דירוג 14 שחקני ה-MVP הגדולים בתולדות הליגה
בחירה של שחקן ה-MVP הגדול ביותר בהיסטוריה נתקעת לרוב בוויכוח על טעם, ולכן הגדרנו מראש מה נבדק. לקחנו 14 שחקנים שזכו בפרס, בחרנו לכל אחד את עונת השיא שלו, וניקדנו אותה לפי חמישה רכיבים: הדומיננטיות בנתונים, הצלחת הקבוצה בעונה הסדירה ובפלייאוף, התחרות בהצבעה, מספר הפרסים בקריירה והמצב בעונה שלפני ואחרי. כל המספרים נלקחו מ-Basketball Reference ונבדקו בעצמנו. בהמשך תמצאו לכל שחקן את הרקע, נתוני העונה, שלושת המתמודדים שנשארו מאחוריו, מה קרה אחר כך ולמה העונה הזו נכנסת להיסטוריה, ובסוף גם מה השיטה לא מצליחה לתפוס. בין הדמויות תמצאו את כרים עבדול-ג'באר, ג'ורדן, לברון, ראסל ויוקיץ', וגם עונה אחת של קרי שהסתיימה בגמר מפסיד ועונה אחת של יאניס שהסתיימה בהדחה בגמר האזור. כך אפשר לראות איפה הפרס הלך יחד עם אליפות, ואיפה נתונים מדהימים לא הספיקו.
נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 21 באוקטובר 2026 · למה לסמוך על המידע הזה?
| שחקנים בדירוג | 14 שחקני MVP, עונת שיא אחת לכל אחד |
| מקום ראשון | כרים עבדול-ג'באר, 1970/71, 86.4 מתוך 88 |
| עונות שהסתיימו באליפות | 11 מתוך 14 |
| הצבעה פה אחד | סטף קרי, 2015/16: 131 מתוך 131 קולות ראשונים |
| מקור הנתונים | Basketball Reference, נבדק ב-21.10.2026 |
הדירוג בעשרים שניות
- 14 שחקנים, עונת שיא אחת לכל אחד, בדירוג של 88 נקודות לכל היותר
- מקום ראשון: כרים עבדול-ג'באר, 1970/71, עם 86.4 נקודות
- 11 מתוך 14 עונות שיא הסתיימו באליפות
- הצבעה פה אחד רק לקרי ב-2015/16: 131 מתוך 131 קולות ראשונים
- PER 31.6 של לברון ב-2012/13, הגבוה מכל עונות השיא ברשימה
- מקום 14 ליוקיץ' בגלל משקל התוצאות הקבוצתיות, לא בגלל רמת המשחק
איך מדרגים את שחקני ה-MVP הגדולים? השיטה והמגבלות
שאלה כמו "מי שחקן ה-MVP הגדול ביותר" מתחילה לרוב בוויכוח על טעם. כדי להימנע מזה הגדרנו מראש מה נבדק. נבחרו 14 שחקנים: כל מי שזכה בשלושה פרסי MVP לפחות (כרים עבדול-ג'באר, ג'ורדן, ראסל, צ'מברליין, לברון, מוזס מאלון, מג'יק, בירד ויוקיץ'), ועוד חמישה שזכו בפחות אבל עונת ה-MVP שלהם נחשבת לאחת הטובות בדור שלהם (קרי, אוניל, דאנקן, יאניס ושיי). הבחירה בחמשת האחרונים היא שיפוט, והיא לא מתיימרת להיות רשימה מלאה.
לכל שחקן בחרנו את עונת השיא שלו, כלומר העונה שקיבלה את הניקוד הגבוה ביותר מבין עונות ה-MVP שלו, ונתנו לה ניקוד לפי חמישה רכיבים. הרכיב הראשון הוא דומיננטיות: המקום בליגה ב-PER, ב-Win Shares וב-WS ל-48 דקות. השני הוא הצלחה קבוצתית: איפה סיימה הקבוצה בליגה ומה עשתה בפלייאוף. השלישי הוא התחרות: כמה מהניקוד האפשרי בהצבעה קיבל. הרביעי הוא הקריירה: כמה פרסי MVP זכה בהם בסך הכול. החמישי הוא המצב לפני ואחרי: האם סיים בשלושה הראשונים גם בעונה שלפני כן ושאחריה.
| רכיב | איך מחשבים | מקסימום |
|---|---|---|
| דומיננטיות | לכל אחד משלושת המדדים (PER, WS, WS/48): מקום ראשון 10 נקודות, שני 7, שלישי 5, רביעי וחמישי 3, אחר 1 | 30 |
| הצלחה קבוצתית | המאזן הטוב בליגה 8, שלושה ראשונים 5, אחר 2. בפלייאוף: אליפות 12, הפסד בגמר 6, גמר האזור 3 | 20 |
| התחרות בהצבעה | אחוז הניקוד שקיבל בהצבעה כפול 15 | 15 |
| הקריירה | 3 נקודות לכל פרס MVP, עד שישה פרסים | 18 |
| לפני ואחרי | 2.5 נקודות על כל עונה סמוכה שבה סיים בשלושה הראשונים בהצבעה | 5 |
חשוב להבין את המגבלות לפני שקוראים את הרשימה. ראשית, חטיפות וחסימות נרשמו בליגה רק מ-1973/74, ולכן עבור ראסל וצ'מברליין ההגנה כמעט לא מופיעה בנתונים, ומדדים כמו BPM ו-VORP לא קיימים בכלל לעונות שלהם. שנית, הדירוג נותן משקל גבוה לתוצאות הקבוצה, ולכן שחקן שנשא קבוצה בינונית מאבד נקודות. שלישית, ההפרשים בין מקומות סמוכים לעיתים קטנים מאוד: הניקוד של המקומות 11 עד 14 נע בין 57.9 ל-58.5, ולכן הסדר ביניהם אינו הכרעה.
נשארו מחוץ לבדיקה גם זוכי MVP שהיו קרובים להיכנס: סטיב נאש, קארל מאלון ובוב פטיט (שני פרסים כל אחד), וכן ג'יימס הארדן, ראסל ווסטברוק, קווין דוראנט, דירק נוביצקי ודריק רוז (פרס אחד). על ההבדל בין הפרס לבין השחקן הטוב ביותר באמת כתבנו במאמר על היחס בין פרס ה-MVP לשחקן הטוב בליגה.
שחקני ה-MVP הגדולים בתולדות ה-NBA: טבלת הדירוג המלאה
הטבלה מציגה את 14 השחקנים לפי הניקוד הכולל, עם עונת השיא שנבחרה לכל אחד ותוצאת הקבוצה בפלייאוף. לכל שורה יש פירוט בחלק הבא.
| # | שחקן | פרסי MVP | עונת שיא | PER | WS | מאזן | פלייאוף | ניקוד |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | כרים עבדול-ג'באר | 6 | 1970/71 | 29.0 | 22.3 | 66-16 | אלופה | 86.4 |
| 2 | מייקל ג'ורדן | 5 | 1995/96 | 29.4 | 20.4 | 72-10 | אלופה | 82.3 |
| 3 | לברון ג'יימס | 4 | 2012/13 | 31.6 | 19.3 | 66-16 | אלופה | 82.0 |
| 4 | וילט צ'מברליין | 4 | 1966/67 | 26.5 | 21.9 | 68-13 | אלופה | 79.3 |
| 5 | לארי בירד | 3 | 1985/86 | 25.6 | 15.8 | 67-15 | אלופה | 78.7 |
| 6 | מוזס מאלון | 3 | 1982/83 | 25.1 | 15.1 | 65-17 | אלופה | 75.9 |
| 7 | מג'יק ג'ונסון | 3 | 1986/87 | 27.0 | 15.9 | 65-17 | אלופה | 72.1 |
| 8 | שיי גילג'ס-אלכסנדר | 2 | 2024/25 | 30.7 | 16.7 | 68-14 | אלופה | 71.7 |
| 9 | שאקיל אוניל | 1 | 1999/00 | 30.6 | 18.6 | 67-15 | אלופה | 70.5 |
| 10 | סטף קרי | 2 | 2015/16 | 31.5 | 17.9 | 73-9 | גמר | 67.5 |
| 11 | ביל ראסל | 5 | 1964/65 | 19.5 | 16.9 | 62-18 | אלופה | 58.5 |
| 12 | יאניס אנטטוקומפו | 2 | 2018/19 | 30.9 | 14.4 | 60-22 | הודחה | 58.5 |
| 13 | טים דאנקן | 2 | 2002/03 | 26.9 | 16.5 | 60-22 | אלופה | 58.1 |
| 14 | ניקולה יוקיץ' | 3 | 2020/21 | 31.3 | 15.6 | 47-25 | הודחה | 57.9 |
שני דברים בולטים בטבלה. הראשון הוא ההשפעה של הצלחה קבוצתית: מי שסיים עם אליפות מסתדר בצמרת. השני הוא שהפרשי הדומיננטיות בין השחקנים קטנים: כמעט כולם הובילו את הליגה בשלושת המדדים. מה שמבדיל ביניהם הוא כמה רחוק הגיעה הקבוצה, וכמה חזק היה המתחרה.
שחקני ה-MVP הגדולים בתולדות הליגה, מקומות 1 עד 3: שלוש עונות שיא של דומיננטיות
1. כרים עבדול-ג'באר, עונת 1970/71
כרים עבדול-ג'באר היה בעונתו השנייה בליגה, אחרי שנבחר ראשון בדראפט 1969 ושיחק אז בשם לו אלסינדור. לפני העונה הצטרף לבאקס אוסקר רוברטסון, אחד הרכזים הגדולים בהיסטוריה, והצירוף הזה הפך קבוצה טובה לדומיננטית.
ב-1970/71 רשם כרים עבדול-ג'באר 31.7 נקודות, 16.0 ריבאונדים ו-3.3 אסיסטים למשחק ב-82 משחקים (40.1 דקות בממוצע), עם 57.7% מהשדה. במדדים המתקדמים: PER של 29.0 (ראשון בליגה), Win Shares של 22.3 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .326 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: מילווקי באקס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 66-16 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +12.3 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-0 על בולטימור בולטס).
מי התחרה איתו על הפרס? כרים עבדול-ג'באר קיבל 89.5% מהניקוד האפשרי, בגיל 23. ג'רי ווסט (לייקרס, מאזן 48-34) סיים שני עם 21.3%, דייב בינג (פיסטונס, מאזן 45-37) שלישי עם 15.3%, והרביעי היה וויליס ריד (ניקס) עם 14.0%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | כרים עבדול-ג'באר | באקס | 66-16 | 31.7 / 16.0 / 3.3 | 22.3 | 89.5% |
| 2 | ג'רי ווסט | לייקרס | 48-34 | 26.9 / 4.6 / 9.5 | 12.8 | 21.3% |
| 3 | דייב בינג | פיסטונס | 45-37 | 27.0 / 4.4 / 5.0 | 11.7 | 15.3% |
| 4 | וויליס ריד | ניקס | 52-30 | 20.9 / 13.7 / 2.0 | 10.6 | 14.0% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (1969/70) סיים במקום 3 בהצבעה (43.2% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 56-26 (מקום 2 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר האזור (1-4 מול ניו יורק ניקס). הפרס הלך לוויליס ריד. בעונה שאחריה (1971/72) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 63-19 (מקום 2 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר האזור (2-4 מול לוס אנג'לס לייקרס).
למה זה משמעותי: אחרי האליפות אימץ את השם כרים עבדול-ג'באר, ובהמשך הקריירה זכה בעוד חמישה פרסי MVP, שיא כל הזמנים שעדיין לא נשבר. העונה הזו היא הנקודה שבה התחיל הכול: בגיל 23 הוא הוביל את הליגה בנקודות, ב-PER וב-Win Shares, בקבוצה עם המאזן הטוב בליגה.
2. מייקל ג'ורדן, עונת 1995/96
מייקל ג'ורדן חזר לבולס במרץ 1995 אחרי פרישה לבייסבול, והקבוצה הודחה באותה שנה על ידי אורלנדו. לפני העונה הבאה הצטרף אליה דניס רודמן, ובולס יצאה לאחת העונות הטובות שנראו אי פעם.
ב-1995/96 רשם מייקל ג'ורדן 30.4 נקודות, 6.6 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים למשחק ב-82 משחקים (37.7 דקות בממוצע), עם 49.5% מהשדה, 2.2 חטיפות ו-0.5 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 29.4 (ראשון בליגה, בשוויון עם דיוויד רובינסון), Win Shares של 20.4 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .317 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: שיקגו בולס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 72-10 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +12.2 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-2 על סיאטל סופרסוניקס).
מי התחרה איתו על הפרס? מייקל ג'ורדן קיבל 109 קולות ראשונים ו-98.6% מהניקוד האפשרי (1114 מתוך 1130), בגיל 32. דיוויד רובינסון (ספרס, מאזן 59-23) סיים שני עם 50.8%, אנפרני הארדוויי (מג'יק, מאזן 60-22) שלישי עם 31.9%, והרביעי היה האקים אולאג'ואן (רוקטס) עם 21.1%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | מייקל ג'ורדן | בולס | 72-10 | 30.4 / 6.6 / 4.3 | 20.4 | 98.6% |
| 2 | דיוויד רובינסון | ספרס | 59-23 | 25.0 / 12.2 / 3.0 | 18.3 | 50.8% |
| 3 | אנפרני הארדוויי | מג'יק | 60-22 | 21.7 / 4.3 / 7.1 | 14.4 | 31.9% |
| 4 | האקים אולאג'ואן | רוקטס | 48-34 | 26.9 / 10.9 / 3.6 | 9.7 | 21.1% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (1994/95) סיים במקום 11 בהצבעה (1.1% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 47-35 (מקום 10 בליגה) ובפלייאוף הודחה בחצי גמר האזור (2-4 מול אורלנדו מג'יק). הפרס הלך לדיוויד רובינסון. בעונה שאחריה (1996/97) סיים במקום 2 בהצבעה (83.2% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 69-13 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף זכתה באליפות (4-2 על יוטה ג'אז). הפרס הלך לקארל מאלון.
למה זה משמעותי: המאזן 72-10 של הבולס היה שיא הליגה במשך 20 שנה, עד שגולדן סטייט עקפה אותו עם 73-9 ב-2015/16, עונה שגם היא מופיעה בדירוג הזה. ג'ורדן זכה באותה שנה גם בפרס ה-MVP של האול-סטאר ובפרס ה-MVP של הגמר, ובסך הכול זכה בחמישה פרסי MVP לעונה.
3. לברון ג'יימס, עונת 2012/13
לברון ג'יימס יצא לעונה אחרי אליפות ראשונה ב-2012 ופרס ה-MVP השלישי שלו. ב-3 בפברואר 2013 התחילה מיאמי רצף של 27 ניצחונות, השני בגודלו בתולדות הליגה אחרי 33 הניצחונות של הלייקרס ב-1971/72.
ב-2012/13 רשם לברון ג'יימס 26.8 נקודות, 8.0 ריבאונדים ו-7.3 אסיסטים למשחק ב-76 משחקים (37.9 דקות בממוצע), עם 56.5% מהשדה, 1.7 חטיפות ו-0.9 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 31.6 (ראשון בליגה), Win Shares של 19.3 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .322 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: מיאמי היט סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 66-16 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +7.9 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-3 על סן אנטוניו ספרס).
מי התחרה איתו על הפרס? לברון ג'יימס קיבל 120 קולות ראשונים ו-99.8% מהניקוד האפשרי (1207 מתוך 1210), בגיל 28. קווין דוראנט (ת'אנדר, מאזן 60-22) סיים שני עם 63.2%, קרמלו אנתוני (ניקס, מאזן 54-28) שלישי עם 39.3%, והרביעי היה כריס פול (קליפרס) עם 23.9%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | לברון ג'יימס | היט | 66-16 | 26.8 / 8.0 / 7.3 | 19.3 | 99.8% |
| 2 | קווין דוראנט | ת'אנדר | 60-22 | 28.1 / 7.9 / 4.6 | 18.9 | 63.2% |
| 3 | קרמלו אנתוני | ניקס | 54-28 | 28.7 / 6.9 / 2.6 | 9.5 | 39.3% |
| 4 | כריס פול | קליפרס | 56-26 | 16.9 / 3.7 / 9.7 | 13.9 | 23.9% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (2011/12) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 46-20 (מקום 4 בליגה) ובפלייאוף זכתה באליפות (4-1 על אוקלהומה סיטי ת'אנדר). בעונה שאחריה (2013/14) סיים במקום 2 בהצבעה (71.3% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 54-28 (מקום 5 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר ה-NBA (1-4 מול סן אנטוניו ספרס). הפרס הלך לקווין דוראנט.
למה זה משמעותי: קול ראשון אחד חסר לו להצבעה פה אחד: 120 מתוך 121 בוחרים שמו אותו ראשון, והאחד הנוסף העדיף את קרמלו אנתוני. אותו קול חסר היה גם לשאקיל אוניל ב-2000, ורק סטף קרי השלים הצבעה כזו ב-2016.
שחקני ה-MVP הגדולים, מקומות 4 עד 7: אלופים שניצחו את הדור שלהם
4. וילט צ'מברליין, עונת 1966/67
וילט צ'מברליין היה אז סמל של קליעה: שבע עונות רצופות הוביל את הליגה בנקודות, כולל 33.5 בעונה הקודמת. ב-1966/67 המאמן אלכס האנום ביקש ממנו לשנות את המשחק ולמסור יותר, ובעונה ההיא פילדלפיה כבר לא נראתה כמו קבוצה שתלויה בנקודות שלו.
ב-1966/67 רשם וילט צ'מברליין 24.1 נקודות, 24.2 ריבאונדים ו-7.8 אסיסטים למשחק ב-81 משחקים (45.5 דקות בממוצע), עם 68.3% מהשדה. במדדים המתקדמים: PER של 26.5 (ראשון בליגה), Win Shares של 21.9 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .285 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: פילדלפיה 76 סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 68-13 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +9.4 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-2 על סן פרנסיסקו ווריורס).
מי התחרה איתו על הפרס? וילט צ'מברליין קיבל 82.2% מהניקוד האפשרי, בגיל 30. נייט תורמונד (ווריורס, מאזן 44-37) סיים שני עם 31.5%, ביל ראסל (סלטיקס, מאזן 60-21) שלישי עם 17.8%, והרביעי היה אוסקר רוברטסון (רויאלס) עם 17.2%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | וילט צ'מברליין | פילדלפיה 76 | 68-13 | 24.1 / 24.2 / 7.8 | 21.9 | 82.2% |
| 2 | נייט תורמונד | ווריורס | 44-37 | 18.7 / 21.3 / 2.6 | 7.2 | 31.5% |
| 3 | ביל ראסל | סלטיקס | 60-21 | 13.3 / 21.0 / 5.8 | 12.2 | 17.8% |
| 4 | אוסקר רוברטסון | רויאלס | 39-42 | 30.5 / 6.2 / 10.7 | 17.4 | 17.2% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (1965/66) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 55-25 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר האזור (1-4 מול בוסטון סלטיקס). בעונה שאחריה (1967/68) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 62-20 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר האזור (3-4 מול בוסטון סלטיקס).
למה זה משמעותי: ירידה של 9.4 נקודות בממוצע הניבה דווקא את הפרס הגדול ביותר: אחוז הקליעה שלו, 68.3%, היה הגבוה בליגה, והקבוצה שברה את רצף שמונה האליפויות של בוסטון. זו עונה שמוכיחה ש-MVP לא תמיד בא מהנקודות.
5. לארי בירד, עונת 1985/86
לארי בירד זכה בפרס בפעם השלישית ברציפות, אחרי שהפסיד עם בוסטון בגמר 1985 ללייקרס. לפני העונה הצטרף לסלטיקס ביל וולטון כשחקן ספסל, והקבוצה הפכה לאחת הטובות בתולדות הליגה, עם 40 ניצחונות מול הפסד אחד בבית.
ב-1985/86 רשם לארי בירד 25.8 נקודות, 9.8 ריבאונדים ו-6.8 אסיסטים למשחק ב-82 משחקים (38.0 דקות בממוצע), עם 49.6% מהשדה, 2.0 חטיפות ו-0.6 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 25.6 (ראשון בליגה), Win Shares של 15.8 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .244 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: בוסטון סלטיקס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 67-15 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +9.4 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-2 על יוסטון רוקטס).
מי התחרה איתו על הפרס? לארי בירד קיבל 73 קולות ראשונים ו-98.1% מהניקוד האפשרי (765 מתוך 780), בגיל 29. דומיניק ווילקינס (הוקס, מאזן 50-32) סיים שני עם 52.2%, מג'יק ג'ונסון (לייקרס, מאזן 62-20) שלישי עם 26.3%, והרביעי היה האקים אולאג'ואן (רוקטס) עם 24.7%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | לארי בירד | סלטיקס | 67-15 | 25.8 / 9.8 / 6.8 | 15.8 | 98.1% |
| 2 | דומיניק ווילקינס | הוקס | 50-32 | 30.3 / 7.9 / 2.6 | 10.8 | 52.2% |
| 3 | מג'יק ג'ונסון | לייקרס | 62-20 | 18.8 / 5.9 / 12.6 | 12.1 | 26.3% |
| 4 | האקים אולאג'ואן | רוקטס | 51-31 | 23.5 / 11.5 / 2.0 | 9.5 | 24.7% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (1984/85) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 63-19 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר ה-NBA (2-4 מול לוס אנג'לס לייקרס). בעונה שאחריה (1986/87) סיים במקום 3 בהצבעה (34.7% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 59-23 (מקום 2 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר ה-NBA (2-4 מול לוס אנג'לס לייקרס). הפרס הלך למג'יק ג'ונסון.
למה זה משמעותי: בירד הוא אחד משלושה שחקנים שזכו ב-MVP שלוש פעמים ברציפות, יחד עם ביל ראסל ווילט צ'מברליין, ומאז אף שחקן לא חזר על כך. ההתחרות הייתה חזקה: הוא ניצח את דומיניק ווילקינס, שקלע 30.3 נקודות למשחק, ואת מג'יק ג'ונסון, שחילק 12.6 אסיסטים.
6. מוזס מאלון, עונת 1982/83
מוזס מאלון זכה בפרס כבר ב-1979 וב-1982 במדי יוסטון, ובקיץ 1982 עבר לפילדלפיה לצד ג'וליוס ארווינג. הוא ניבא לפני הפלייאוף "fo, fo, fo", כלומר ארבעה ניצחונות בכל אחת משלוש הסדרות.
ב-1982/83 רשם מוזס מאלון 24.5 נקודות, 15.3 ריבאונדים ו-1.3 אסיסטים למשחק ב-78 משחקים (37.5 דקות בממוצע), עם 50.1% מהשדה, 1.1 חטיפות ו-2.0 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 25.1 (ראשון בליגה), Win Shares של 15.1 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .248 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: פילדלפיה 76 סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 65-17 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +7.7 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-0 על לוס אנג'לס לייקרס).
מי התחרה איתו על הפרס? מוזס מאלון קיבל 69 קולות ראשונים ו-96.0% מהניקוד האפשרי (720 מתוך 750), בגיל 27. לארי בירד (סלטיקס, מאזן 56-26) סיים שני עם 48.5%, מג'יק ג'ונסון (לייקרס, מאזן 58-24) שלישי עם 40.6%, והרביעי היה סידני מונקריף (באקס) עם 30.1%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | מוזס מאלון | פילדלפיה 76 | 65-17 | 24.5 / 15.3 / 1.3 | 15.1 | 96.0% |
| 2 | לארי בירד | סלטיקס | 56-26 | 23.6 / 11.0 / 5.8 | 14.0 | 48.5% |
| 3 | מג'יק ג'ונסון | לייקרס | 58-24 | 16.8 / 8.6 / 10.5 | 12.5 | 40.6% |
| 4 | סידני מונקריף | באקס | 51-31 | 22.5 / 5.8 / 3.9 | 13.2 | 30.1% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (1981/82) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 46-36 (מקום 9 בליגה) ובפלייאוף הודחה בסיבוב הראשון (1-2 מול סיאטל סופרסוניקס). בעונה שאחריה (1983/84) סיים במקום 10 בהצבעה (4.6% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 52-30 (מקום 3 בליגה) ובפלייאוף הודחה בסיבוב הראשון (2-3 מול ניו ג'רזי נטס). הפרס הלך ללארי בירד.
למה זה משמעותי: הנבואה כמעט התגשמה: 4-0 על ניו יורק, 4-1 על מילווקי ו-4-0 על הלייקרס בגמר, ומאלון נבחר גם ל-MVP של הגמר. העונה מראה איך הבחירה בשחקן ה-MVP השתנתה לאורך הקריירה שלו: ב-1982 קיבל את הפרס בקבוצה עם מאזן 46-36, וב-1983 בקבוצה שניצחה 65 משחקים.
7. מג'יק ג'ונסון, עונת 1986/87
מג'יק ג'ונסון היה בן 27 וכבר אלוף שלוש פעמים, אבל עד אז נחשב בעיקר למסדר המשחק. בעונה הזו, כשכרים עבדול-ג'באר היה בן 39, הוא לקח על עצמו עוד אחריות על הקליעה: 23.9 נקודות, הממוצע הגבוה בקריירה שלו, לעומת 18.8 בעונה הקודמת.
ב-1986/87 רשם מג'יק ג'ונסון 23.9 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-12.2 אסיסטים למשחק ב-80 משחקים (36.3 דקות בממוצע), עם 52.2% מהשדה, 1.7 חטיפות ו-0.5 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 27.0 (שני בליגה, אחרי מייקל ג'ורדן עם 29.8), Win Shares של 15.9 (שני בליגה, אחרי מייקל ג'ורדן עם 16.9) ו-WS ל-48 דקות של .263 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: לוס אנג'לס לייקרס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 65-17 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +9.3 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-2 על בוסטון סלטיקס).
מי התחרה איתו על הפרס? מג'יק ג'ונסון קיבל 65 קולות ראשונים ו-94.0% מהניקוד האפשרי (733 מתוך 780), בגיל 27. מייקל ג'ורדן (בולס, מאזן 40-42) סיים שני עם 57.6%, לארי בירד (סלטיקס, מאזן 59-23) שלישי עם 34.7%, והרביעי היה קווין מקהייל (סלטיקס) עם 32.6%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | מג'יק ג'ונסון | לייקרס | 65-17 | 23.9 / 6.3 / 12.2 | 15.9 | 94.0% |
| 2 | מייקל ג'ורדן | בולס | 40-42 | 37.1 / 5.2 / 4.6 | 16.9 | 57.6% |
| 3 | לארי בירד | סלטיקס | 59-23 | 28.1 / 9.2 / 7.6 | 15.2 | 34.7% |
| 4 | קווין מקהייל | סלטיקס | 59-23 | 26.1 / 9.9 / 2.6 | 14.8 | 32.6% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (1985/86) סיים במקום 3 בהצבעה (26.3% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 62-20 (מקום 2 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר האזור (1-4 מול יוסטון רוקטס). הפרס הלך ללארי בירד. בעונה שאחריה (1987/88) סיים במקום 3 בהצבעה (63.5% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 62-20 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף זכתה באליפות (4-3 על דטרויט פיסטונס). הפרס הלך למייקל ג'ורדן.
למה זה משמעותי: הוא ניצח את ג'ורדן, שקלע 37.1 נקודות למשחק וסיים שני, כי הבוחרים העדיפו את הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה על פני קבוצה שסיימה מתחת ל-50%. בגמר ניצחו הלייקרס את בוסטון, ומג'יק הכריע את משחק 4 עם "הוק התינוק" מעל קווין מקהייל ורוברט פאריש, ונבחר גם ל-MVP של הגמר.
פרסי ה-MVP של שיי, אוניל, קרי וראסל: מקומות 8 עד 11 בדירוג
8. שיי גילג'ס-אלכסנדר, עונת 2024/25
שיי גילג'ס-אלכסנדר סיים שני בהצבעה בעונה הקודמת, מאחורי ניקולה יוקיץ'. בעונת 2024/25 הוא הוביל קבוצה צעירה, אוקלהומה סיטי, ל-68 ניצחונות, המאזן הטוב בליגה, וזכה בתואר המלך הקלעים.
ב-2024/25 רשם שיי גילג'ס-אלכסנדר 32.7 נקודות, 5.0 ריבאונדים ו-6.4 אסיסטים למשחק ב-76 משחקים (34.2 דקות בממוצע), עם 51.9% מהשדה, 1.7 חטיפות ו-1.0 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 30.7 (שני בליגה, אחרי ניקולה יוקיץ' עם 32.0), Win Shares של 16.7 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .309 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: אוקלהומה סיטי ת'אנדר סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 68-14 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +12.9 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-3 על אינדיאנה פייסרס).
מי התחרה איתו על הפרס? שיי גילג'ס-אלכסנדר קיבל 71 קולות ראשונים ו-91.3% מהניקוד האפשרי (913 מתוך 1000), בגיל 26. ניקולה יוקיץ' (נאגטס, מאזן 50-32) סיים שני עם 78.7%, יאניס אנטטוקומפו (באקס, מאזן 48-34) שלישי עם 47.0%, והרביעי היה ג'ייסון טייטום (סלטיקס) עם 31.1%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | שיי גילג'ס-אלכסנדר | ת'אנדר | 68-14 | 32.7 / 5.0 / 6.4 | 16.7 | 91.3% |
| 2 | ניקולה יוקיץ' | נאגטס | 50-32 | 29.6 / 12.7 / 10.2 | 16.4 | 78.7% |
| 3 | יאניס אנטטוקומפו | באקס | 48-34 | 30.4 / 11.9 / 6.5 | 11.5 | 47.0% |
| 4 | ג'ייסון טייטום | סלטיקס | 61-21 | 26.8 / 8.7 / 6.0 | 9.5 | 31.1% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (2023/24) סיים במקום 2 בהצבעה (64.6% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 57-25 (מקום 2 בליגה) ובפלייאוף הודחה בחצי גמר האזור (2-4 מול דאלאס מאבריקס). הפרס הלך לניקולה יוקיץ'. בעונה שאחריה (2025/26) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 64-18 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר האזור (3-4 מול סן אנטוניו ספרס).
למה זה משמעותי: זו הדוגמה הקרובה ביותר בזמן: פרס ה-MVP של העונה הסדירה ופרס ה-MVP של הגמר באותה שנה, והפרס חזר אליו גם ב-2025/26. התחרות הייתה קשה במיוחד: יוקיץ' הוביל את הליגה ב-PER וסיים עם ממוצע של טריפל-דאבל (29.6 נקודות, 12.7 ריבאונדים ו-10.2 אסיסטים), ובכל זאת הפסיד בהצבעה.
9. שאקיל אוניל, עונת 1999/00
שאקיל אוניל היה בן 27, ובשנה הראשונה של פיל ג'קסון בלוס אנג'לס הצטרף לקובי בראיינט הצעיר בקבוצה שניצחה 67 משחקים. הוא הוביל את הליגה בנקודות, ב-PER וב-Win Shares.
ב-1999/00 רשם שאקיל אוניל 29.7 נקודות, 13.6 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים למשחק ב-79 משחקים (40.0 דקות בממוצע), עם 57.4% מהשדה, 0.5 חטיפות ו-3.0 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 30.6 (ראשון בליגה), Win Shares של 18.6 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .283 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: לוס אנג'לס לייקרס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 67-15 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +8.6 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-2 על אינדיאנה פייסרס).
מי התחרה איתו על הפרס? שאקיל אוניל קיבל 120 קולות ראשונים ו-99.8% מהניקוד האפשרי (1207 מתוך 1210), בגיל 27. קווין גארנט (טימברוולבס, מאזן 50-32) סיים שני עם 33.7%, אלונזו מורנינג (היט, מאזן 52-30) שלישי עם 30.3%, והרביעי היה קארל מאלון (ג'אז) עם 25.8%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | שאקיל אוניל | לייקרס | 67-15 | 29.7 / 13.6 / 3.8 | 18.6 | 99.8% |
| 2 | קווין גארנט | טימברוולבס | 50-32 | 22.9 / 11.8 / 5.0 | 11.6 | 33.7% |
| 3 | אלונזו מורנינג | היט | 52-30 | 21.7 / 9.5 / 1.6 | 12.9 | 30.3% |
| 4 | קארל מאלון | ג'אז | 55-27 | 25.5 / 9.5 / 3.7 | 15.3 | 25.8% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (1998/99) סיים במקום 6 בהצבעה (7.5% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 31-19 (מקום 8 בליגה) ובפלייאוף הודחה בחצי גמר האזור (0-4 מול סן אנטוניו ספרס). הפרס הלך לקארל מאלון. בעונה שאחריה (2000/01) סיים במקום 3 בהצבעה (46.6% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 56-26 (מקום 3 בליגה) ובפלייאוף זכתה באליפות (4-1 על פילדלפיה 76). הפרס הלך לאלן איברסון.
למה זה משמעותי: הוא קיבל 120 מתוך 121 קולות ראשונים, והקול הנוסף הלך לאלן איברסון. אחרי העונה זכה גם בפרס ה-MVP של הגמר, וזו הסיבה שהעונה שלו מדורגת גבוה, אף על פי שזה הפרס היחיד שלו.
10. סטף קרי, עונת 2015/16
סטף קרי בא לעונה כמי שהוביל את גולדן סטייט לאליפות ולפרס ה-MVP ב-2015. ב-2015/16 הוא קלע 402 שלשות, שיא של כל הזמנים, באחוזים של 50.4% מהשדה, 45.4% משלוש ו-90.8% מהקו.
ב-2015/16 רשם סטף קרי 30.1 נקודות, 5.4 ריבאונדים ו-6.7 אסיסטים למשחק ב-79 משחקים (34.2 דקות בממוצע), עם 50.4% מהשדה, 2.1 חטיפות ו-0.2 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 31.5 (ראשון בליגה), Win Shares של 17.9 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .318 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: גולדן סטייט ווריורס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 73-9 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +10.8 למשחק. בפלייאוף הקבוצה הודחה בגמר ה-NBA (3-4 מול קליבלנד קאבלירס). הקבוצה עצרה צעד לפני האליפות.
מי התחרה איתו על הפרס? סטף קרי קיבל 131 קולות ראשונים ו-100.0% מהניקוד האפשרי (1310 מתוך 1310), בגיל 27. קוואי לנארד (ספרס, מאזן 67-15) סיים שני עם 48.4%, לברון ג'יימס (קאבלירס, מאזן 57-25) שלישי עם 48.2%, והרביעי היה ראסל ווסטברוק (ת'אנדר) עם 37.1%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | סטף קרי | ווריורס | 73-9 | 30.1 / 5.4 / 6.7 | 17.9 | 100.0% |
| 2 | קוואי לנארד | ספרס | 67-15 | 21.2 / 6.8 / 2.6 | 13.7 | 48.4% |
| 3 | לברון ג'יימס | קאבלירס | 57-25 | 25.3 / 7.4 / 6.8 | 13.6 | 48.2% |
| 4 | ראסל ווסטברוק | ת'אנדר | 55-27 | 23.5 / 7.8 / 10.4 | 14.0 | 37.1% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (2014/15) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 67-15 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף זכתה באליפות (4-2 על קליבלנד קאבלירס). בעונה שאחריה (2016/17) סיים במקום 6 בהצבעה (5.1% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 67-15 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף זכתה באליפות (4-1 על קליבלנד קאבלירס). הפרס הלך לראסל ווסטברוק.
למה זה משמעותי: הוא היה הראשון שזכה בפרס בהצבעה פה אחד: 131 מתוך 131 קולות ראשונים. אבל הקבוצה, שניצחה 73 משחקים ושברה את שיא הבולס, הפסידה בגמר 3-4 לקליבלנד אחרי שהובילה 3-1, וזה מה שמסביר למה העונה הזו לא מדורגת גבוה יותר.
11. ביל ראסל, עונת 1964/65
ביל ראסל מייצג תקופה שבה הפרס נמדד אחרת. חטיפות וחסימות לא נרשמו בליגה עד 1973/74, ולכן הנתונים המתקדמים של שנות ה-60 לא מצליחים לתפוס את ההגנה שהייתה הכוח העיקרי שלו, וחלק מהמדדים (BPM ו-VORP) לא קיימים בכלל.
ב-1964/65 רשם ביל ראסל 14.1 נקודות, 24.1 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים למשחק ב-78 משחקים (44.4 דקות בממוצע), עם 43.8% מהשדה. במדדים המתקדמים: PER של 19.5 (מקום 11 בליגה, אחרי וילט צ'מברליין עם 29.8), Win Shares של 16.9 (שני בליגה, אחרי אוסקר רוברטסון עם 17.0) ו-WS ל-48 דקות של .233 (שלישי בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: בוסטון סלטיקס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 62-18 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +8.4 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-1 על לוס אנג'לס לייקרס).
מי התחרה איתו על הפרס? ביל ראסל קיבל 53.5% מהניקוד האפשרי, בגיל 30. אוסקר רוברטסון (רויאלס, מאזן 48-32) סיים שני עם 21.2%, ג'רי ווסט (לייקרס, מאזן 49-31) שלישי עם 20.2%, והרביעי היה סם ג'ונס (סלטיקס) עם 4.0%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | ביל ראסל | סלטיקס | 62-18 | 14.1 / 24.1 / 5.3 | 16.9 | 53.5% |
| 2 | אוסקר רוברטסון | רויאלס | 48-32 | 30.4 / 9.0 / 11.5 | 17.0 | 21.2% |
| 3 | ג'רי ווסט | לייקרס | 49-31 | 31.0 / 6.0 / 4.9 | 16.7 | 20.2% |
| 4 | סם ג'ונס | סלטיקס | 62-18 | 25.9 / 5.1 / 2.8 | 12.8 | 4.0% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (1963/64) סיים במקום 3 בהצבעה (34.8% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 59-21 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף זכתה באליפות (4-1 על סן פרנסיסקו ווריורס). הפרס הלך לאוסקר רוברטסון. בעונה שאחריה (1965/66) סיים במקום 4 בהצבעה (25.8% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 54-26 (מקום 2 בליגה) ובפלייאוף זכתה באליפות (4-3 על לוס אנג'לס לייקרס). הפרס הלך לוילט צ'מברליין.
למה זה משמעותי: המקום הנמוך יחסית מעיד על מגבלת המדידה ולא על מגבלת השחקן: חמישה פרסי MVP בשמונה עונות, ו-11 אליפויות ב-13 העונות שבין 1957 ל-1969. ב-Win Shares הוא סיים שני בליגה, בהפרש של 0.1 מאוסקר רוברטסון.
יאניס, דאנקן ויוקיץ': עונות ה-MVP במקומות 12 עד 14
12. יאניס אנטטוקומפו, עונת 2018/19
יאניס אנטטוקומפו היה בן 24, בעונה הראשונה בהדרכת מייק בודנהולצר, והוביל את מילווקי ל-60 ניצחונות, המאזן הטוב בליגה. ב-2021 כבר זכה באליפות עם הקבוצה.
ב-2018/19 רשם יאניס אנטטוקומפו 27.7 נקודות, 12.5 ריבאונדים ו-5.9 אסיסטים למשחק ב-72 משחקים (32.8 דקות בממוצע), עם 57.8% מהשדה, 1.3 חטיפות ו-1.5 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 30.9 (ראשון בליגה), Win Shares של 14.4 (שלישי בליגה, אחרי ג'יימס הארדן עם 15.2) ו-WS ל-48 דקות של .292 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: מילווקי באקס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 60-22 (המאזן הטוב ביותר בליגה), עם הפרש נקודות ממוצע של +8.9 למשחק. בפלייאוף הקבוצה הודחה בגמר האזור (2-4 מול טורונטו ראפטורס). הקבוצה לא הגיעה לגמר.
מי התחרה איתו על הפרס? יאניס אנטטוקומפו קיבל 78 קולות ראשונים ו-93.2% מהניקוד האפשרי (941 מתוך 1010), בגיל 24. ג'יימס הארדן (רוקטס, מאזן 53-29) סיים שני עם 76.8%, פול ג'ורג' (ת'אנדר, מאזן 49-33) שלישי עם 35.2%, והרביעי היה ניקולה יוקיץ' (נאגטס) עם 21.0%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | יאניס אנטטוקומפו | באקס | 60-22 | 27.7 / 12.5 / 5.9 | 14.4 | 93.2% |
| 2 | ג'יימס הארדן | רוקטס | 53-29 | 36.1 / 6.6 / 7.5 | 15.2 | 76.8% |
| 3 | פול ג'ורג' | ת'אנדר | 49-33 | 28.0 / 8.2 / 4.1 | 11.9 | 35.2% |
| 4 | ניקולה יוקיץ' | נאגטס | 54-28 | 20.1 / 10.8 / 7.3 | 11.8 | 21.0% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (2017/18) סיים במקום 6 בהצבעה (7.4% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 44-38 (מקום 16 בליגה) ובפלייאוף הודחה בסיבוב הראשון (3-4 מול בוסטון סלטיקס). הפרס הלך לג'יימס הארדן. בעונה שאחריה (2019/20) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 56-17 (מקום 1 בליגה) ובפלייאוף הודחה בחצי גמר האזור (1-4 מול מיאמי היט).
למה זה משמעותי: הוא הוביל את הליגה ב-PER, אבל בגמר המזרח הבאקס הפסידו 2-4 לטורונטו אחרי שהובילו 2-0. לאותה הסיבה גם עונת ה-MVP השנייה שלו, ב-2019/20, לא הצילה את מקומו בדירוג: הקבוצה הודחה בסיבוב השני מול מיאמי.
13. טים דאנקן, עונת 2002/03
טים דאנקן זכה בפרס בפעם השנייה ברציפות, והפעם בהצבעה צמודה במיוחד מול קווין גארנט. הספרס סיימו שניים בליגה, ולא ראשונים, וזה אחד הגורמים לדירוג שלו.
ב-2002/03 רשם טים דאנקן 23.3 נקודות, 12.9 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים למשחק ב-81 משחקים (39.3 דקות בממוצע), עם 51.3% מהשדה, 0.7 חטיפות ו-2.9 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 26.9 (שלישי בליגה, אחרי טרייסי מקגריידי עם 30.3), Win Shares של 16.5 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .248 (מקום 4 בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: סן אנטוניו ספרס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 60-22 (מקום 2 מתוך 29 קבוצות לפי אחוז ניצחון), עם הפרש נקודות ממוצע של +5.4 למשחק. בפלייאוף הקבוצה זכתה באליפות (4-2 על ניו ג'רזי נטס).
מי התחרה איתו על הפרס? טים דאנקן קיבל 60 קולות ראשונים ו-80.8% מהניקוד האפשרי (962 מתוך 1190), בגיל 26. קווין גארנט (טימברוולבס, מאזן 51-31) סיים שני עם 73.2%, קובי בראיינט (לייקרס, מאזן 50-32) שלישי עם 41.7%, והרביעי היה טרייסי מקגריידי (מג'יק) עם 35.9%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | טים דאנקן | ספרס | 60-22 | 23.3 / 12.9 / 3.9 | 16.5 | 80.8% |
| 2 | קווין גארנט | טימברוולבס | 51-31 | 23.0 / 13.4 / 6.0 | 15.6 | 73.2% |
| 3 | קובי בראיינט | לייקרס | 50-32 | 30.0 / 6.9 / 5.9 | 14.9 | 41.7% |
| 4 | טרייסי מקגריידי | מג'יק | 42-40 | 32.1 / 6.5 / 5.5 | 16.1 | 35.9% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (2001/02) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 58-24 (מקום 3 בליגה) ובפלייאוף הודחה בחצי גמר האזור (1-4 מול לוס אנג'לס לייקרס). בעונה שאחריה (2003/04) סיים במקום 2 בהצבעה (58.2% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 57-25 (מקום 3 בליגה) ובפלייאוף הודחה בחצי גמר האזור (2-4 מול לוס אנג'לס לייקרס). הפרס הלך לקווין גארנט.
למה זה משמעותי: הוא הוביל את סן אנטוניו לאליפות ונבחר ל-MVP של הגמר, אחרי משחק 6 מול הנטס שבו סיים עם 21 נקודות, 20 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-8 חסימות. חסרו לו שתי חסימות בלבד לקוואדרופל-דאבל. הוא הוביל את הליגה ב-Win Shares, ו-PER שלו היה שלישי.
14. ניקולה יוקיץ', עונת 2020/21
ניקולה יוקיץ' זכה בפרס כשהוא השחקן שנבחר הכי נמוך בדראפט מבין כל זוכי ה-MVP: הוא נבחר במקום ה-41 ב-2014. הוא שיחק את כל 72 משחקי העונה, וג'מאל מארי נפצע ברצועה הצולבת באפריל 2021, לפני הפלייאוף.
ב-2020/21 רשם ניקולה יוקיץ' 26.4 נקודות, 10.8 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים למשחק ב-72 משחקים (34.6 דקות בממוצע), עם 56.6% מהשדה, 1.3 חטיפות ו-0.7 חסימות. במדדים המתקדמים: PER של 31.3 (ראשון בליגה), Win Shares של 15.6 (ראשון בליגה) ו-WS ל-48 דקות של .301 (ראשון בליגה).
לאן הגיעה הקבוצה שלו: דנוור נאגטס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 47-25 (מקום 6 מתוך 30 קבוצות לפי אחוז ניצחון), עם הפרש נקודות ממוצע של +4.9 למשחק. בפלייאוף הקבוצה הודחה בחצי גמר האזור (0-4 מול פיניקס סאנס). הקבוצה לא הגיעה לגמר.
מי התחרה איתו על הפרס? ניקולה יוקיץ' קיבל 91 קולות ראשונים ו-96.1% מהניקוד האפשרי (971 מתוך 1010), בגיל 25. ג'ואל אמבייד (פילדלפיה 76, מאזן 49-23) סיים שני עם 58.0%, סטף קרי (ווריורס, מאזן 39-33) שלישי עם 44.9%, והרביעי היה יאניס אנטטוקומפו (באקס) עם 34.5%. הטבלה מציגה את ארבעת המתמודדים.
| מקום | שחקן | קבוצה | מאזן | נק' / ריב' / אס' | WS | אחוז הצבעה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | ניקולה יוקיץ' | נאגטס | 47-25 | 26.4 / 10.8 / 8.3 | 15.6 | 96.1% |
| 2 | ג'ואל אמבייד | פילדלפיה 76 | 49-23 | 28.5 / 10.6 / 2.8 | 8.8 | 58.0% |
| 3 | סטף קרי | ווריורס | 39-33 | 32.0 / 5.5 / 5.8 | 9.0 | 44.9% |
| 4 | יאניס אנטטוקומפו | באקס | 46-26 | 28.1 / 11.0 / 5.9 | 10.2 | 34.5% |
לפני ואחרי: בעונה שלפני כן (2019/20) סיים במקום 9 בהצבעה (1.8% מהניקוד האפשרי), וקבוצתו סיימה 46-27 (מקום 6 בליגה) ובפלייאוף הודחה בגמר האזור (1-4 מול לוס אנג'לס לייקרס). הפרס הלך ליאניס אנטטוקומפו. בעונה שאחריה (2021/22) זכה שוב בפרס, וקבוצתו סיימה 48-34 (מקום 10 בליגה) ובפלייאוף הודחה בסיבוב הראשון (1-4 מול גולדן סטייט ווריורס).
למה זה משמעותי: ה-PER שלו, 31.3, היה הגבוה בליגה, ובכל זאת הוא מדורג אחרון כאן: השיטה נותנת משקל לתוצאות הקבוצה, והנאגטס נעצרו בסיבוב השני בלי ניצחון. בנתונים הגולמיים עונת 2021/22 (PER 32.8) ועונת 2023/24 (WS 17.0) חזקות יותר. המשמעות היא שהדירוג לא מעיד על רמת המשחק שלו, אלא על המסגרת שבה שיחק.
המספרים שמאחורי סיפורי ה-MVP
- 11 מתוך 14 עונות שיא הסתיימו באליפות, ועוד אחת בגמר (קרי ב-2015/16, 3-4 לקליבלנד).
- 11 מתוך 14 שחקנים הובילו את הליגה ב-Win Shares בעונת השיא שלהם. שלושת האחרים הם מג'יק ג'ונסון וביל ראסל (שניים בליגה) ויאניס אנטטוקומפו (שלישי).
- הצבעה פה אחד: קרי ב-2015/16, 131 מתוך 131 קולות ראשונים. אוניל ב-2000 ולברון ב-2013 קיבלו 120 מתוך 121.
- הקבוצות החלשות ביותר בעונת שיא: רק שתי עונות שיא לא הסתיימו בקבוצה עם המאזן הטוב בליגה: דאנקן ב-2002/03 (מקום שני, 60-22) ויוקיץ' ב-2020/21 (מקום שישי, 47-25).
- המאזן הטוב ביותר: 73-9 של גולדן סטייט ב-2015/16, שעקף את 72-10 של שיקגו ב-1995/96. הראשונה הסתיימה בגמר מפסיד, והשנייה באליפות.
- הפער הצר ביותר בהצבעה: דאנקן ב-2002/03 מול קווין גארנט, 80.8% מול 73.2%.
מה הדירוג לא תופס ומי נשאר בחוץ
הדירוג בודק עונה אחת לכל שחקן, ולכן הוא לא מודד קריירה. ראסל עם 11 אליפויות, לברון עם ארבעה פרסי MVP לאורך שנים, ויוקיץ' עם שלושה פרסים, מקבלים כאן תיאור חלקי בלבד. הדירוג גם לא כולל עונות שבהן שחקן היה קרוב ולא זכה: ג'ורדן סיים שני ב-1986/87 עם 37.1 נקודות למשחק, והפסיד לג'ונסון בעונה שבה הבולס סיימו 40-42.
נשאלת גם השאלה אם אפשר להשוות בין עידנים. ב-1960/61 שיחקו בליגה 8 קבוצות, וב-2025/26 30. שחקן בליגה קטנה יותר מתחרה בפחות כישרון, ושחקן מודרני מתחרה בשחקנים מכל העולם. ההשוואה האמיתית היא בין כל שחקן לבין המתחרים שלו באותה שנה, וזה בדיוק מה שהטבלאות בכל חלק מנסות להראות.
איפה זה עומד היום? שחקני ה-MVP בעונת 2026/27
חמישה מ-14 השחקנים ברשימה עדיין פעילים: לברון בפילדלפיה, קרי בגולדן סטייט, יאניס במיאמי, יוקיץ' בדנוור ושיי באוקלהומה סיטי. כל אחד מהם יכול לשפר את מקומו עם עונה נוספת, ושיי הוא היחיד מהם שזכה בפרס בשתי העונות האחרונות.
אפשר לעקוב אחרי המירוץ הנוכחי בתחזית ה-MVP של האתר, ולראות את כל זוכי הפרס בהיסטוריה בעמוד היסטוריית ה-MVP. את משחקי הערב אפשר לבדוק בלוח המשחקים, ובו אפשר לראות איך מתנהלים המועמדים בכל לילה, ובליגות הפנטזי אפשר לצבור נקודות לפי אותם בוקס סקורים. בליגת הדראפט אפשר להרכיב קבוצה מהשחקנים האלה ולבדוק מה היה קורה אם יוקיץ' היה משחק לצד ג'ורדן.
שיטת ההצבעה עצמה, מי מצביע ומה הפרס אומר באמת, מוסברים במאמר על הצבעת ה-MVP.
המקום בהיסטוריה
פרס ה-MVP הוא הפרס שבו הליגה מחליטה מי היה החשוב ביותר, והדירוג הזה מראה שהתשובה תמיד הייתה חיבור בין שני דברים: נתונים בלתי רגילים וקבוצה שמנצחת. כרים עבדול-ג'באר, ג'ורדן ולברון מובילים כי הם הצליחו בשניהם באותה עונה, וראסל נמצא נמוך רק משום שהמדידה לא תופסת את מה שעשה. הקשר שבין עונות שיא לאליפות הוא הממצא העיקרי: 11 מתוך 14 עונות הסתיימו באליפות.
היכן ניתן לראות באתר
מקורות
- Basketball Reference - NBA MVP Award Winners
- Basketball Reference - 1970-71 NBA Awards Voting (כרים עבדול-ג'באר)
- Basketball Reference - 2012-13 NBA Awards Voting (לברון ג'יימס)
- Basketball Reference - 2015-16 NBA Awards Voting (סטף קרי)
- Basketball Reference - 2024-25 NBA Awards Voting (שיי גילג'ס-אלכסנדר)
- Basketball Reference - 2025-26 NBA Summary
- Basketball Reference - Glossary (PER, Win Shares, BPM, VORP)
- Wikimedia Commons - Stephen Curry vs Washington 2016, צילום: Keith Allison (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Kareem Abdul-Jabbar 1974, צילום: Frank Bryan (נחלת הכלל)
- Wikimedia Commons - Michael Jordan 1997, צילום: Steve Lipofsky (CC BY-SA 3.0)
- Wikimedia Commons - LeBron James Dec 2012, צילום: scott mecum (CC BY 2.0)
- Wikimedia Commons - Wilt Chamberlain Philadelphia Sixers 1967 (נחלת הכלל)
- Wikimedia Commons - Larry Bird, צילום: Steve Lipofsky (CC BY-SA 3.0)
- Wikimedia Commons - Magic Johnson, צילום: Steve Lipofsky (CC BY-SA 3.0)
נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: 21 באוקטובר 2026
שאלות נפוצות
העוזר רואה את הנתונים שמוצגים בעמוד הזה (מאמר: דירוג 14 שחקני ה-MVP הגדולים בתולדות הליגה) ויכול לענות על שאלות ספציפיות עליהם - בחרו שאלה מוכנה או כתבו שאלה משלכם בעברית.