו הימנית פגעה במוט הסל בניסיון לחסום זריקה - ונשברה בצורה פתוחה (שבר מורכב בשוק ובעצם הקטנה). המשחק הופסק לגמרי מכבוד לג'ורג'.

הנתונים: עבר ניתוח מיידי והחמיץ כמעט את כל עונת 2014/15 (שיחק רק 6 משחקים); בעונה שאחריה כבר נבחר לכל-NBA.

למה זה משמעותי: אחת התמונות הקשות ביותר שראתה הליגה - אבל גם אחד הקאמבקים המהירים והמלאים ביותר משבר קשה כל כך, שהחזיר את ג'ורג' לרמת כוכב תוך פחות משנתיים.

גורדון הייוורד, 2017 - חמש דקות לתוך עידן חדש בבוסטון

הרקע: הייוורד חתם בבוסטון בקיץ 2017 בעסקה שהייתה אמורה להפוך את הסלטיקס למתמודדת מיידית לאליפות, לצד קיירי אירווינג.

מה קרה: ב-17 באוקטובר 2017, בדקות הראשונות של המשחק הראשון שלו כסלטיקס, הוא נחת בצורה לא טבעית על הקרסול - שבר בשוק ונקע חמור בקרסול, פציעה כל כך גרפית ששודרה בטלוויזיה לאומית ועוררה זעזוע מיידי.

הנתונים: החמיץ את כל שארית עונת 2017/18 - עונה שבה בוסטון, בלעדיו, עדיין הגיעה לגמר המזרח.

למה זה משמעותי: הפציעה קטעה את "עידן הייוורד-אירווינג" עוד לפני שהתחיל, ומאז הוא מעולם לא חזר לרמה שבזכותה בוסטון חתמה עליו.

קווין דוראנט, 2019 - הרגע שסיים שושלת

הרקע: דוראנט החמיץ את רוב הפלייאוף 2019 עם מתיחת שריר בשוק, וגולדן סטייט הובילה משחק 5 של הגמר מול טורונטו כשהיא מנסה לסגור את האליפות הרביעית שלה בחמש שנים.

מה קרה: דוראנט חזר למגרש למרות הפציעה הקודמת, ולאחר כמה דקות טובות קרע את גיד האכילס בפעולה שגרתית - ללא מגע, בדיוק כמו אצל רוז וקובי.

הנתונים: גולדן סטייט הפסידה גם את משחק 5 וגם את הסדרה; דוראנט עזב לברוקלין באותו קיץ ולא חזר לשחק עד פברואר 2021 - יותר מ-18 חודשים.

למה זה משמעותי: זה הרגע שסיים בפועל את השושלת של גולדן סטייט (קרי, אירווינג ותומפסון נפגעו כולם באותה תקופה), ועורר ביקורת ציבורית נרחבת על ההחלטה להחזיר שחקן פצוע למגרש בגמר.

קליי תומפסון, 2019-2021 - שתי פציעות, אלף ימים, טבעת אחת

הרקע: תומפסון, אותו משחק 6 של גמר 2019 שבו דוראנט נפגע - הוא קרע את הרצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל בניסיון חסימה, כשגולדן סטייט כבר מפגרים בסדרה.

מה קרה: החמיץ את כל עונת 2019/20 בהחלמה, אבל בנובמבר 2020, בתרגול לקראת החזרה, קרע גם את גיד האכילס הימני - פציעה שנייה, קשה לא פחות, שדחתה את החזרה בעוד עונה שלמה.

הנתונים: חזר למגרש בינואר 2022, יותר מ-1,000 יום אחרי הקרע הראשון - וביוני 2022 זכה באליפות הרביעית שלו עם גולדן סטייט.

למה זה משמעותי: אחד סיפורי ההתמדה הגדולים בהיסטוריה המודרנית של הליגה - שתי פציעות קטסטרופליות ברצף, ועדיין חזרה לפסגה.

המספרים שמאחורי הפציעות ששינו היסטוריה

• 25 - נקודות איזאיה תומאס ברבע השלישי של משחק 6, גמר 1988, על קרסול נקוע - שיא כל הזמנים בגמר.
• 63 מתוך 328 - משחקים ששיחק סם בואי בחמש עונותיו הראשונות בפורטלנד.
• 44% - אחוז המשחקים ששיחק ביל וולטון מתוך האפשרי, לאורך 13 עונות בליגה.
• 1,000+ - הימים בין קרע ה-ACL של קליי תומפסון (2019) לאליפות שזכה בה (2022).
• 22 - גיל דריק רוז כשזכה ב-MVP הצעיר ביותר בהיסטוריה, שנה לפני קרע ה-ACL שסיים את מסלול הכוכב שלו.

איפה זה עומד היום?

מאז ימי וולטון ובואי, רפואת הספורט השתנתה לגמרי: ניתוחי ACL הפכו לשגרתיים עם החלמה של 9-12 חודשים, ניהול עומסים (Load Management) הוא חלק קבוע מתכנון העונה, וקבוצות מכניסות שחקנים בזהירות רבה יותר אחרי פציעות אכילס - לקח ישיר מהביקורת שספגה גולדן סטייט על החזרת דוראנט ב-2019. עדיין, כמו שמראה ההיסטוריה מהזעזוע סביב פול ג'ורג' ב-2014 ועד קליי תומפסון ב-2022, גם הרפואה המתקדמת ביותר לא מבטלת את הרגע שבו קריירה שלמה יכולה להשתנות בשנייה אחת.

המקום בהיסטוריה

נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 22 בספטמבר 2026

שאלות נפוצות