10 תצוגות הגמר הגדולות בתולדות ה-NBA
בכל יוני מתכנסת הליגה סביב חמישה עד שבעה משחקים שבהם שחקן אחד יכול לשנות את מקומו בהיסטוריה. מייקל ג'ורדן קלע ב-1993 ממוצע של 41 נקודות למשחק, דוויין וייד הוביל ב-2006 את מיאמי מפיגור 0-2, ולברון ג'יימס חזר ב-2016 מ-1-3 מול קבוצה שניצחה 73 משחקים. בדקנו בפירוט 25 תצוגות גמר מ-1971 עד 2023 לפי Basketball Reference, משחק אחרי משחק, ודירגנו את עשר הגדולות שהסתיימו באליפות. הוספנו שתי רשימות משלימות: חמש תצוגות מופלאות של שחקנים שהפסידו בסדרה, וחמש תצוגות מאכזבות של כוכבים. לכל תצוגה מצורפים מאזני הקבוצות, מצבו של השחקן בכניסה לסדרה, פירוט המשחקים ומה קרה אחר כך. סדרת גמר היא מדגם קטן וקל להתווכח עליה, ולכן הגדרנו מראש את הקריטריונים, והצגנו כל סדרה לפי המשחקים שלה ולא לפי רושם. בסוף הכתבה תמצאו גם קישורים אל לוח המשחקים, ליגת הדראפט וליגות הפנטזי.
נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 26 באוקטובר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?
| תצוגות שנבדקו בפירוט | 25, מגמרי 1971 עד 2023 |
| מקום ראשון | ג'ורדן 1993: 41.0 נקודות למשחק מול פיניקס |
| תצוגות שהגיעו אחרי פיגור בסדרה | 3 מתוך 10: וייד ויאניס מ-0-2, ולברון מ-1-3 |
| שיא חסימות בסדרת גמר | 32, טים דאנקן ב-2003 |
| הממצא הבולט | לברון קלע 35.8 נקודות למשחק ב-2015 והפסיד, והפרס הלך לאיגוודלה |
הדירוג בעשרים שניות
- 10 תצוגות אליפות מ-1980 עד 2023, עם עוד ארבע מ-1971 עד 2011 שנשארו מחוץ לעשירייה
- מקום ראשון: ג'ורדן ב-1993, 41.0 נקודות למשחק, הממוצע הגבוה בהיסטוריית הגמרים
- 3 מתוך 10 תצוגות הגיעו אחרי פיגור בסדרה: 0-2 של וייד ויאניס, ו-1-3 של לברון
- 35.8 נקודות של לברון ב-2015 בסדרה שהפסיד, והפרס הלך לאיגוודלה
- 0-11 שלשות של ג'ון סטארקס במשחק 7 ב-1994, אחד ממשחקי הגמר הזכורים ביותר לרעה
- אין כאן סרטונים בכוונה: סרטוני הגמר הרשמיים של ה-NBA חסומים בישראל ולא ניתנים להטמעה
איך מדרגים את תצוגות הגמר הגדולות ביותר? הקריטריונים והמגבלות
סדרת גמר היא מדגם קטן: חמישה עד שבעה משחקים, בלי עונה שלמה שמרגיעה את הרעש. בגלל זה היא גם המקום שבו ממוצע של כוכב נראה ענק או מאכזב, ושבו הסיפור חשוב לא פחות מהמספרים. כדי לא להפוך את הדירוג לוויכוח על טעם, הגדרנו מראש ארבעה קריטריונים. הראשון הוא התפוקה והיעילות: נקודות, ריבאונדים ואסיסטים לצד אחוזי הקליעה, כלומר כמה דומיננטי היה השחקן ביחס לשאר הסדרה. השני הוא המשקל של הסדרה: אליפות ראשונה, פיגור בסדרה, יריבה חזקה יותר או משחק הכרעה. השלישי הוא השפעה על התוצאה: האם הסדרה הוכרעה בגלל מה שעשה. הרביעי הוא הזיכרון ההיסטורי: האם התצוגה נשארה מדוברת גם עשרות שנים אחר כך.
בדקנו בפירוט 25 תצוגות מועמדות מגמרי 1971 עד 2023, ולכל אחת אספנו את הנתונים משחק אחרי משחק: מאזן שתי הקבוצות בעונה הסדירה, הדרך של כל קבוצה לגמר ומצבו של השחקן בכניסה לסדרה. חשוב להבין שזה דירוג של שיקול דעת ולא נוסחה: הוא נותן משקל גם לדרך שבה התוצאה הושגה, ושני קוראים הגיוניים יכולים לסדר את המקומות 5 עד 10 אחרת. הנתונים עצמם, לעומת זאת, מדויקים ונבדקו מול Basketball Reference.
לפני שנכנסים לרשימה, שלוש הערות על המגבלות. ראשית, חטיפות וחסימות נרשמו בליגה רק מ-1973/74, ולכן אין מדדים מלאים לגמרי השנים שלפני כן; בעשירייה כל התצוגות הן מ-1980 ואילך, והתצוגות המוקדמות יותר מופיעות בקטע על התצוגות שנשארו מחוץ לעשירייה. שנית, הגילאים בטקסט הם גילו של השחקן בזמן הגמר. שלישית, הדירוג לא כולל סרטונים: סרטוני הגמרים הרשמיים של ה-NBA חסומים בצפייה בישראל ולא ניתן להטמיע אותם באתר, ולכן בחרנו להסתמך על הנתונים ועל הדיווחים של התקופה.
תצוגות הגמר הגדולות בתולדות ה-NBA: טבלת הדירוג המלאה
הטבלה מציגה את עשר התצוגות לפי הדירוג, עם תוצאת הסדרה מנקודת מבט קבוצת השחקן, הממוצעים בסדרה ואחוז הקליעה מהשדה. כל עשרת השחקנים זכו גם בתואר ה-MVP של הגמר, ובכל אחת מהסדרות הקבוצה שלהם זכתה באליפות. לכל שורה יש פירוט משחק אחרי משחק בחלק הבא.
| # | שחקן | שנה | יריבה בגמר | סדרה | נק' / ריב' / אס' | מהשדה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | מייקל ג'ורדן | 1993 | פיניקס סאנס | 4-2 | 41.0 / 8.5 / 6.3 | 50.8% |
| 2 | שאקיל אוניל | 2000 | אינדיאנה פייסרס | 4-2 | 38.0 / 16.7 / 2.3 | 61.1% |
| 3 | לברון ג'יימס | 2016 | גולדן סטייט ווריורס | 4-3 | 29.7 / 11.3 / 8.9 | 49.4% |
| 4 | יאניס אנטטוקומפו | 2021 | פיניקס סאנס | 4-2 | 35.2 / 13.2 / 5.0 | 61.8% |
| 5 | דוויין וייד | 2006 | דאלאס מאבריקס | 4-2 | 34.7 / 7.8 / 3.8 | 46.8% |
| 6 | קווין דוראנט | 2017 | קליבלנד קאבלירס | 4-1 | 35.2 / 8.2 / 5.4 | 55.6% |
| 7 | טים דאנקן | 2003 | ניו ג'רזי נטס | 4-2 | 24.2 / 17.0 / 5.3 | 49.5% |
| 8 | מג'יק ג'ונסון | 1980 | פילדלפיה 76 | 4-2 | 21.5 / 11.2 / 8.7 | 57.3% |
| 9 | ניקולה יוקיץ' | 2023 | מיאמי היט | 4-1 | 30.2 / 14.0 / 7.2 | 58.3% |
| 10 | סטף קרי | 2022 | בוסטון סלטיקס | 4-2 | 31.2 / 6.0 / 5.0 | 48.2% |
שני דברים בולטים בטבלה. הראשון הוא המגוון: האוסף כולל שני שחקני צבע שהכריעו סדרה (אוניל ודאנקן), ארבעה קלעים מובילים (ג'ורדן, וייד, דוראנט וקרי), שלושה שחקני שטח רב-תכליתיים (לברון, יאניס ויוקיץ') ורכז אחד שעמד במרכז (מג'יק). השני הוא היעילות: חמישה שחקנים קלעו מהשדה מעל 55%, אבל שניים בלבד, יאניס ואוניל, מעל 60%.
תצוגות הגמר הגדולות בתולדות ה-NBA: מקומות 1 עד 5
1. מייקל ג'ורדן, גמר 1993 מול פיניקס סאנס
מייקל ג'ורדן הגיע לגמר 1993 כשהוא מנסה לנצח באליפות שלישית ברציפות, מה שלא קרה בליגה מאז בוסטון של 1966. שיקגו סיימה את העונה הסדירה עם 57-25, ופיניקס עם המאזן הטוב בליגה, 62-20, בהובלת צ'ארלס בארקלי, ה-MVP של העונה. הבולס הגיעו לגמר אחרי 3-0 על אטלנטה, 4-0 על קליבלנד ו-4-2 על ניו יורק, אחרי שהפסידו בה את שני המשחקים הראשונים.
לפני הגמר: ג'ורדן סיים את העונה הסדירה עם 32.6 / 6.7 / 5.5 ב-78 משחקים, ב-39.3 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-13 משחקי פלייאוף, הוא רשם 32.3 / 5.9 / 5.8 עם 45.6% מהשדה.
ג'ורדן קלע 41.0 נקודות למשחק, וזה הממוצע הגבוה ביותר שנרשם אי פעם בסדרת גמר, לפי הרשומות של הליגה. הוא קלע 31 במשחק הראשון, 42 בשני, 44 בשלישי (הפסד בשלוש הארכות, אחרי 57 דקות), 55 ברביעי, 41 בחמישי ו-33 בשישי. בסך הכול 246 נקודות בשישה משחקים, שיא של סדרה בת שישה משחקים. ארבעה מהמשחקים שלו היו מעל 40, ובמשחק 4 קלע 55 עם 21 מ-37 מהשדה ו-13 מ-18 מהקו.
ההכרעה הגיעה במשחק 6 בפיניקס. ג'ורדן סיים עם 33 נקודות, אבל את הזריקה המכרעת קלע ג'ון פקסון: שלשה עם 3.9 שניות לסיום שהעלתה את שיקגו ליתרון 99-98. את המשחק סגרה חסימה של הוראס גרנט על זריקת הסיום של קווין ג'ונסון. הבולס ניצחו 99-98, וג'ורדן נשאר מי שהחזיק את הסדרה על כתפיו מההתחלה ועד הסוף, גם כשהזריקה האחרונה לא הייתה שלו.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם ג'ורדן 40.3 / 8.8 / 6.3, ובהפסדים (2) 42.5 / 8.0 / 6.5. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 4 עם 55 נקודות, והנמוך משחק 1 עם 31. בסך הכול קלע 10 מ-25 שלשות ו-34 מ-49 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | חוץ | ניצחון 100-92 | 43:00 | 31 | 7 | 5 | 14-28 | 0-1 | 3-4 |
| 2 | חוץ | ניצחון 111-108 | 40:00 | 42 | 12 | 9 | 18-36 | 2-2 | 4-5 |
| 3 | בית | הפסד 121-129 (3OT) | 57:00 | 44 | 9 | 6 | 19-43 | 3-9 | 3-6 |
| 4 | בית | ניצחון 111-105 | 46:00 | 55 | 8 | 4 | 21-37 | 0-1 | 13-18 |
| 5 | בית | הפסד 98-108 | 44:00 | 41 | 7 | 7 | 16-29 | 2-7 | 7-10 |
| 6 | חוץ | ניצחון 99-98 | 44:00 | 33 | 8 | 7 | 13-26 | 3-5 | 4-6 |
| ממוצע בסדרה (4-2) | 41.0 | 8.5 | 6.3 | 50.8% | 40.0% | 69.4% | |||
מה קרה אחר כך: ג'ורדן זכה ב-MVP של הגמר בפעם השלישית ברציפות (1991, 1992 ו-1993). ב-23 ביולי 1993 נרצח אביו, ג'יימס ג'ורדן, ובאוקטובר באותה שנה הודיע על פרישה. הוא עבר לבייסבול, חזר לשיקגו במרץ 1995 וזכה עם הבולס בעוד שלוש אליפויות, ב-1996, 1997 ו-1998.
למה זה בדירוג: זו התצוגה שמגדירה את ההיסטוריה של הגמרים: ממוצע שלא נשבר יותר מ-30 שנה, בסדרה מול הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה, וקבוצה שהפכה לראשונה מאז בוסטון של 1966 לבעלת שלוש אליפויות רצופות. אפילו הזריקה המכרעת לא הייתה שלו, ובכל זאת הסדרה שייכת לו.
2. שאקיל אוניל, גמר 2000 מול אינדיאנה פייסרס
שאקיל אוניל הגיע לגמר 2000 בשיאו: MVP העונה הסדירה, בעונה הראשונה של פיל ג'קסון בלוס אנג'לס. הלייקרס ניצחו 67 משחקים וחיפשו אליפות ראשונה מאז 1988. אינדיאנה, בהדרכת לארי בירד בעונתו האחרונה על הקווים, הגיעה לגמר הראשון בתולדות הקבוצה ב-NBA בהובלת רגי מילר.
לפני הגמר: אוניל סיים את העונה הסדירה עם 29.7 / 13.6 / 3.8 ב-79 משחקים, ב-40.0 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-17 משחקי פלייאוף, הוא רשם 28.2 / 15.0 / 3.4 עם 54.6% מהשדה.
הדרך לגמר לא הייתה קלה: הלייקרס גברו על פורטלנד 4-3 בגמר המערב אחרי שפיגרו ב-15 נקודות בתחילת הרבע האחרון של משחק 7, ורק אחרי חזרה שכללה אלי-אופ מקובי בראיינט לאוניל הוכרע המשחק. בגמר אוניל לא נתן להגנה של אינדיאנה שום מענה: 38.0 נקודות ו-16.7 ריבאונדים בממוצע, ו-61.1% מהשדה.
במשחק 2 קלע 40 נקודות ולקח 24 ריבאונדים, אבל הלך לקו 39 פעמים (18 קליעות), שיא ליגה של כל הזמנים במספר ניסיונות עונשין במשחק, לפי ESPN. הפייסרס פגעו בו בכוונה, כי אוניל קלע בסדרה רק 38.7% מהקו (36 מ-93). זה לא עזר: הוא קלע 43 במשחק 1, ואחר כך 40, 33, 36, 35 ו-41 במשחק ההכרעה. קובי בראיינט נפצע בקרסול במשחק 2 וחזר רק במשחק 4, ואוניל נשא את הקבוצה גם בלעדיו.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם אוניל 40.0 / 19.0 / 2.5, ובהפסדים (2) 34.0 / 12.0 / 2.0. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 1 עם 43 נקודות, והנמוך משחק 3 עם 33. בסך הכול קלע 36 מ-93 זריקות עונשין, ולא ניסה שלשות בכלל.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | בית | ניצחון 104-87 | 43:55 | 43 | 19 | 4 | 21-31 | 0-0 | 1-6 |
| 2 | בית | ניצחון 111-104 | 45:28 | 40 | 24 | 4 | 11-18 | 0-0 | 18-39 |
| 3 | חוץ | הפסד 91-100 | 47:56 | 33 | 13 | 1 | 15-24 | 0-0 | 3-13 |
| 4 | חוץ | ניצחון 120-118 (OT) | 47:22 | 36 | 21 | 1 | 13-25 | 0-0 | 10-17 |
| 5 | חוץ | הפסד 87-120 | 41:58 | 35 | 11 | 3 | 17-27 | 0-0 | 1-6 |
| 6 | בית | ניצחון 116-111 | 47:29 | 41 | 12 | 1 | 19-32 | 0-0 | 3-12 |
| ממוצע בסדרה (4-2) | 38.0 | 16.7 | 2.3 | 61.1% | - | 38.7% | |||
מה קרה אחר כך: הלייקרס זכו ב-2001 וב-2002 והשלימו שלוש אליפויות ברציפות. ב-2004 עבר אוניל למיאמי, ושם זכה ב-2006 באליפות רביעית עם דוויין וייד.
למה זה בדירוג: זו הדומיננטיות הפיזית הגדולה ביותר בעשירייה: 38 נקודות ו-16.7 ריבאונדים בממוצע, עם שיעור קליעה מהשדה שני בגובהו מבין כל העשר. הוא הגיע לשם בדיוק מול אסטרטגיה שנבנתה כדי להוריד אותו אל קו העונשין, ועדיין ניצח.
3. לברון ג'יימס, גמר 2016 מול גולדן סטייט ווריורס
לברון ג'יימס חזר לקליבלנד ב-2014 עם הבטחה להביא אליפות ראשונה לעיר. ב-2016 הקבוצה שלו סיימה 57-25, ויריבתה הייתה גולדן סטייט, שסיימה 73-9, המאזן הטוב ביותר בתולדות הליגה. הווריורס הובילו 3-1 אחרי ארבעה משחקים, ואף קבוצה לא חזרה אי פעם מפיגור כזה בגמר.
לפני הגמר: לברון סיים את העונה הסדירה עם 25.3 / 7.4 / 6.8 ב-76 משחקים, ב-35.6 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-14 משחקי פלייאוף, הוא רשם 24.6 / 8.6 / 7.0 עם 54.6% מהשדה.
במשחק 4 קיבל דריימונד גרין עבירה גסה על לברון, צבר מספיק נקודות עונשין ונעדר ממשחק 5. לברון ניצל זאת: 41 נקודות במשחק 5 (ו-41 של קיירי אירווינג), 41 נוספות במשחק 6 עם 11 אסיסטים, וטריפל-דאבל של 27 נקודות, 11 ריבאונדים ו-11 אסיסטים במשחק 7. הממוצע בסדרה היה 29.7 נקודות, 11.3 ריבאונדים ו-8.9 אסיסטים, והוא הוביל את שתי הקבוצות בכל חמש הקטגוריות: נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות, לראשונה בהיסטוריית הגמרים, לפי SI.
ברגע ההכרעה של משחק 7, כשהתוצאה הייתה תיקו 89-89 ונותרה דקה וחמישים שניות, לברון רדף אחרי אנדרה איגוודלה וחסם את הלייאפ שלו, חסימה שמוכרת פשוט כ"החסימה". עם 53 שניות לסיום קלע אירווינג את השלשה שהכריעה את המשחק, והקאבלירס ניצחו 93-89 וסגרו את אחד הגמרים הדרמטיים בתולדות הליגה.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם לברון 35.3 / 11.5 / 8.8, ובהפסדים (3) 22.3 / 11.0 / 9.0. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 5 עם 41 נקודות, והנמוך משחק 2 עם 19. בסך הכול קלע 13 מ-35 שלשות ו-31 מ-43 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | חוץ | הפסד 89-104 | 40:53 | 23 | 12 | 9 | 9-21 | 2-4 | 3-4 |
| 2 | חוץ | הפסד 77-110 | 33:38 | 19 | 8 | 9 | 7-17 | 1-5 | 4-4 |
| 3 | בית | ניצחון 120-90 | 40:04 | 32 | 11 | 6 | 14-26 | 1-2 | 3-5 |
| 4 | בית | הפסד 97-108 | 45:34 | 25 | 13 | 9 | 11-21 | 1-5 | 2-4 |
| 5 | חוץ | ניצחון 112-97 | 42:38 | 41 | 16 | 7 | 16-30 | 4-8 | 5-8 |
| 6 | בית | ניצחון 115-101 | 42:35 | 41 | 8 | 11 | 16-27 | 3-6 | 6-8 |
| 7 | חוץ | ניצחון 93-89 | 46:49 | 27 | 11 | 11 | 9-24 | 1-5 | 8-10 |
| ממוצע בסדרה (4-3) | 29.7 | 11.3 | 8.9 | 49.4% | 37.1% | 72.1% | |||
מה קרה אחר כך: זו הייתה האליפות הראשונה בתולדות קבוצת קליבלנד. ב-2017 הפסידה הקבוצה בגמר לגולדן סטייט החדשה של קווין דוראנט, ולברון עזב ללוס אנג'לס ב-2018, שם זכה באליפות רביעית ב-2020. בעונת 2026/27 הוא משחק בפילדלפיה.
למה זה בדירוג: הדירוג מעריך את התצוגה הזו במיוחד בגלל ההקשר: פיגור 1-3 מול קבוצת 73-9, ושלושה משחקי הכרעה רצופים שבהם לברון הוביל את שתי הקבוצות בכל קטגוריה. מבחינת הסיפור זו הסדרה הגדולה ביותר שלו.
4. יאניס אנטטוקומפו, גמר 2021 מול פיניקס סאנס
יאניס אנטטוקומפו הוביל את מילווקי לגמר הראשון שלה מאז 1974, בעיר שלא זכתה באליפות מאז 1971. הבאקס סיימו 46-26 בעונה שהתקצרה בגלל הקורונה, ופיניקס, בהובלת כריס פול ודווין בוקר, סיימה 51-21 והגיעה לגמר ראשון מאז 1993. יאניס עצמו הגיע פצוע: הוא הפך את הברך בגמר המזרח מול אטלנטה, החמיץ שני משחקים וחזר לגמר.
לפני הגמר: יאניס סיים את העונה הסדירה עם 28.1 / 11.0 / 5.9 ב-61 משחקים, ב-33.0 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-15 משחקי פלייאוף, הוא רשם 28.2 / 12.7 / 5.2 עם 55.1% מהשדה.
הבאקס הפסידו את שני המשחקים הראשונים, אבל יאניס לא נעלם: 42 נקודות ו-12 ריבאונדים במשחק 2, ו-41 נקודות ב-13 ריבאונדים במשחק 3. במשחק 4 חסם אלי-אופ של דיאנדרה איטון, חסימה שהפכה לתמונה של הסדרה, ובסך הכול רשם 35.2 נקודות ו-13.2 ריבאונדים בממוצע על 61.8% מהשדה, אף שקלע רק 65.9% מהקו.
במשחק 6 הגיע השיא: 50 נקודות, 14 ריבאונדים ו-5 חסימות, עם 16 מ-25 מהשדה ו-17 מ-19 מהקו, אחרי שהואשם כל הפלייאוף בבעיות בעונשין. 33 מהנקודות הגיעו במחצית השנייה. הבאקס ניצחו 105-98 ולקחו את הסדרה אחרי פיגור 0-2, והפכו לקבוצה החמישית בהיסטוריית הגמרים שחוזרת מפיגור כזה.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם יאניס 37.3 / 12.5 / 5.5, ובהפסדים (2) 31.0 / 14.5 / 4.0. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 6 עם 50 נקודות, והנמוך משחק 1 עם 20. בסך הכול קלע 3 מ-15 שלשות ו-56 מ-85 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | חוץ | הפסד 105-118 | 35:21 | 20 | 17 | 4 | 6-11 | 1-2 | 7-12 |
| 2 | חוץ | הפסד 108-118 | 40:08 | 42 | 12 | 4 | 15-22 | 1-5 | 11-18 |
| 3 | בית | ניצחון 120-100 | 37:40 | 41 | 13 | 6 | 14-23 | 0-2 | 13-17 |
| 4 | בית | ניצחון 109-103 | 42:49 | 26 | 14 | 8 | 11-19 | 0-2 | 4-8 |
| 5 | חוץ | ניצחון 123-119 | 40:34 | 32 | 9 | 6 | 14-23 | 0-1 | 4-11 |
| 6 | בית | ניצחון 105-98 | 42:27 | 50 | 14 | 2 | 16-25 | 1-3 | 17-19 |
| ממוצע בסדרה (4-2) | 35.2 | 13.2 | 5.0 | 61.8% | 20.0% | 65.9% | |||
מה קרה אחר כך: יאניס זכה ב-MVP של הגמר והוסיף אותו לשני פרסי ה-MVP של העונה הסדירה (2019 ו-2020) ולתואר שחקן ההגנה של 2020. בעונת 2026/27 הוא משחק במיאמי היט.
למה זה בדירוג: זו התצוגה היעילה ביותר בעשירייה (מעל 61% מהשדה), של שחקן שנכנס לגמר אחרי פציעה בברך, בסדרה שהוכרעה בסגירה של 50 נקודות. התואר של מילווקי הגיע אחרי 50 שנה של המתנה.
5. דוויין וייד, גמר 2006 מול דאלאס מאבריקס
דוויין וייד היה בן 24, בעונתו השלישית בליגה, ומיאמי, שסיימה את העונה הסדירה 52-30, בנתה סביבו ועם שאקיל אוניל קבוצה שפט ריילי חזר להדריך באמצע העונה. הדרך לגמר עברה דרך שיקגו (4-2), ניו ג'רזי (4-1) ודטרויט (4-2) של 64 הניצחונות. מולה עמדה דאלאס עם דירק נוביצקי, 60-22 בעונה הסדירה, בגמר הראשון בתולדותיה.
לפני הגמר: וייד סיים את העונה הסדירה עם 27.2 / 5.7 / 6.7 ב-75 משחקים, ב-38.6 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-17 משחקי פלייאוף, הוא רשם 26.2 / 5.2 / 6.4 עם 51.0% מהשדה.
דאלאס ניצחה את שני המשחקים הראשונים בבית, ובמשחק 3 הובילה בפער דו-ספרתי ברבע הרביעי. אז התחיל וייד לקחת את הסדרה: 42 נקודות ו-13 ריבאונדים במשחק 3 (ניצחון 98-96), 36 במשחק 4, 43 במשחק 5 ו-36 במשחק 6. ארבעה ניצחונות ברציפות. הממוצע בסדרה היה 34.7 נקודות, והוא הלך לקו העונשין 97 פעמים בשישה משחקים וקלע 75 מהן (77.3%).
משחק 5 הוא מה שנזכר: 43 נקודות, כולל 21 מ-25 מהקו, בניצחון בהארכה 101-100 אחרי שוייד קלע זריקות עונשין החלטיות עם פחות משתי שניות לסיום. מספר העבירות שנשרקו לטובתו נשאר נושא לוויכוח בדאלאס שנים. אבל גם מי שמתעלם מהקו רואה את התמונה: ארבעת המשחקים שמיאמי ניצחה כללו 36 נקודות לפחות מוייד בכל אחד, אחרי שבשני ההפסדים הראשונים קלע 28 ו-23.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם וייד 39.3 / 8.3 / 3.5, ובהפסדים (2) 25.5 / 7.0 / 4.5. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 5 עם 43 נקודות, והנמוך משחק 2 עם 23. בסך הכול קלע 3 מ-11 שלשות ו-75 מ-97 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | חוץ | הפסד 80-90 | 43:02 | 28 | 6 | 6 | 11-25 | 0-2 | 6-10 |
| 2 | חוץ | הפסד 85-99 | 39:59 | 23 | 8 | 3 | 6-19 | 0-0 | 11-14 |
| 3 | בית | ניצחון 98-96 | 43:05 | 42 | 13 | 2 | 14-26 | 1-2 | 13-18 |
| 4 | בית | ניצחון 98-74 | 39:38 | 36 | 6 | 3 | 13-23 | 2-5 | 8-9 |
| 5 | בית | ניצחון 101-100 (OT) | 50:06 | 43 | 4 | 4 | 11-28 | 0-2 | 21-25 |
| 6 | חוץ | ניצחון 95-92 | 45:24 | 36 | 10 | 5 | 10-18 | 0-0 | 16-21 |
| ממוצע בסדרה (4-2) | 34.7 | 7.8 | 3.8 | 46.8% | 27.3% | 77.3% | |||
מה קרה אחר כך: זו הייתה האליפות הראשונה של מיאמי, וייד זכה ב-MVP של הגמר. אחרי כמה עונות של פציעות הצטרפו אליו לברון ג'יימס וכריס בוש ב-2010, והקבוצה זכתה באליפות ב-2012 וב-2013. הוא פרש ב-2019 והוכנס להיכל התהילה ב-2023.
למה זה בדירוג: הפיגור 0-2 מול קבוצה של 60 ניצחונות, ממוצע של כמעט 35 נקודות ושני משחקי הכרעה בבית עם 42 ו-43 נקודות: זו סדרה שנשארה בזיכרון כמסע של שחקן אחד שנושא קבוצה על כתפיו, וזה מה שהעלה אותה למקום החמישי.
תצוגות גמר גדולות בתולדות הליגה, מקומות 6 עד 10: דוראנט, דאנקן, מג'יק, יוקיץ' וקרי
6. קווין דוראנט, גמר 2017 מול קליבלנד קאבלירס
קווין דוראנט הצטרף לגולדן סטייט בקיץ 2016, אחרי שהווריורס איבדו יתרון 3-1 בגמר מול קליבלנד, ואחרי שבגמר המערב באותה שנה הם עצמם חזרו מפיגור 3-1 מול אוקלהומה סיטי של דוראנט. ב-2017 הווריורס סיימו 67-15 ודוראנט שיחק רק 62 משחקים בעונה הסדירה אחרי פציעה בברך, וקליבלנד, שסיימה 51-31, הגיעה לגמר השלישי ברציפות מול אותה יריבה.
לפני הגמר: דוראנט סיים את העונה הסדירה עם 25.1 / 8.3 / 4.8 ב-62 משחקים, ב-33.4 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-10 משחקי פלייאוף, הוא רשם 25.2 / 7.8 / 3.7 עם 55.6% מהשדה.
גולדן סטייט הגיעה לגמר כשהיא 12-0 בפלייאוף, ובסוף ניצחה 4-1 וסיימה 16-1 בכל הפלייאוף, שיא של אחוזי ניצחון. דוראנט היה הקלע המוביל של הווריורס בכל אחד מחמשת המשחקים: 38, 33, 31, 35 ו-39. הממוצע בסדרה היה 35.2 נקודות, 8.2 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים, עם 55.6% מהשדה, 47.4% משלוש ו-92.7% מהקו.
המשחק שמסכם אותו היה השלישי בקליבלנד: דוראנט קלע 31 נקודות, שבע האחרונות של גולדן סטייט, כולל שלשה מעל לברון עם פחות מדקה לסיום, ויצר ריצה של 11-0 שהכריעה את המשחק. הוא קיבל פה אחד את תואר ה-MVP של הגמר, בלי קול נגדי.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם דוראנט 35.3 / 9.3 / 5.8, ובהפסדים (1) 35.0 / 4.0 / 4.0. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 5 עם 39 נקודות, והנמוך משחק 3 עם 31. בסך הכול קלע 18 מ-38 שלשות ו-38 מ-41 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | בית | ניצחון 113-91 | 37:33 | 38 | 9 | 8 | 14-26 | 3-6 | 7-8 |
| 2 | בית | ניצחון 132-113 | 40:42 | 33 | 13 | 6 | 13-22 | 4-8 | 3-3 |
| 3 | חוץ | ניצחון 118-113 | 40:55 | 31 | 9 | 4 | 10-18 | 4-7 | 7-8 |
| 4 | חוץ | הפסד 116-137 | 39:19 | 35 | 4 | 4 | 9-22 | 2-9 | 15-16 |
| 5 | בית | ניצחון 129-120 | 40:15 | 39 | 6 | 5 | 14-20 | 5-8 | 6-6 |
| ממוצע בסדרה (4-1) | 35.2 | 8.2 | 5.4 | 55.6% | 47.4% | 92.7% | |||
מה קרה אחר כך: ב-2018 זכה דוראנט באליפות נוספת ובתואר ה-MVP של הגמר בפעם השנייה, אבל ב-2019 קרע את גיד האכילס במהלך הגמר מול טורונטו. אחר כך עבר לברוקלין, לפיניקס וליוסטון, שבה הוא משחק בעונת 2026/27.
למה זה בדירוג: זה האיזון הטוב ביותר בעשירייה בין נפח ליעילות: ממוצע של 35 נקודות עם קליעה מעל 55% ומעל 47% משלוש, בלי משחק אחד מתחת ל-31. ההסתייגות היחידה היא שהוא שיחק לצד שלושה אולסטארים נוספים בקבוצה של 67 ניצחונות, ולכן קשה לדעת כמה מהיעילות נבעה מהמרחב שנוצר סביבו.
7. טים דאנקן, גמר 2003 מול ניו ג'רזי נטס
טים דאנקן הגיע לגמר 2003 כשהוא ה-MVP של העונה הסדירה בפעם השנייה ברציפות, ועם דיוויד רובינסון בעונתו האחרונה. סן אנטוניו סיימה 60-22, וניו ג'רזי, בהובלת ג'ייסון קיד, 49-33, בגמר השני ברציפות. הספרס עצרו בדרך את שלוש האליפויות הרצופות של הלייקרס (4-2) והעיפו את דאלאס בגמר המערב (4-2).
לפני הגמר: דאנקן סיים את העונה הסדירה עם 23.3 / 12.9 / 3.9 ב-81 משחקים, ב-39.3 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-18 משחקי פלייאוף, הוא רשם 24.9 / 14.8 / 5.3 עם 54.1% מהשדה.
מבחינת נקודות, דאנקן לא היה הגדול ביותר בעשירייה: 24.2 נקודות בממוצע. אבל הוא הוסיף 17.0 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים ו-5.3 חסימות למשחק, ובסך הכול 32 חסימות בסדרה, שיא גמרים בהיסטוריה לפי Basketball Reference. במשחק 1 קלע 32 עם 20 ריבאונדים ו-7 חסימות, ובמשחק 4 הוסיף 23 עם 17 ו-7 חסימות.
משחק 6 הוא מה שנשאר בזיכרון: 21 נקודות, 20 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-8 חסימות, שתי חסימות מקוואדרופל-דאבל, בניצחון 88-77 שהוכרע בריצה של 19 נקודות רצופות של סן אנטוניו ברבע הרביעי. זה היה גם המשחק האחרון של רובינסון, שסיים אותו עם 13 נקודות ו-17 ריבאונדים.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם דאנקן 25.8 / 18.3 / 6.8, ובהפסדים (2) 21.0 / 14.5 / 2.5. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 1 עם 32 נקודות, והנמוך משחק 2 עם 19. בסך הכול קלע 0 מ-2 שלשות ו-37 מ-54 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | בית | ניצחון 101-89 | 44:27 | 32 | 20 | 6 | 11-17 | 0-0 | 10-14 |
| 2 | בית | הפסד 85-87 | 43:11 | 19 | 12 | 3 | 8-19 | 0-1 | 3-10 |
| 3 | חוץ | ניצחון 84-79 | 45:21 | 21 | 16 | 7 | 6-13 | 0-0 | 9-12 |
| 4 | חוץ | הפסד 76-77 | 39:27 | 23 | 17 | 2 | 10-23 | 0-0 | 3-3 |
| 5 | חוץ | ניצחון 93-83 | 46:02 | 29 | 17 | 4 | 10-18 | 0-0 | 9-10 |
| 6 | בית | ניצחון 88-77 | 45:46 | 21 | 20 | 10 | 9-19 | 0-1 | 3-5 |
| ממוצע בסדרה (4-2) | 24.2 | 17.0 | 5.3 | 49.5% | 0.0% | 68.5% | |||
מה קרה אחר כך: דאנקן זכה ב-MVP של הגמר בפעם השנייה. הספרס הוסיפו אליפויות ב-2005, 2007 ו-2014, והוא פרש ב-2016 עם חמש אליפויות והוכנס להיכל התהילה ב-2020.
למה זה בדירוג: זו התצוגה השלמה ביותר בעשירייה מבחינת הגנה וריבאונד, ושיא של 32 חסימות שעדיין לא נשבר. הסיבה שהיא לא גבוהה יותר היא ממוצע הנקודות: 24.2 נמוך מזה של רוב העשירייה, והדירוג מעדיף תפוקה התקפית כשהשאר שווה.
8. מג'יק ג'ונסון, גמר 1980 מול פילדלפיה 76
מג'יק ג'ונסון היה בן 20, רוקי בעונה הראשונה שלו, כשהגיע לגמר מול פילדלפיה. הלייקרס סיימו 60-22 והסיקסרס, עם ג'וליוס ארווינג, 59-23.
לפני הגמר: מג'יק סיים את העונה הסדירה עם 18.0 / 7.7 / 7.3 ב-77 משחקים, ב-36.3 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-10 משחקי פלייאוף, הוא רשם 16.4 / 10.1 / 9.9 עם 47.9% מהשדה.
הסדרה הגיעה למצב של 3-2 לטובת הלייקרס כאשר כרים עבדול-ג'באר, הכוכב המוביל, נקע את הקרסול במשחק 5 ולא טס עם הקבוצה לפילדלפיה. המאמן פול ווסטהד שיבץ את מג'יק, שחקן בגובה 2.06 מטרים שנחשב לרכז, בעמדת הסנטר, ובמהלך הערב הוא עבר בין כמה עמדות במגרש.
התוצאה: 42 נקודות, 15 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-3 חטיפות ב-47 דקות, כולל 14 מ-14 מהקו, בניצחון 123-107 שהכריע את הסדרה (4-2). בסך הכול רשם בסדרה 21.5 נקודות, 11.2 ריבאונדים ו-8.7 אסיסטים עם 57.3% מהשדה. הוא נבחר ל-MVP של הגמר כרוקי, ועד היום אף רוקי אחר לא זכה בפרס הזה.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם מג'יק 22.0 / 12.5 / 8.0, ובהפסדים (2) 20.5 / 8.5 / 10.0. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 6 עם 42 נקודות, והנמוך משחק 2 עם 13. בסך הכול קלע 0 מ-2 שלשות ו-35 מ-40 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | בית | ניצחון 109-102 | 40:00 | 16 | 9 | 10 | 8-12 | 0-0 | 0-0 |
| 2 | בית | הפסד 104-107 | 41:00 | 13 | 8 | 11 | 5-8 | 0-0 | 3-3 |
| 3 | חוץ | ניצחון 111-101 | 44:00 | 16 | 11 | 5 | 6-12 | 0-1 | 4-6 |
| 4 | חוץ | הפסד 102-105 | 45:00 | 28 | 9 | 9 | 10-14 | 0-0 | 8-10 |
| 5 | בית | ניצחון 108-103 | 39:00 | 14 | 15 | 10 | 4-13 | 0-0 | 6-7 |
| 6 | חוץ | ניצחון 123-107 | 47:00 | 42 | 15 | 7 | 14-23 | 0-1 | 14-14 |
| ממוצע בסדרה (4-2) | 21.5 | 11.2 | 8.7 | 57.3% | 0.0% | 87.5% | |||
מה קרה אחר כך: מג'יק זכה עם הלייקרס בחמש אליפויות, ב-1980, 1982, 1985, 1987 ו-1988, ובשלוש מהן הוכתר ב-MVP של הגמר. ב-1991 הודיע שהוא נושא את נגיף ה-HIV ופרש, ב-1992 שיחק במשחק האולסטאר ובנבחרת החלום, וב-1996 חזר לשחק עם הלייקרס. הוא הוכנס להיכל התהילה ב-2002.
למה זה בדירוג: המספרים של הסדרה כולה (21.5 נקודות בממוצע) מתונים יותר מכל שאר העשירייה, ולכן המקום השמיני. מה שמעלה אותו הוא משחק 6: רוקי בן 20 עמד במקום הסנטר, קלע 42 נקודות ולקח אליפות.
9. ניקולה יוקיץ', גמר 2023 מול מיאמי היט
ניקולה יוקיץ' היה בן 28 והוביל את דנוור לגמר הראשון בתולדות הקבוצה. הנאגטס סיימו 53-29, ומיאמי, שסיימה 44-38 והגיעה מהפליי-אין, העיפה בדרך את מילווקי (4-1), ניו יורק (4-2) ובוסטון (4-3), אחרי שפיגרה 0-3. דנוור, לעומת זאת, עברה את מינסוטה (4-1), פיניקס (4-2) והלייקרס של לברון ג'יימס (4-0).
לפני הגמר: יוקיץ' סיים את העונה הסדירה עם 24.5 / 11.8 / 9.8 ב-69 משחקים, ב-33.7 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-15 משחקי פלייאוף, הוא רשם 29.9 / 13.3 / 10.3 עם 53.8% מהשדה.
יוקיץ' רשם בגמר 30.2 נקודות, 14.0 ריבאונדים ו-7.2 אסיסטים עם 58.3% מהשדה. במשחק 1 רשם טריפל-דאבל של 27, 10 ו-14 אסיסטים, במשחק 2 קלע 41, ובמשחק 3 רשם 32 נקודות, 21 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, השחקן הראשון מאז שאקיל אוניל ב-2004 שרשם 20 נקודות ו-20 ריבאונדים במשחק גמר.
בסיום הפלייאוף הוא היה השחקן הראשון בהיסטוריה שהוביל את כל הפלייאוף בסך הנקודות (600), הריבאונדים (269) והאסיסטים (186), לפי NBA.com. במשחק 5, בניצחון 94-89, קלע 28 נקודות עם 16 ריבאונדים ו-4 אסיסטים וסגר את האליפות הראשונה של הנאגטס. הוא קיבל את כל 11 הקולות לתואר ה-MVP של הגמר.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם יוקיץ' 27.5 / 14.8 / 8.0, ובהפסדים (1) 41.0 / 11.0 / 4.0. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 2 עם 41 נקודות, והנמוך משחק 4 עם 23. בסך הכול קלע 8 מ-19 שלשות ו-31 מ-37 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | בית | ניצחון 104-93 | 40:27 | 27 | 10 | 14 | 8-12 | 1-2 | 10-12 |
| 2 | בית | הפסד 108-111 | 41:53 | 41 | 11 | 4 | 16-28 | 2-5 | 7-8 |
| 3 | חוץ | ניצחון 109-94 | 43:45 | 32 | 21 | 10 | 12-21 | 1-2 | 7-8 |
| 4 | חוץ | ניצחון 108-95 | 37:08 | 23 | 12 | 4 | 8-19 | 3-7 | 4-4 |
| 5 | בית | ניצחון 94-89 | 42:18 | 28 | 16 | 4 | 12-16 | 1-3 | 3-5 |
| ממוצע בסדרה (4-1) | 30.2 | 14.0 | 7.2 | 58.3% | 42.1% | 83.8% | |||
מה קרה אחר כך: יוקיץ' זכה בפרס ה-MVP של העונה הסדירה ב-2024 והוסיף אותו לשני הפרסים שלו מ-2021 ומ-2022. דנוור נשארה אחת הקבוצות המובילות במערב, ויוקיץ' ממשיך להוביל אותה גם בעונת 2026/27.
למה זה בדירוג: זו התצוגה המאוזנת ביותר בעשירייה בין שלוש הקטגוריות, אבל גם הפחות דרמטית: אין פיגור בסדרה, אין משחק הכרעה בקצה, והיריבה (44-38) הייתה החלשה ביותר של כל הקבוצות בעשירייה. לכן המקום התשיעי.
10. סטף קרי, גמר 2022 מול בוסטון סלטיקס
סטף קרי היה בן 34 ולא זכה אף פעם ב-MVP של הגמר, אף שזכה בשלוש אליפויות: ב-2015 הפרס הלך לאיגוודלה, וב-2017 וב-2018 לדוראנט. ב-2022 גולדן סטייט חזרה לגמר אחרי שהחמיצה את הפלייאוף שנתיים ברציפות, וסיימה 53-29 מול בוסטון של ג'ייסון טייטום שסיימה 51-31, אחרי שעברה את מילווקי ומיאמי בשבעה משחקים.
לפני הגמר: קרי סיים את העונה הסדירה עם 25.5 / 5.2 / 6.3 ב-64 משחקים, ב-34.5 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-16 משחקי פלייאוף, הוא רשם 25.9 / 4.9 / 6.2 עם 44.9% מהשדה.
הסדרה לא התחילה טוב: בוסטון ניצחה את משחק 1 בגולדן סטייט אחרי שהחזירה פיגור ברבע הרביעי, וקרי, שקלע 34, לא הצליח למנוע את ההפסד. הוא חזר עם 29 במשחק 2 (ניצחון 107-88) ו-31 במשחק 3 (הפסד), ואז הגיע משחק 4 בבוסטון: 43 נקודות, 10 ריבאונדים ושבע שלשות בניצחון 107-97 שהחזיר את התיקו 2-2. בסיכום הסדרה קלע 43.7% משלוש.
במשחק 5 קלע 16 בלבד ו-0 מ-9 משלוש, והווריורס ניצחו בכל זאת (104-94) בזכות אנדרו וויגינס. במשחק 6, בבוסטון, חזר ל-34 נקודות עם 6 שלשות והביא את האליפות הרביעית שלו. אחרי הסדרה זכה בפעם הראשונה בתואר ה-MVP של הגמר.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (4) רשם קרי 30.5 / 6.8 / 5.8, ובהפסדים (2) 32.5 / 4.5 / 3.5. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 4 עם 43 נקודות, והנמוך משחק 5 עם 16. בסך הכול קלע 31 מ-71 שלשות ו-24 מ-28 זריקות עונשין.
| משחק | מקום | תוצאה | דק' | נק' | ריב' | אס' | מהשדה | שלשות | עונשין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | בית | הפסד 108-120 | 38:17 | 34 | 5 | 5 | 12-25 | 7-14 | 3-4 |
| 2 | בית | ניצחון 107-88 | 32:11 | 29 | 6 | 4 | 9-21 | 5-12 | 6-7 |
| 3 | חוץ | הפסד 100-116 | 37:08 | 31 | 4 | 2 | 12-22 | 6-11 | 1-1 |
| 4 | חוץ | ניצחון 107-97 | 40:41 | 43 | 10 | 4 | 14-26 | 7-14 | 8-9 |
| 5 | בית | ניצחון 104-94 | 37:08 | 16 | 4 | 8 | 7-22 | 0-9 | 2-3 |
| 6 | חוץ | ניצחון 103-90 | 39:56 | 34 | 7 | 7 | 12-21 | 6-11 | 4-4 |
| ממוצע בסדרה (4-2) | 31.2 | 6.0 | 5.0 | 48.2% | 43.7% | 85.7% | |||
מה קרה אחר כך: אחרי האליפות הוסיף ב-2024 מדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארה"ב, ובעונת 2026/27 הוא עדיין משחק בגולדן סטייט.
למה זה בדירוג: אחוז הקליעה שלו (48.2%) הוא מהנמוכים בעשירייה, אבל המקום נובע מהשילוב בין התפוקה לסיפור: 31 נקודות בסדרה מול ההגנה הטובה בליגה, משחק של 43 כשהסדרה על הכף, והפרס הראשון שחסר לו עד אז.
תצוגות גמר מ-1971 עד 2011 שנשארו מחוץ לעשירייה
הרשימה של עשר התצוגות לא כוללת כמה סדרות שגם הן ראויות לאזכור. כדי להיות הוגנים כלפי העשורים הראשונים בנתונים, בדקנו גם את שנות ה-70. הטבלה מציגה ארבע תצוגות ששווה להכיר, עם תוצאה, ממוצעים ואחוז קליעה, כולן מ-Basketball Reference.
| שחקן ושנה | יריבה | סדרה | נק' / ריב' / אס' | מהשדה |
|---|---|---|---|---|
| כרים עבדול-ג'באר, 1971 | בולטימור בולטס | 4-0 | 27.0 / 18.5 / 2.8 | 60.5% |
| ביל וולטון, 1977 | פילדלפיה 76 | 4-2 | 18.5 / 19.0 / 5.2 | 54.5% |
| האקים אולאג'ואן, 1995 | אורלנדו מג'יק | 4-0 | 32.8 / 11.5 / 5.5 | 48.3% |
| דירק נוביצקי, 2011 | מיאמי היט | 4-2 | 26.0 / 9.7 / 2.0 | 41.6% |
כרים עבדול-ג'באר, 1971. בן 23, בעונתו השנייה, נשא את מילווקי של 66 הניצחונות לניצחון 4-0 על בולטימור: 27.0 נקודות ו-18.5 ריבאונדים על 60.5% מהשדה, ותואר ה-MVP של הגמר. הסיבה שלא נכנס לעשירייה היא שהסדרה הייתה סוויפ של קבוצה עם מאזן 66-16 מול קבוצה עם מאזן 42-40, כלומר לא היה בה סיפור של הפתעה או פיגור.
ביל וולטון, 1977. קבוצת פורטלנד סיימה 49-33 ופיגרה 0-2 מול פילדלפיה. אחר כך ניצחה ארבעה משחקים ברציפות, ובמשחק 6 הציג וולטון 20 נקודות, 23 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-8 חסימות. ממוצע הסדרה היה 18.5 נקודות ו-19.0 ריבאונדים, תואר MVP, והתצוגה לא נכנסה לעשירייה רק בגלל הנקודות הנמוכות יחסית.
האקים אולאג'ואן, 1995. יוסטון סיימה את העונה הסדירה עם 47-35, ואלופת העונה הקודמת העיפה בדרך את יוטה, פיניקס אחרי פיגור 1-3, וסן אנטוניו. בגמר גברה 4-0 על אורלנדו של שאקיל אוניל. אולאג'ואן רשם 32.8 נקודות ו-11.5 ריבאונדים, והוכתר ב-MVP בפעם השנייה ברציפות.
דירק נוביצקי, 2011. הצטיין בסדרה שבה דאלאס ניצחה 4-2 את מיאמי של לברון, וייד ובוש, הנקמה על 2006. 26.0 נקודות ו-9.7 ריבאונדים, אבל רק 41.6% מהשדה (ו-45 מ-46 מהקו). במשחק 4 שיחק עם חום והבקיע 21. הממוצע הנמוך והיעילות הנמוכה שלו הם הסיבה שהדירוג שם אותו מחוץ לעשירייה.
חמש תצוגות הגמר הגדולות של שחקנים שהפסידו בסדרה
בכל גמר מגיע ה-MVP של הסדרה כמעט תמיד מהקבוצה המנצחת. לפי Basketball Reference, ג'רי ווסט ב-1969 הוא השחקן היחיד שקיבל את הפרס מהקבוצה המפסידה. השחקנים שלהלן הציגו ממוצעים שברוב השנים היו מספיקים לפרס אילו הקבוצה שלהם הייתה מנצחת, והפרס הלך במקום זאת ליריב: איגוודלה ב-2015, שאקיל אוניל ב-2001, קווין דוראנט ב-2018, לברון ג'יימס ב-2020 וביל וולטון ב-1977.
| # | שחקן | שנה | הפסיד ל | סדרה | נק' / ריב' / אס' | מהשדה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | לברון ג'יימס | 2015 | גולדן סטייט ווריורס | 2-4 | 35.8 / 13.3 / 8.8 | 39.8% |
| 2 | אלן איברסון | 2001 | לוס אנג'לס לייקרס | 1-4 | 35.6 / 5.6 / 3.8 | 40.7% |
| 3 | לברון ג'יימס | 2018 | גולדן סטייט ווריורס | 0-4 | 34.0 / 8.5 / 10.0 | 52.7% |
| 4 | ג'ימי באטלר | 2020 | לוס אנג'לס לייקרס | 2-4 | 26.2 / 8.3 / 9.8 | 55.2% |
| 5 | ג'וליוס ארווינג | 1977 | פורטלנד טרייל בלייזרס | 2-4 | 30.3 / 6.8 / 5.0 | 54.3% |
1. לברון ג'יימס, גמר 2015 מול גולדן סטייט
קליבלנד הגיעה לגמר בלי קווין לאב, שנפצע בכתף בסיבוב הראשון, ובלי קיירי אירווינג, שנפצע בברך בהארכה של משחק 1. לברון נשאר לבד מול גולדן סטייט של 67 הניצחונות, וקלע 35.8 נקודות, 13.3 ריבאונדים ו-8.8 אסיסטים בממוצע, והוביל את שתי הקבוצות בכל שלוש הקטגוריות, עם 44 במשחק 1, 39 במשחק 2 ו-40 במשחקים 3 ו-5. קליבלנד הובילה 2-1, ואז הפסידה שלושה משחקים רצופים. הווריורס הכניסו את איגוודלה לחמישייה במשחק 4 והוא שמר על לברון, ונבחר ל-MVP של הגמר, השחקן הראשון בהיסטוריה שזכה בפרס בלי לפתוח את כל המשחקים בסדרה.
2. אלן איברסון, גמר 2001 מול לוס אנג'לס לייקרס
אלן איברסון, ה-MVP של העונה הסדירה, הוביל את פילדלפיה לגמר מול הלייקרס של אוניל וקובי בראיינט, שעברו את כל הפלייאוף 15-1. שתי הקבוצות סיימו את העונה הסדירה עם אותו מאזן, 56-26.
לפני הגמר: איברסון סיים את העונה הסדירה עם 31.1 / 3.8 / 4.6 ב-71 משחקים, ב-42.0 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-17 משחקי פלייאוף, הוא רשם 32.1 / 4.5 / 6.8 עם 38.3% מהשדה.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (1) רשם איברסון 48.0 / 5.0 / 6.0, ובהפסדים (4) 32.5 / 5.8 / 3.3. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 1 עם 48 נקודות, והנמוך משחק 2 עם 23. בסך הכול קלע 11 מ-39 שלשות ו-35 מ-48 זריקות עונשין.
במשחק 1 קלע איברסון 48 נקודות (18 מ-41 מהשדה, 5 חטיפות, 53 דקות) בניצחון 107-101 בהארכה, ההפסד היחיד של הלייקרס בכל הפלייאוף. בהארכה קלע זריקת קפיצה מעל טיירון לו ועבר מעליו בצעד מפורסם. אבל הקבוצה הפסידה ארבעה משחקים ברציפות, ואיברסון נשאר עם 35.6 נקודות בממוצע על 40.7% מהשדה, כשאחרי משחק 1 קלע 23, 35, 35 ו-37 נקודות.
הנתונים מראים כמה נשא את הקבוצה: ארבעה משחקים עם 35 נקודות ומעלה, אבל פחות מ-41% מהשדה בסך הכול, כי ההגנה של הלייקרס ידעה בדיוק מי יקבל את הכדור. זו תצוגה של שחקן קטן-גוף שהיה במרכז כל מתקפה של קבוצתו, מול הקבוצה שהפסידה רק משחק אחד בכל הפלייאוף, והיעילות הנמוכה היא מה ששומרת אותה מחוץ לעשירייה.
3. לברון ג'יימס, גמר 2018 מול גולדן סטייט
סוויפ 0-4, ולברון רשם בו 34.0 נקודות, 8.5 ריבאונדים ו-10.0 אסיסטים בממוצע, כלומר ממוצע של כמעט טריפל-דאבל על 52.7% מהשדה. במשחק 1 קלע 51 נקודות בהפסד בהארכה (114-124), עם 19 מ-32 מהשדה. גולדן סטייט ניצחה אחר כך שלושה משחקים רצופים, ודוראנט זכה ב-MVP בממוצע 28.8 נקודות, 10.8 ריבאונדים ו-7.5 אסיסטים. אחרי הסדרה עזב לברון את קליבלנד.
4. ג'ימי באטלר, גמר 2020 מול לוס אנג'לס לייקרס
ג'ימי באטלר הוביל את מיאמי לגמר בבועה של אורלנדו כשהיא במקום החמישי במזרח עם מאזן 44-29. באם אדאבאיו וגוראן דרגיץ' נפצעו במשחק 1, וגם כך הוא הוביל את הקבוצה לשני ניצחונות מול לייקרס של 52-19.
לפני הגמר: באטלר סיים את העונה הסדירה עם 19.9 / 6.7 / 6.0 ב-58 משחקים, ב-33.8 דקות בממוצע. בדרך לגמר, ב-15 משחקי פלייאוף, הוא רשם 20.7 / 5.7 / 4.5 עם 45.7% מהשדה.
ניצחונות מול הפסדים: בניצחונות של הקבוצה (2) רשם באטלר 37.5 / 11.5 / 12.0, ובהפסדים (4) 20.5 / 6.8 / 8.8. המשחק הגבוה שלו בסדרה היה משחק 3 עם 40 נקודות, והנמוך משחק 6 עם 12. בסך הכול קלע 4 מ-13 שלשות ו-47 מ-53 זריקות עונשין.
במשחק 3 רשם באטלר 40 נקודות, 11 ריבאונדים ו-13 אסיסטים, טריפל-דאבל, ובמשחק 5 עוד אחד: 35, 12 ו-11, בניצחון 111-108. בסך הכול רשם בסדרה 26.2 נקודות, 8.3 ריבאונדים ו-9.8 אסיסטים, כמעט טריפל-דאבל בממוצע, על 55.2% מהשדה ו-88.7% מהקו.
במשחק 6 החמיץ: 12 נקודות בלבד על 5 מ-10 מהשדה בהפסד 93-106. הלייקרס ולברון ג'יימס ניצחו 4-2, ולברון זכה ב-MVP של הגמר. באטלר סיים את הסדרה עם ממוצע של כמעט טריפל-דאבל, בקבוצה שסיימה את העונה הסדירה במקום החמישי במזרח.
5. ג'וליוס ארווינג, גמר 1977 מול פורטלנד טרייל בלייזרס
ג'וליוס ארווינג, כוכב פילדלפיה, קלע בגמר 30.3 נקודות בממוצע על 54.3% מהשדה, כשבמשחק 6 קלע 40 (17 מ-29). פילדלפיה פתחה ב-2-0, ואז הפסידה ארבעה משחקים, והאחרון בהם 107-109 אחרי שג'ורג' מקגינס החטיא זריקה לתיקו. את הסדרה הכריע ביל וולטון ב-20 נקודות, 23 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-8 חסימות במשחק האחרון, ונבחר ל-MVP.
בחוץ נשארו תצוגות מרשימות של שחקנים שהפסידו, כמו צ'ארלס בארקלי ב-1993 (27.3 / 13.0 / 5.5 מול שיקגו של ג'ורדן), שלא נכנסו כי הממוצע שלהם נמוך מזה של חמשת הנבחרים.
חמש תצוגות גמר מאכזבות של כוכבים: מי נעלם כשהיה צריך אותו
הצד השני של הדירוג הוא רשימת התצוגות שבהן כוכב ירד בצורה חדה מרמתו בעונה הסדירה. הטבלה משווה את הממוצע ואחוז הקליעה בעונה הסדירה לאלו שבגמר. שימו לב שלא כל "אכזבה" היא כישלון אישי: בכמה מהמקרים היריבה פשוט שמרה טוב, והסדרה נמדדה גם בהקשר של התוצאה.
| שחקן ושנה | נק' בעונה | נק' בגמר | פער | מהשדה בעונה | מהשדה בגמר | סדרה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| לברון ג'יימס (2011) | 26.7 | 17.8 | -8.9 | 51.0% | 47.8% | 2-4 |
| ג'ון סטארקס (1994) | 19.0 | 17.7 | -1.3 | 42.0% | 36.8% | 3-4 |
| סטף קרי (2016) | 30.1 | 22.6 | -7.5 | 50.4% | 40.3% | 3-4 |
| קובי בראיינט (2004) | 24.0 | 22.6 | -1.4 | 43.8% | 38.1% | 1-4 |
| ג'ייסון טייטום (2022) | 26.9 | 21.5 | -5.4 | 45.3% | 36.7% | 2-4 |
1. לברון ג'יימס, גמר 2011 מול דאלאס מאבריקס
הירידה הגדולה ביותר ברשימה: מ-26.7 נקודות בעונה הסדירה ל-17.8 בגמר, ירידה של כמעט 9 נקודות. מיאמי הובילה 2-1 והפסידה שלושה משחקים רצופים. במשחק 4 קלע לברון 8 נקודות בלבד, 3 מ-11 מהשדה, ובמשחקים 3 ו-5 17 בכל אחד. הוא עבר את רף ה-20 נקודות רק בשלושה מתוך שישה משחקים, והסדרה נסגרה בהפסד 95-105 בבית. אחרי העונה עבד עם האקים אולאג'ואן על משחק הפוסט, וזכה באליפות ב-2012 וב-2013.
2. ג'ון סטארקס, גמר 1994 מול יוסטון רוקטס
ניו יורק הובילה 3-2 והיא לא הצליחה לסגור. במשחק 6 החטיא סטארקס, ששם 27 נקודות עם 5 שלשות, את הזריקה הסופית, שנחסמה על ידי אולאג'ואן, וההפסד 84-86 הוביל למשחק 7. שם נשאר הזיכרון: 2 מ-18 מהשדה ו-0 מ-11 משלוש, 8 נקודות בלבד, בהפסד 84-90. בממוצע הסדרה קלע 36.8% מהשדה, לעומת 42.0% בעונה הסדירה. ניו יורק לא חזרה לגמר עד 1999.
3. סטף קרי, גמר 2016 מול קליבלנד קאבלירס
ה-MVP פה אחד של העונה (30.1 נקודות), אחרי שחזר מפציעה בברך בפלייאוף. בגמר קלע 22.6 נקודות על 40.3% מהשדה, עם 11 במשחק 1 ו-18 ב-24 דקות בלבד במשחק 2. במשחק 6 הודח בעבירה שישית וזרק את שומר השיניים לעבר אוהד, ובמשחק 7 קלע 17 נקודות עם 6 מ-19 מהשדה ו-4 מ-14 משלוש. גולדן סטייט איבדה יתרון 3-1. התואר שחסר לו הושג רק ב-2022.
4. קובי בראיינט, גמר 2004 מול דטרויט פיסטונס
הלייקרס עם קובי בראיינט, אוניל, קארל מאלון וגארי פייטון הגיעו כפייבוריטיות מוחלטות לגמר, ואז הפסידו 4-1. קובי קלע בסדרה 22.6 נקודות על 38.1% מהשדה ו-17.4% משלוש, וירד בכל קטגוריה לעומת העונה הסדירה. במשחק 3 קלע 11 נקודות על 4 מ-13 בהפסד 68-88. אחרי הסדרה עזב אוניל למיאמי, פיל ג'קסון עזב, וקובי נשאר עם הקבוצה.
5. ג'ייסון טייטום, גמר 2022 מול גולדן סטייט ווריורס
טייטום, בן 24, הוביל את בוסטון לגמר הראשון שלה מאז 2010. בעונה הסדירה קלע 26.9, ובגמר 21.5 על 36.7% מהשדה בלבד, עם 23 איבודי כדור בשישה משחקים. במשחק 1 קלע 3 מ-17 אבל הוסיף 13 אסיסטים, ובוסטון ניצחה. במשחק 6 קלע 13 נקודות על 6 מ-18, והקבוצה הפסידה 90-103. הוא חזר בכל זאת: בוסטון זכתה באליפות ב-2024, ובעונת 2026/27 הוא עדיין שחקן בוסטון.
המספרים שמאחורי תצוגות הגמר
- 41.0 נקודות למשחק של ג'ורדן ב-1993, השיא של כל הזמנים בגמר; הממוצע הבא בעשירייה הוא 35.2 (דוראנט ויאניס).
- 3 מתוך 10 תצוגות הגיעו אחרי פיגור בסדרה: וייד ויאניס מ-0-2, ולברון מ-1-3.
- שיעור קליעה מעל 60%: יאניס (61.8%) ואוניל (61.1%).
- 97 ניסיונות עונשין של וייד בשישה משחקים, ו-39 של אוניל במשחק אחד, שיא ליגה של כל הזמנים.
- 32 חסימות של דאנקן ב-2003, שיא של סדרת גמר.
- פער של כמעט 9 נקודות בין עונה סדירה לגמר: לברון ב-2011, הירידה החדה ביותר ברשימת האכזבות.
איפה זה עומד היום? תצוגות הגמר בעונת 2026/27
חמישה מעשרת השחקנים בדירוג, וגם שני שחקנים ברשימות האחרות, עדיין פעילים: לברון בפילדלפיה, יאניס במיאמי, דוראנט ביוסטון, יוקיץ' בדנוור וקרי בגולדן סטייט. גמר 2026 נגמר בניצחון 4-1 של ניו יורק על סן אנטוניו של ויקטור וומביניאמה, וג'יילן ברנסון נבחר ל-MVP של הגמר עם 32.6 / 4.2 / 4.6, ממוצע שלא הגיע לרמת התצוגות בדירוג הזה, אבל מוסיף אליהן עוד גמר שהוכרע בידי שחקן אחד.
אפשר לעקוב אחרי הכוכבים האלה בכל לילה בלוח המשחקים, ולבדוק בו איך התצוגות מתרגמות לנתוני בוקס סקור. בליגות הפנטזי אפשר לבנות קבוצה סביב שחקנים בעלי פוטנציאל גמר, ובליגת הדראפט לבדוק מה היה קורה אם היית מרכיב קבוצה של ג'ורדן, אוניל ולברון באותה עונה. את ההקשר של קבוצות שנבנו סביב כוכב אחד מול כמה כוכבים אפשר לקרוא במאמר על שני כוכבים מול שלושה, ואת הקשר בין עונה לפלייאוף בדירוג עונות ה-MVP הגדולות.
על סדרות שנהפכו מפיגור כתבנו במאמר על קאמבקים, ועל סדרות פלייאוף גדולות במאמר על הסדרות הגדולות.
המקום בהיסטוריה
תצוגת גמר גדולה היא שילוב של מספרים ומשקל: ג'ורדן מוביל כי שילב ממוצע שיא עם סדרה מול המאזן הטוב בליגה, אוניל ולברון כי נשאו קבוצה מול אסטרטגיה שנבנתה נגדם, ויאניס ווייד כי ניצחו מפיגור. מי שהפסיד ועדיין הציג ממוצעים כאלה, לברון ב-2015 ואיברסון ב-2001, מזכירים שסדרה היא ספורט קבוצתי, ושהמספרים של השחקן הגדול ביותר לא מבטיחים אליפות. עשר מתוך עשר התצוגות בדירוג נגמרו בתואר ה-MVP של הגמר.
היכן ניתן לראות באתר
מקורות
- Basketball Reference - יומני משחקי הפלייאוף של השחקנים (Playoffs Game Log), גמרים 1971-2023
- Basketball Reference - עמודי הפלייאוף והעונה של כל שנה (מאזנים, סדרות, MVP של הגמר)
- Basketball Reference - מובילי חסימות בסדרת גמר (Tim Duncan 2003: 32)
- CBS News - שיאי מייקל ג'ורדן (41.0 נקודות בגמר 1993)
- ESPN - דוח משחק 2 בגמר 2000 (39 ניסיונות עונשין של אוניל)
- Sports Illustrated - לברון ג'יימס 2016, מוביל בשתי הקבוצות בחמש קטגוריות
- ESPN - יאניס אנטטוקומפו מקבל 50 נקודות במשחק 6 והבאקס אלופים
- NBA.com - ניקולה יוקיץ' MVP הגמר 2023 (600 נקודות, 269 ריבאונדים, 186 אסיסטים בפלייאוף)
- NBA.com - מג'יק ג'ונסון עומד בעמדת הסנטר בגמר 1980
- NBA.com - דאנקן ורובינסון, אליפות 2003
- Wikimedia Commons - Dwyane Wade and LeBron James, צילום: Keith Allison (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Dwyane Wade vs. Washington Wizards, צילום: Keith Allison (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Tim Duncan, צילום: Keith Allison (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Giannis Antetokoummpo (31669417562), צילום: Erik Drost (CC BY 2.0)
- Wikimedia Commons - Kevin Durant Warriors Parade, צילום: Marlon E (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Nikola Jokic (40980299891), צילום: Keith Allison (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Allen Iverson Sixers jumper, צילום: Kevin Burkett (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Jimmy Butler, צילום: Joe Glorioso (CC BY-SA 2.0)
נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 26 באוקטובר 2026
שאלות נפוצות
העוזר רואה את הנתונים שמוצגים בעמוד הזה (מאמר: 10 תצוגות הגמר הגדולות בתולדות ה-NBA) ויכול לענות על שאלות ספציפיות עליהם - בחרו שאלה מוכנה או כתבו שאלה משלכם בעברית.