השחקנים הגדולים ביותר שמעולם לא נכנסו להיכל התהילה‏: 15 שחקנים שעברו מזמן את הזכאות

1. קווין ג'ונסון, פיניקס סאנס

קווין ג'ונסון הגיע לפיניקס ב-1988 בעסקה שבה עבר לארי נאנס בכיוון ההפוך, ותוך שנה הפך לאחד הרכזים המוצלחים בליגה: בעונת 1988/89 זכה בתואר השחקן המשתפר, וב-1989/90 רשם 22.5 / 3.6 / 11.4 ב-74 משחקים. פיניקס הגיעה בהובלתו לגמר 1993 נגד שיקגו של ג'ורדן והפסידה 2-4, כשהוא רושם בסדרה 17.2 / 3.0 / 6.5.

בקריירה: קווין ג'ונסון שיחק 12 עונות, 1987 עד 2000, ורשם ב-735 משחקים 17.9 / 3.3 / 9.1 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 13,126 נקודות, עם 49.3% מהשדה ו-84.1% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 92.8. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1989/90: 22.5 / 3.6 / 11.4 ב-74 משחקים.

הוקרה וקבוצה: ג'ונסון נבחר שלוש פעמים למשחק האולסטאר (1990, 1991 ו-1994), וחמש פעמים לחמישיות העונה (ארבע פעמים בשנייה, פעם אחת בשלישית). הופעות בגמר: 1993 (הפסד 2-4 מול שיקגו).

למה לא נכנס: הנימוק שמתבקש מהמספרים הוא אורך הקריירה: 735 משחקים בלבד ב-12 עונות. עוד חשוב שנבחר רק לשלושה משחקי אולסטאר, אף שנבחר חמש פעמים לחמישיות העונה, ושלא זכה באליפות. הוועדה כן שמה לב: הוא היה בין הפיינליסטים של 2026, אבל מבין ארבעת השחקנים הפיינליסטים רק אמארה סטודמאייר נבחר.

2. שון קמפ, סיאטל סופרסוניקס

שון קמפ היה חצי מהצמד שהגדיר את סיאטל של שנות ה-90 לצד גארי פייטון, כוח התקפי וקופץ שהפך לסמל הדאנקים של הליגה. בין 1993 ל-1998 נבחר שישה אולסטארים ברציפות, ובשלוש עונות ברציפות, 1994 עד 1996, לחמישייה השנייה של העונה. ב-1996 הוביל את סיאטל לגמר, שבו הפסידה 2-4 לשיקגו, כשקמפ רושם 23.3 / 10.0 / 2.2.

בקריירה: שון קמפ שיחק 14 עונות, 1989 עד 2003, ורשם ב-1,051 משחקים 14.6 / 8.4 / 1.6 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 15,346 נקודות, עם 48.8% מהשדה ו-74.1% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 89.5. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1998/99: 20.5 / 9.2 / 2.4 ב-42 משחקים.

הוקרה וקבוצה: קמפ נבחר שש פעמים למשחק האולסטאר (1993 עד 1998), ושלוש פעמים לחמישייה השנייה של העונה. הופעות בגמר: 1996 (הפסד 2-4 מול שיקגו).

למה לא נכנס: Bleacher Report כותב שהשיא שלו היה קצר והירידה שלו מוקדמת, וזו הסיבה שהמספרים שלו, 14.6 נקודות ו-8.4 ריבאונדים, נראים צנועים. אחרי שעבר מסיאטל ב-1997 נבחר פעם אחת נוספת לאולסטאר, ב-1998, ובעונות שאחר כך שיחק בקבוצות שונות ולא חזר לרמת השיא. יחד עם ג'רמיין אוניל הוא מחזיק במספר האולסטארים הגבוה ביותר ברשימה.

3. מארקס ג'ונסון, מילווקי באקס

מארקס ג'ונסון, כוכב מילווקי של סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, היה הקלע המוביל של קבוצה שהגיעה לגמר המזרח פעמיים, ב-1983 וב-1984. בעונת 1978/79 קלע 25.6 נקודות למשחק ונבחר לחמישייה הראשונה של העונה, ובשתי העונות שאחר כך לשנייה. הוא נבחר חמש פעמים לאולסטאר, ואחר כך החמיץ עונות שלמות בגלל פציעת צוואר, וחזר לעונה אחרונה בגולדן סטייט ב-1990.

בקריירה: מארקס ג'ונסון שיחק 11 עונות, 1977 עד 1990, ורשם ב-691 משחקים 20.1 / 7.0 / 3.6 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 13,888 נקודות, עם 51.8% מהשדה ו-73.9% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 79.8. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1978/79: 25.6 / 7.6 / 3.0 ב-77 משחקים.

הוקרה וקבוצה: ג'ונסון נבחר חמש פעמים למשחק האולסטאר (1979, 1980, 1981, 1983 ו-1986), ושלוש פעמים לחמישיות העונה (פעם אחת בחמישייה הראשונה, פעמיים בשנייה). הוא לא זכה באליפות ולא הגיע לגמר.

למה לא נכנס: הממוצע שלו, 20.1 נקודות למשחק, הוא מהגבוהים ברשימה, אבל הקריירה נקטעה אחרי 691 משחקים והוא לא שיחק מעולם בגמר. לפי דיווחי מילווקי הוא היה פיינליסט בוועדת צפון אמריקה ב-2019 וב-2025, וב-2026 פיינליסט במסלול הוותיקים, ועד היום לא נבחר.

4. פני הארדוויי, אורלנדו מג'יק

אנפרני "פני" הארדוויי היה באמצע שנות ה-90 כוכב צעיר ומבטיח: ב-1995 הוביל את אורלנדו לגמר הראשון בתולדותיה ורשם 25.5 / 4.8 / 8.0 בסדרה שבה הפסידה 0-4 ליוסטון של האקים אולאג'ואן, וב-1995 וב-1996 נבחר לחמישייה הראשונה של העונה. ב-1995/96 סיים עם 21.7 / 4.3 / 7.1 ב-82 משחקים.

בקריירה: פני הארדוויי שיחק 14 עונות, 1993 עד 2008, ורשם ב-704 משחקים 15.2 / 4.5 / 5.0 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 10,680 נקודות, עם 45.8% מהשדה ו-77.4% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 61.9. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1995/96: 21.7 / 4.3 / 7.1 ב-82 משחקים.

הוקרה וקבוצה: הארדוויי נבחר ארבע פעמים למשחק האולסטאר (1995 עד 1998), ושלוש פעמים לחמישיות העונה (פעמיים בחמישייה הראשונה, פעם אחת בשלישית). הופעות בגמר: 1995 (הפסד 0-4 מול יוסטון).

למה לא נכנס: הסיבה הברורה היא פציעות הברך. לפי Sports Illustrated הוא נותח בברך שמאל בתחילת עונת 1997/98 והחמיץ את רובה, ובשנים שאחר כך כבר לא חזר לרמה של 1995 ו-1996. 704 משחקים ו-4 אולסטארים, כולם עד 1998, הם הסיכום. מי שמצדד בו טוען שהמספרים בשנים 1995 עד 1997 הם של שחקן היכל התהילה לכל דבר.

5. ביל ליימביר, דטרויט פיסטונס

ביל ליימביר היה הסנטר של "הבחורים הרעים" של דטרויט, הקבוצה שזכתה באליפות ב-1989 וב-1990 ושלושה מחמישייתה, אייזיאה תומאס, ג'ו דומארס ודניס רודמן, כבר בהיכל התהילה. הוא נבחר ארבע פעמים לאולסטאר, ב-1985/86 הוביל את הליגה בריבאונדים, והגיע עם דטרויט לשלושה גמרים ברציפות, 1988 עד 1990.

בקריירה: ביל ליימביר שיחק 14 עונות, 1980 עד 1994, ורשם ב-1,068 משחקים 12.9 / 9.7 / 2.0 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 13,786 נקודות, עם 49.8% מהשדה ו-83.7% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 105.6. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1984/85: 17.5 / 12.4 / 1.9 ב-82 משחקים.

הוקרה וקבוצה: ליימביר נבחר ארבע פעמים למשחק האולסטאר (1983, 1984, 1985 ו-1987), ולא נבחר אף פעם לחמישיות העונה. הוא זכה בשתי אליפויות. הופעות בגמר: 1988 (הפסד 3-4 מול הלייקרס), 1989 (אליפות 4-0 על הלייקרס), 1990 (אליפות 4-1 על פורטלנד).

למה לא נכנס: ליימביר מעולם לא נבחר לחמישיית העונה, והממוצע שלו, 12.9 נקודות, נמוך ביחס להיכל התהילה. הוא היה חלק מרכזי בזהות של קבוצה ולא כוכב של סטטיסטיקה, ודווקא ה-Win Shares שלו, 105.6, הם השלישי בגובהם ברשימה. כשלושה מחבריו בחמישייה כבר בהיכל התהילה, השאלה היא אם שחקן משני בקבוצה אלופה נחשב ראוי.

6. מארק פרייס, קליבלנד קאבלירס

מארק פרייס היה הרכז של קליבלנד בשנים שבהן הקבוצה ניסתה להדביק את שיקגו של ג'ורדן: הקאבס הודחו על ידי הבולס ארבע פעמים בשש שנים, ב-1989, 1992, 1993 ו-1994. פרייס נבחר ארבע פעמים לאולסטאר ובעונת 1992/93 לחמישייה הראשונה, והאחוזים שלו מהקו, 90.4% בקריירה, הם בין הגבוהים בהיסטוריית הליגה.

בקריירה: מארק פרייס שיחק 12 עונות, 1986 עד 1998, ורשם ב-722 משחקים 15.2 / 2.6 / 6.7 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 10,990 נקודות, עם 47.2% מהשדה ו-90.4% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 71.1. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1989/90: 19.6 / 3.4 / 9.1 ב-73 משחקים.

הוקרה וקבוצה: פרייס נבחר ארבע פעמים למשחק האולסטאר (1989, 1992, 1993 ו-1994), וארבע פעמים לחמישיות העונה (פעם אחת בחמישייה הראשונה, שלוש פעמים בשלישית). הוא לא זכה באליפות ולא הגיע לגמר.

למה לא נכנס: קליבלנד לא הגיעה לגמר מעולם בימיו, ופרייס שיחק רק 722 משחקים. השיא שלו, 19.6 / 3.4 / 9.1 ב-1989/90, לא הפך לתקופה ארוכה של שליטה, ואחרי 1994 לא נבחר שוב לאולסטאר.

7. מוריס לוקאס, פורטלנד טרייל בלייזרס

מוריס לוקאס התחיל את הקריירה ב-ABA, בסנט לואיס ובקנטאקי, ועבר ב-1976 לפורטלנד, שם הפך לשחקן הכוח של הקבוצה שזכתה באליפות ב-1977 לצד ביל וולטון. הוא נבחר חמש פעמים לאולסטאר (אחד מהם בתקופת ה-ABA), פעם לחמישייה השנייה של העונה, ושתי פעמים לחמישיית ההגנה.

בקריירה: מוריס לוקאס שיחק 14 עונות, 1974 עד 1988, ורשם ב-1,021 משחקים 14.6 / 9.1 / 2.4 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 14,862 נקודות, עם 47.1% מהשדה ו-76.5% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 69.0. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1978/79: 20.4 / 10.4 / 3.1 ב-69 משחקים.

הוקרה וקבוצה: לוקאס נבחר חמש פעמים למשחק האולסטאר (1976, 1977, 1978, 1979 ו-1983), ופעם אחת לחמישייה השנייה של העונה. הוא זכה באליפות אחת. הופעות בגמר: 1977 (אליפות 4-2 על פילדלפיה).

למה לא נכנס: הקריירה של לוקאס מפוצלת בין שתי ליגות, והשיא של פורטלנד נמשך זמן קצר: אחרי 1979 עבר בין חמש קבוצות נוספות, והממוצע שלו לקריירה נשאר 14.6 נקודות ו-9.1 ריבאונדים. כשחקן כוח והגנה הוא קיבל פחות הוקרה סטטיסטית מהקלעים שסביבו, וזה מסביר חלק ממקומו.

8. ג'רמיין אוניל, אינדיאנה פייסרס

ג'רמיין אוניל נבחר מהתיכון ל-NBA, ושיחק רוב הקריירה באינדיאנה. ב-2001/02 זכה בתואר השחקן המשתפר, ובשש עונות רצופות, 2002 עד 2007, נבחר לאולסטאר. ב-2003/04 הוביל את אינדיאנה למאזן הטוב בליגה, 61-21, אבל הפייסרס הפסידו בגמר המזרח 2-4 לדטרויט, וב-2005 נעצרו שוב מול דטרויט, בסיבוב השני.

בקריירה: ג'רמיין אוניל שיחק 18 עונות, 1996 עד 2014, ורשם ב-1,011 משחקים 13.2 / 7.2 / 1.4 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 13,319 נקודות, עם 46.7% מהשדה ו-71.5% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 66.0. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 2004/05: 24.3 / 8.8 / 1.9 ב-44 משחקים.

הוקרה וקבוצה: אוניל נבחר שש פעמים למשחק האולסטאר (2002 עד 2007), ושלוש פעמים לחמישיות העונה (פעם אחת בשנייה, פעמיים בשלישית). הוא לא זכה באליפות ולא הגיע לגמר.

למה לא נכנס: אוניל לא שיחק מעולם בגמר, ופציעות קצצו את שיאו: 44 משחקים בלבד בעונת 2004/05, שבה קלע 24.3 נקודות. הוא נבחר שלוש פעמים לחמישיות העונה, פעם בשנייה ופעמיים בשלישית, אבל לא הוביל אף קבוצה לגמר.

9. שון מריון, פיניקס סאנס ודאלאס מאבריקס

שון מריון, "המטריקס", היה הכנף הרב-תכליתי של פיניקס בין 1999 ל-2008, בקבוצה של סטיב נאש, וב-2011 היה אחד העמודים של דאלאס שזכתה באליפות. בעונת 2005/06 רשם 21.8 / 11.8 / 1.8 ב-81 משחקים.

בקריירה: שון מריון שיחק 16 עונות, 1999 עד 2015, ורשם ב-1,163 משחקים 15.2 / 8.7 / 1.9 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 17,692 נקודות, עם 48.4% מהשדה ו-81.0% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 124.9. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 2005/06: 21.8 / 11.8 / 1.8 ב-81 משחקים.

הוקרה וקבוצה: מריון נבחר ארבע פעמים למשחק האולסטאר (2003, 2005, 2006 ו-2007), ופעמיים לחמישייה השלישית של העונה. הוא זכה באליפות אחת. הופעות בגמר: 2011 (אליפות 4-2 על מיאמי).

בהצבעות: בעונות 2004/05 ו-2005/06 סיים במקום ה-14 וה-10 בהצבעה ל-MVP, וב-2006/07 במקום הרביעי בהצבעה לשחקן ההגנה. בגמר 2011 רשם 13.7 / 6.3 / 2.3 בממוצע.

למה לא נכנס: לפי ESPN הוא מעולם לא עלה מעל החמישייה השלישית של העונה, ולא סיים גבוה מהמקום הרביעי בהצבעה לשחקן ההגנה. מצד שני, ה-Win Shares שלו, 124.9, הם הגבוהים ביותר ברשימה, והוא שיחק 1,163 משחקים. הפער הזה, בין העומק של התרומה לבין היעדר פרס אישי גדול, הוא ליבת הוויכוח עליו.

10. ראשיד וואלאס, פורטלנד ודטרויט

ראשיד וואלאס היה הפורוורד של פורטלנד של סוף שנות ה-90 ושל דטרויט שזכתה באליפות ב-2004, ובעונת 2000/01 קבע שיא של כל הזמנים עם 41 עבירות טכניות. הוא הגיע לשלושה גמרים, 2004, 2005 ו-2010, ונבחר ארבע פעמים לאולסטאר.

בקריירה: ראשיד וואלאס שיחק 16 עונות, 1995 עד 2013, ורשם ב-1,109 משחקים 14.4 / 6.7 / 1.8 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 16,007 נקודות, עם 46.7% מהשדה ו-72.1% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 105.1. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 2001/02: 19.3 / 8.2 / 1.9 ב-79 משחקים.

הוקרה וקבוצה: וואלאס נבחר ארבע פעמים למשחק האולסטאר (2000, 2001, 2006 ו-2008), ולא נבחר אף פעם לחמישיות העונה. הוא זכה באליפות אחת. הופעות בגמר: 2004 (אליפות 4-1 על הלייקרס), 2005 (הפסד 3-4 מול סן אנטוניו), 2010 (הפסד 3-4 מול הלייקרס).

למה לא נכנס: וואלאס מעולם לא נבחר לחמישיית העונה, והמספרים שלו, 14.4 / 6.7 / 1.8, אינם נראים כמו של שחקן היכל התהילה. הוא קיבל בקריירה 317 עבירות טכניות, השלישי בהיסטוריה, וכללי הליגה על השעיה אחרי 16 טכניות נקבעו בין היתר בגללו. מצד שני, ה-Win Shares שלו, 105.1, ושלושת הגמרים שהגיע אליהם, עומדים לזכותו.

11. טום צ'יימברס, פיניקס סאנס

טום צ'יימברס היה הקלע של פיניקס בין 1988 ל-1992: 27.2 נקודות למשחק ב-1989/90, שתי חמישיות עונה שנייה ומשחק אולסטאר ב-1987 שבו נבחר ל-MVP. בסך הכול צבר 20,050 נקודות, מעל רף ה-20 אלף. ב-1995/96 שיחק במכבי תל אביב וזכה באליפות ישראל.

בקריירה: טום צ'יימברס שיחק 16 עונות, 1981 עד 1998, ורשם ב-1,107 משחקים 18.1 / 6.1 / 2.1 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 20,050 נקודות, עם 46.8% מהשדה ו-80.7% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 79.0. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1989/90: 27.2 / 7.0 / 2.3 ב-81 משחקים.

הוקרה וקבוצה: צ'יימברס נבחר ארבע פעמים למשחק האולסטאר (1987, 1989, 1990 ו-1991), ופעמיים לחמישייה השנייה של העונה. הופעות בגמר: 1993 (הפסד 2-4 מול שיקגו).

למה לא נכנס: הוא הגיע לגמר פעם אחת, ב-1993, כשחקן משני בפיניקס, ורשם בסדרה 6.7 נקודות בלבד. מרבית נקודות הקריירה שלו הגיעו בעונות שבהן הקבוצות שלו לא הגיעו רחוק, והוא נבחר לאולסטאר בפעם האחרונה ב-1991. חסרה לו הצלחה קבוצתית.

12. מארק אגוייר, דאלאס מאבריקס ודטרויט פיסטונס

מארק אגוייר נבחר ראשון בדראפט 1981 ובמהלך שמונה שנים בדאלאס קלע 29.5 נקודות בעונת 1983/84, השיא שלו. הוא נבחר שלוש פעמים לאולסטאר, ב-1989 עבר לדטרויט וזכה שם בשתי אליפויות, 1989 ו-1990, בתפקיד משני.

בקריירה: מארק אגוייר שיחק 13 עונות, 1981 עד 1994, ורשם ב-923 משחקים 20.0 / 5.0 / 3.1 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 18,463 נקודות, עם 48.4% מהשדה ו-74.1% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 67.8. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1983/84: 29.5 / 5.9 / 4.5 ב-79 משחקים.

הוקרה וקבוצה: אגוייר נבחר שלוש פעמים למשחק האולסטאר (1984, 1987 ו-1988), ולא נבחר אף פעם לחמישיות העונה. הוא זכה בשתי אליפויות. הופעות בגמר: 1989 (אליפות 4-0 על הלייקרס), 1990 (אליפות 4-1 על פורטלנד).

למה לא נכנס: אגוייר אסף 18,463 נקודות וממוצע של 20.0 לקריירה, אבל בשנים שבהן היה כוכב, בדאלאס, הקבוצה לא הגיעה לגמר, והאליפויות הגיעו כשחקן משני. הוא גם לא נבחר מעולם לחמישיית העונה, וזה, יחד עם 923 משחקים בלבד, מסביר את מקומו.

13. לטרל ספרוול, גולדן סטייט וניו יורק

לטרל ספרוול נבחר לחמישייה הראשונה של העונה ב-1993/94, ארבע פעמים לאולסטאר, ובעונת 1996/97 קלע 24.2 נקודות למשחק. ב-1999 הגיע עם ניו יורק, קבוצה שסיימה במקום השמיני במזרח, עד לגמר, שבו הפסידה 1-4 לסן אנטוניו, כשהוא רושם 26.0 נקודות בסדרה.

בקריירה: לטרל ספרוול שיחק 13 עונות, 1992 עד 2005, ורשם ב-913 משחקים 18.3 / 4.1 / 4.0 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 16,721 נקודות, עם 42.5% מהשדה ו-80.4% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 56.3. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1996/97: 24.2 / 4.6 / 6.3 ב-80 משחקים.

הוקרה וקבוצה: ספרוול נבחר ארבע פעמים למשחק האולסטאר (1994, 1995, 1997 ו-2001), ופעם אחת לחמישייה הראשונה של העונה. הופעות בגמר: 1999 (הפסד 1-4 מול סן אנטוניו).

למה לא נכנס: הסיבה המרכזית אינה סטטיסטית. לפי History.com, ב-1 בדצמבר 1997 חנק ספרוול את המאמן שלו בגולדן סטייט, פ.ג'יי. קרלסימו, במהלך אימון. הליגה השעתה אותו לשנה, ובורר קיצר את ההשעיה ל-68 משחקים ובטל את ביטול החוזה שעשתה הקבוצה. האירוע עדיין מוזכר כשהשם שלו עולה בדיוני היכל התהילה.

14. באק וויליאמס, ניו ג'רזי נטס ופורטלנד

באק וויליאמס נבחר לטירון השנה ב-1982, ושיחק 1,307 משחקים, יותר מכל אחד מ-15 השחקנים ברשימה. הוא היה ריבאונדר קבוע ושחקן הגנה: ארבע פעמים בחמישיית ההגנה, שלוש פעמים אולסטאר, ופעם בחמישייה השנייה של העונה. עם פורטלנד הגיע לשני גמרים, 1990 ו-1992, והפסיד בשניהם.

בקריירה: באק וויליאמס שיחק 17 עונות, 1981 עד 1998, ורשם ב-1,307 משחקים 12.8 / 10.0 / 1.3 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 16,806 נקודות, עם 54.9% מהשדה ו-66.4% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 120.1. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 1987/88: 18.3 / 11.9 / 1.6 ב-70 משחקים.

הוקרה וקבוצה: וויליאמס נבחר שלוש פעמים למשחק האולסטאר (1982, 1983 ו-1986), ופעם אחת לחמישייה השנייה של העונה. הופעות בגמר: 1990 (הפסד 1-4 מול דטרויט), 1992 (הפסד 2-4 מול שיקגו).

למה לא נכנס: הממוצע שלו, 12.8 נקודות, נמוך, ואחוז העונשין 66.4% חלש. אבל ה-Win Shares שלו, 120.1, הם השני בגובהם ברשימה. הוא היה פיינליסט בוועדת צפון אמריקה ב-2025 וב-2026 ולא נבחר, והמקרה שלו מראה איך שחקן שנשען על משחקי הגנה וריבאונד מקבל פחות תשומת לב מהקלעים.

15. גילברט ארינאס, וושינגטון וויזארדס

גילברט ארינאס, "סוכן אפס", זכה בתואר השחקן המשתפר ב-2003, ובשלוש עונות ברציפות, 2005 עד 2007, נבחר לאולסטאר ולחמישיות העונה. ב-2005/06 קלע 29.3 נקודות למשחק ב-80 משחקים, וושינגטון שיחקה בפלייאוף בשלוש השנים האלה.

בקריירה: גילברט ארינאס שיחק 11 עונות, 2001 עד 2012, ורשם ב-552 משחקים 20.7 / 3.9 / 5.3 נקודות, ריבאונדים ואסיסטים למשחק, בסך הכול 11,405 נקודות, עם 42.1% מהשדה ו-80.3% מהקו. ה-Win Shares שלו הם 51.3. העונה הגבוהה ביותר שלו בנקודות הייתה 2005/06: 29.3 / 3.5 / 6.1 ב-80 משחקים.

הוקרה וקבוצה: ארינאס נבחר שלוש פעמים למשחק האולסטאר (2005 עד 2007), ושלוש פעמים לחמישיות העונה (פעם אחת בשנייה, פעמיים בשלישית). הוא לא זכה באליפות ולא הגיע לגמר.

שלוש העונות הטובות: ב-2004/05, 2005/06 ו-2006/07 רשם 25.5, 29.3 ו-28.4 נקודות למשחק, וסיים במקום ה-12 בהצבעה ל-MVP ב-2005 ובשמיני ב-2007. בעונה שאחר כך, 2007/08, שיחק 13 משחקים בלבד, ובעונה שאחריה שני משחקים.

למה לא נכנס: הקריירה שלו קצרה: 552 משחקים בלבד, בגלל פציעות ברך שהרחיקו אותו מרוב העונות 2007/08 ו-2008/09. לפי ESPN, בדצמבר 2009 הציג נשק בחדר ההלבשה של הקבוצה, הודה באשמת החזקת נשק, והליגה השעתה אותו עד סוף העונה, 50 משחקים. נתונים מרשימים לא מספיקים כשהקריירה נקטעת.