ההיסטוריה של שיקגו בולס
כל סיפור גדול מתחיל במקרה קטן. בשיקגו זו הייתה הבחירה מספר 3 בדראפט 1984, אחרי ששתי קבוצות אחרות בחרו בשחקנים אחרים. מה שבא אחר כך: שש אליפויות בשישה גמרים, 72 ניצחונות בעונה אחת ואחת השושלות המדוברות ביותר בתולדות הספורט. ומה קרה אחרי שג'ורדן הלך? הרבה פחות כיף. במאמר נעבור על כל 61 העונות של שיקגו בולס, עם טבלה לכל תקופה, נכיר את הגמרים, היריבויות, השחקנים והמאמנים, ונבדוק מה מצפה לקבוצה ב-2026/27.
נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה: · למה לסמוך על המידע הזה?



הלוגואים ההיסטוריים נלקחו מ-Wikimedia Commons, מקבצים שסומנו שם כנחלת הציבור: 1966 (הסמל המקורי), 1966 (הלוגו הכתוב). הרשימה אינה מכסה את כל התקופות.
| הוקמה | 1966, שיקגו |
| אליפויות | 6: 1991, 1992, 1993, 1996, 1997 ו-1998 |
| גמרים | 6 הופעות, בלי הפסד |
| מאזן כולל | 2,456-2,401 עד 17.11.2026 |
| מאמן נוכחי | טיאגו ספליטר, מאז 2026 |
| בית | יונייטד סנטר, מאז 1994 |
שש אליפויות בלי הפסד בגמר: הסיפור בקצרה של שיקגו בולס
שיקגו בולס נוסדה ב-16 בינואר 1966 והחלה לשחק בעונת 1966/67. היא קיימת 61 עונות, ושלוש עובדות מסכמות אותן:
- שש אליפויות, שש פעמים בגמר. ב-1991, ב-1992, ב-1993, ב-1996, ב-1997 וב-1998, כולן עם מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן והמאמן פיל ג'קסון. הבולס היא הקבוצה היחידה בליגה שזכתה ביותר מאליפות אחת בלי להפסיד אף פעם סדרת גמר.
- 72-10 ב-1995/96. הקבוצה הראשונה שניצחה 70 משחקים בעונה סדירה, ושיא שנשמר עד 2016, אז ניצחה גולדן סטייט 73.
- ג'ורדן הוא כל ההבדל. ב-13 העונות שלו בקבוצה, בלי עונת הפרישה הראשונה, המאזן הוא 695-371 (65.2%), ובשאר 48 העונות 1,761-2,030 (46.5%). המאזן הכולל, עד 17.11.2026: 2,456 ניצחונות ו-2,401 הפסדים, ו-36 הופעות בפלייאוף.
המאמר עובר על ההיסטוריה של הבולס לפי תקופות ומציג בכל תקופה את כל העונות: המאזן, תוצאת הפלייאוף ומה שקרה. על הקבוצה של היום כתבנו בהכנה לעונת 2026/27, ועל המקום של האליפויות האלה בין השושלות הגדולות במאמר על השושלות הגדולות בהיסטוריה.
13 תקופות ב-61 עונות: איך מסדרים את ההיסטוריה של שיקגו
חילקנו את ההיסטוריה לפי נקודות מפנה: המינוי של דיק מוטה, ההגעה של ארטיס גילמור, בחירת ג'ורדן ב-1984, האליפות הראשונה ב-1991, הפרישה של ג'ורדן ב-1993, שיא 72-10 ב-1996, פירוק הקבוצה ב-1998, בחירת דריק רוז ב-2008, פיטורי תיבודו ב-2015, הגעת דמאר דירוזן ב-2021 והשבר של 2026. החלוקה היא שלנו, והמאזנים מחושבים מטבלת הזכיינית:
| תקופה | שנים | עונות | מאזן | אליפויות | פלייאוף | שמות מרכזיים | מאזן כל עונה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ילדי הרחבה | 1966/67 עד 1970/71 | 5 | 185-224 | 0 | 4 | דיק קליין, רד קר, גיא רוג'רס, ג'רי סלואן, בוב לאב, צ'ט ווקר | לטבלה |
| דיק מוטה והשנים הטובות | 1971/72 עד 1975/76 | 5 | 233-177 | 0 | 4 | דיק מוטה, סלואן, לאב, ווקר, נורם ואן ליר, פט וויליאמס | לטבלה |
| גילמור, ת'יאוס והמטבע שהוטל | 1976/77 עד 1983/84 | 8 | 279-377 | 0 | 2 | ארטיס גילמור, ריגי ת'יאוס, דייוויד גרינווד, ג'רי סלואן, ג'רי ריינסדורף | לטבלה |
| ג'ורדן מגיע | 1984/85 עד 1989/90 | 6 | 260-232 | 0 | 6 | מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן, הוראס גרנט, ג'רי קראוזה, פיל ג'קסון | לטבלה |
| השלישייה הראשונה | 1990/91 עד 1992/93 | 3 | 185-61 | 3 | 3 | ג'ורדן, פיפן, גרנט, ג'ון פקסון, ביל קרטרייט, פיל ג'קסון | לטבלה |
| בלי ג'ורדן, ואיתו שוב | 1993/94 עד 1994/95 | 2 | 102-62 | 0 | 2 | פיפן, ג'ורדן, טוני קוקוץ', בי.ג'יי. ארמסטרונג, פיל ג'קסון | לטבלה |
| 72-10 והשלישייה השנייה | 1995/96 עד 1997/98 | 3 | 203-43 | 3 | 3 | ג'ורדן, פיפן, דניס רודמן, קוקוץ', סטיב קר, פיל ג'קסון | לטבלה |
| אחרי הפירוק | 1998/99 עד 2003/04 | 6 | 119-341 | 0 | 0 | אלטון בראנד, טייסון צ'נדלר, אדי קרי, טים פלויד, ביל קרטרייט | לטבלה |
| סקילס, פקסון ופלייאוף חוזר | 2004/05 עד 2007/08 | 4 | 170-158 | 0 | 3 | בן גורדון, לואול דנג, קירק הינריץ', סקוט סקילס, בן וואלאס | לטבלה |
| רוז, נוח ותיבודו | 2008/09 עד 2014/15 | 7 | 337-221 | 0 | 7 | דריק רוז, ג'ואקים נואה, ג'ימי באטלר, טום תיבודו, פאו גאסול | לטבלה |
| אחרי רוז ובאטלר | 2015/16 עד 2020/21 | 6 | 185-280 | 0 | 1 | באטלר, רוז, זאק לאווין, פרד הויברג, ג'ים בוילן, בילי דונובן | לטבלה |
| דרוזן ולאווין | 2021/22 עד 2024/25 | 4 | 164-164 | 0 | 1 | דמאר דירוזן, זאק לאווין, ניקולה ווצ'ביץ', אלכס קארוסו, לונזו בול, בילי דונובן | לטבלה |
| בניה מחדש | 2025/26 עד 2026/27 | 2 | 34-61 | 0 | 0 | ג'וש גידי, מטאס בוזליס, ניק קלקסטון, נורמן פאואל, טיאגו ספליטר | לטבלה |
מקור: חישוב של האתר מטבלת הזכיינית ב-Basketball Reference, נבדק ב-17.11.2026. התקופה האחרונה כוללת את 13 המשחקים הראשונים של 2026/27 (3-10), ועמודת "פלייאוף" סופרת עונות שבהן הקבוצה הגיעה לפלייאוף. הסכום של כל התקופות הוא 2,456 ניצחונות ו-2,401 הפסדים. בסוף כל תקופה מופיעה טבלה עם המאזן, תוצאת הפלייאוף וההערות של כל עונה, והעמודה האחרונה מובילה אליה. הטבלאות מבוססות על אותו מקור, ושורות אלופה בהן מודגשות.
1966 עד 1971: ילדי הרחבה שהפתיעו את הליגה
הבולס קיבלה זכיינית ב-16 בינואר 1966, והייתה הקבוצה השלישית בתולדות העיר אחרי שיקגו סטאגס (1946 עד 1950) ושיקגו פקרס, שנקראה אחר כך זפירס (1961 עד 1963). המייסד היה דיק קליין, הבעלים היחיד בתולדות הקבוצה ששיחק בעצמו כדורסל מקצועי, והוא גם שימש מנהל ונשיא הקבוצה. קליין רצה שם שמזכיר את בתי המטבחיים של שיקגו ואת "הסטוק יארדס" שליד האצטדיון, ושקל מטאדורס וטורדורס. לפי הסיפור, בנו מארק אמר לו Dad, that's a bunch of bull!, כלומר "אבא, זה שטויות", וקליין בחר ב-Bulls.
המאמן הראשון היה ג'וני "רד" קר, יליד שיקגו ואולסטאר לשעבר. הקבוצה נבנתה מהשחקנים שבחרה בדראפט ההרחבה של 1966, פתחה ב-15 באוקטובר 1966 בניצחון על סנט לואיס הוקס וסיימה 33-48, המאזן הטוב ביותר של קבוצת הרחבה עד אז. היא הייתה גם הקבוצה היחידה שהעפילה לפלייאוף בעונת הבכורה שלה, והפסידה בחצי גמר האזור המערבי. גיא רוג'רס הוביל את הליגה באסיסטים, רוג'רס וג'רי סלואן נבחרו למשחק האולסטאר, וקר נבחר למאמן השנה. את העונה הראשונה שיחקה הקבוצה באמפיתיאטרון הבינלאומי, ומ-1967 בשיקגו סטדיום.
ההתלהבות דעכה מהר. ב-1967/68 סיימה הקבוצה 29-53, ובמשחק אחד נרשמו 891 צופים רשמיים, לפי ויקיפדיה. ב-1968/69 התחיל דיק מוטה לאמן, וב-1969 העביר קליין את תפקיד המנהל לפט וויליאמס, שנודע בקידום ובשיווק. וויליאמס שינה את הסגל והציג את בני הבול, הקמע שנשאר עד היום, ובשנים האלה שיחקו בקבוצה סלואן, צ'ט ווקר, בוב לאב ונורם ואן ליר. ב-1970/71 הגיעה הקבוצה ל-51-31, עונה ראשונה עם יותר מ-50 ניצחונות. מספר 4 של סלואן הופרש ב-1978, ומספר 10 של לאב ב-1994. קר רשם בשתי עונותיו כמאמן 62 ניצחונות ו-101 הפסדים. סלואן, שאימן אחר כך 26 עונות, שלוש בשיקגו ו-23 ביוטה, נכנס להיכל התהילה כמאמן ב-2009.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 1966/67 | 33-48 | 40.7% | הפסד בחצי גמר האזור המערבי | העונה הראשונה: 33-48, המאזן הטוב ביותר של קבוצת הרחבה עד אז, והקבוצה היחידה שהעפילה לפלייאוף בעונת הבכורה. ג'וני "רד" קר מאמן השנה, וגאי רודג'רס מוביל הליגה באסיסטים |
| 1967/68 | 29-53 | 35.4% | הפסד בחצי גמר האזור המערבי | המעבר מהאמפיתיאטרון הבינלאומי לשיקגו סטדיום. קהל דל: במשחק אחד נרשמו 891 צופים רשמיים |
| 1968/69 | 33-49 | 40.2% | בלי פלייאוף | דיק מוטה מתחיל לאמן את הקבוצה |
| 1969/70 | 39-43 | 47.6% | הפסד בחצי גמר האזור המערבי | פט וויליאמס מונה למנהל, הקמע בני הבול מוצג לראשונה, וצ'ט ווקר מצטרף |
| 1970/71 | 51-31 | 62.2% | הפסד בחצי גמר המערב | 51-31, העונה הראשונה עם 50 ניצחונות |
סך התקופה (1966/67 עד 1970/71): 185 ניצחונות ו-224 הפסדים.
1971 עד 1976: דיק מוטה והשנים שלפני הנפילה
בארבע עונות ברצף, בין 1970/71 ל-1973/74, ניצחה הקבוצה 51 משחקים ויותר, ו-57-25 ב-1971/72 היה שיא הקבוצה עד אז. הליבה הייתה של סלואן, ווקר, לאב ואן ליר, והקבוצה הפסידה בחצי גמר המערב בשלוש העונות הראשונות. ב-1973/74 הגיעה לגמר המערב לראשונה, והפסידה 0-4 למילווקי בקס. בשנה שאחריה, אחרי 47-35 ובמקום הראשון באזור, הגיעה לגמר המערב שוב והפסידה 3-4 לגולדן סטייט, שזכתה באליפות, כפי שמפורט במאמר על ההיסטוריה של גולדן סטייט.
אחרי 1975 הכול התפרק. וויליאמס עזב לפילדלפיה אחרי ארבע עונות של 50 ניצחונות ויותר, מוטה קיבל לידיו גם את תפקיד המנהל, והקבוצה צנחה ל-24-58 ב-1975/76. מוטה פוטר ואד באדג'ר החליף אותו.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 1971/72 | 57-25 | 69.5% | הפסד בחצי גמר המערב | 57-25, שיא הקבוצה לאותה תקופה, עם ווקר, בוב לאב, נורם ואן ליר וסלואן |
| 1972/73 | 51-31 | 62.2% | הפסד בחצי גמר המערב | |
| 1973/74 | 54-28 | 65.9% | הפסד בגמר המערב | 54-28 וגמר ועידה ראשון, הפסד 0-4 למילווקי |
| 1974/75 | 47-35 | 57.3% | הפסד בגמר המערב | גמר מערב שני, והפסד 3-4 לגולדן סטייט, האלופה לימים |
| 1975/76 | 24-58 | 29.3% | בלי פלייאוף | 24-58, מוטה מפוטר ואד באדג'ר מחליף אותו |
סך התקופה (1971/72 עד 1975/76): 233 ניצחונות ו-177 הפסדים.
1976 עד 1984: גילמור, ת'יאוס והמטבע שנפל לא נכון

קליין מכר את הקבוצה למשפחת וירץ', בעלי הבלקהוקס, ולפי ויקיפדיה ניהלה המשפחה אותה בתקציב צנוע ובלי עניין גדול ב-NBA. ב-1976 קיבלה שיקגו את ארטיס גילמור, סנטר שהגיע מה-ABA בדראפט הפיזור. גילמור הפך לשחקן עם אחוז הקליעה הגבוה בתולדות הקבוצה, 58.7%, ולמוביל החסימות שלה בכל הזמנים, עם 1,029. הקבוצה סיימה 44-38 ב-1977, והפסידה בסיבוב הראשון בפלייאוף, ומאז לא חזרה אליו שלוש עונות.
ב-1979 הפסידה שיקגו בהטלת מטבע על הבחירה הראשונה בדראפט, כשהמנהל רוד תורן קרא "ראש". הבחירה הראשונה הייתה של הלייקרס, שקיבלו אותה מניו אורלינס ג'אז, והם בחרו את מג'יק ג'ונסון. שיקגו בחרה שנייה את דייוויד גרינווד. מג'יק זכה בחמש אליפויות עם הלייקרס, כפי שמפורט במאמר על ההיסטוריה של הלייקרס.
ב-1980 עברה הקבוצה לוועידה המזרחית, וב-1980/81 סיימה 45-37 בהדרכת ג'רי סלואן, והגיעה לפלייאוף לראשונה מאז 1977. גילמור, ששיחק בקבוצה שש עונות, בין 1976 ל-1982, וחזר אליה לתקופה קצרה ב-1987, הוביל אותה במדד Win Shares בחמש מתוך שש עונותיו, בכל השנים חוץ מ-1979/80, והוא השמיני בנקודות והשישי בריבאונדים בתולדות הקבוצה. ב-2024 נכנס מספר 53 שלו, יחד עם ג'ורדן, ל"טבעת הכבוד" של הקבוצה. אחרי שהועבר לסן אנטוניו תמורת דייב קורזין נבנתה ההתקפה סביב ריגי ת'יאוס, שקלע בקבוצה 8,279 נקודות, העשירי בתולדותיה, והוסיף 2,472 אסיסטים, השישי, ולצידו שיחקו קוונטין דיילי, אנניס וואטלי ודייוויד גרינווד, הבחירה השנייה של 1979, שקלע 5,824 נקודות. אבל הקבוצה לא הצליחה לנצח: באמצע 1983/84 הועבר ת'יאוס לקנזס סיטי קינגס, והעונה הסתיימה 27-55. ב-1985 רכש ג'רי ריינסדורף נתח שולט בבעלות, שנתיים אחרי מותו של ארתור וירץ'.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 1976/77 | 44-38 | 53.7% | הפסד בסיבוב הראשון | גילמור מגיע מה-ABA בדראפט פיזור הקבוצות. 44-38 ופלייאוף |
| 1977/78 | 40-42 | 48.8% | בלי פלייאוף | 40-42. מספר 4 של ג'רי סלואן מופרש ב-17.2.1978, הראשון בקבוצה |
| 1978/79 | 31-51 | 37.8% | בלי פלייאוף | שני מאמנים באותה עונה: לארי קוסטלו וסקוטי רוברטסון |
| 1979/80 | 30-52 | 36.6% | בלי פלייאוף | 30-52. הקבוצה מפסידה בהטלת מטבע על הבחירה הראשונה בדראפט 1979 ובוחרת שנייה את דייוויד גרינווד, ואת מג'יק ג'ונסון בוחרים הלייקרס |
| 1980/81 | 45-37 | 54.9% | הפסד בחצי גמר המזרח | 45-37, חזרה לפלייאוף אחרי שלוש עונות. הקבוצה עוברת לוועידה המזרחית, בהדרכת ג'רי סלואן |
| 1981/82 | 34-48 | 41.5% | בלי פלייאוף | 34-48. שלושה מאמנים באותה עונה: ג'רי סלואן, פי. ג'ונסון (משחק אחד) ורוד תורן |
| 1982/83 | 28-54 | 34.1% | בלי פלייאוף | פול וסטהד מאמן. גילמור הועבר לסן אנטוניו תמורת דייב קורזין |
| 1983/84 | 27-55 | 32.9% | בלי פלייאוף | קווין לוטרי מאמן, וריגי ת'יאוס מועבר באמצע העונה לקנזס סיטי קינגס |
סך התקופה (1976/77 עד 1983/84): 279 ניצחונות ו-377 הפסדים.
1984 עד 1990: בחירה אחת ששינתה את ההיסטוריה
ליל הדראפט של 1984: איך שיקגו קיבלה את הבחירה מספר 3

ב-19 ביוני 1984, באולם פלט פורום שבמדיסון סקוור גארדן, נערך דראפט שנחשב עד היום לאחד הגדולים בהיסטוריה: ארבעה שחקני היכל התהילה נבחרו בו ב-16 הבחירות הראשונות, בהם גם צ'רלס בארקלי וג'ון סטוקטון. זה היה גם הדראפט האחרון לפני שהונהגה ההגרלה ב-1985, והראשון שנערך תחת דיוויד שטרן כנציב הליגה. את שתי הבחירות הראשונות קבעה הטלת מטבע: יוסטון זכתה בבחירה הראשונה, ופורטלנד, שהחזיקה בבחירה של אינדיאנה מעסקה מ-1981, קיבלה את השנייה. שאר הבחירות חולקו לפי המאזנים בסדר הפוך, ושיקגו, שסיימה 27-55, קיבלה את השלישית.
יוסטון בחרה את האקים אולאג'ואן, שלפי רוד תורן, המנהל הכללי של שיקגו, היה הבחירה הראשונה של כל קבוצה, כולל שלו. פורטלנד בחרה שנייה בסנטר סם בואי, אף שכבר החזיקה את קלייד דרקסלר בעמדה של ג'ורדן, ופציעות ליוו את בואי לאורך הקריירה, והבחירה הזאת נחשבת מאז לאחת הטעויות הגדולות בתולדות הדראפט. כך הגיע התור של שיקגו, והיא בחרה את מייקל ג'ורדן, שחקן שנבחר באותה שנה לשחקן הקולג' של השנה בצפון קרולינה.
תורן סיפר שבשיקגו לא היו בטוחים בכול: הדאגה הגדולה הייתה הקליעה של ג'ורדן, ולא ידעו איזה קלע יהפוך להיות, וגם הגובה, כי קבוצות באותם ימים העדיפו סנטרים. גם מבחוץ היו ספקות: וולט פרייזר אמר שאי אפשר לבנות קבוצה סביב שחקן שאינו בגובה שבעה פיט, וג'ורדן נרשם אז בגובה של פחות מ-1.98 מטר. הוא הוסיף שהיה להם מזל שהדראפט נערך לפני האולימפיאדה של לוס אנג'לס, שבה הוביל ג'ורדן את נבחרת ארצות הברית לזהב והפך לחובב המפורסם בעולם. ב-12 בספטמבר 1984 הוצג ג'ורדן בחולצה של הקבוצה, כפי שנראה בתמונה. במשחק השלישי של העונה, בפני 9,356 צופים בשיקגו סטדיום, קלע ג'ורדן לפי תורן 15 או 16 נקודות ברבע הרביעי לבדו, למרות כפל כיסוי קבוע.
השנים הראשונות של ג'ורדן: שיאים אישיים, בלי אליפות
בעונת הרוקי שיחק ג'ורדן את כל 82 המשחקים, ב-38.3 דקות בממוצע, וקלע 28.2 נקודות עם 6.5 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים ו-2.4 חטיפות. הוא נבחר לרוקי השנה, והביא את הקבוצה לפלייאוף עם 38-44, שם הפסידה 1-3 למילווקי.
ב-1985/86 שבר ג'ורדן את כף הרגל ושיחק רק 18 משחקים. הוא חזר לפלייאוף, והקבוצה, שהייתה השמינית במזרח עם 30-52, פגשה את בוסטון של לארי בירד, שסיימה 67-15. בוסטון ניצחה 3-0, אבל במשחק 2 קלע ג'ורדן 63 נקודות, שיא פלייאוף שנשמר עד היום, ובירד אמר עליו שהוא "אלוהים בדמות מייקל ג'ורדן". ב-1986/87 קלע ג'ורדן 37.1 נקודות למשחק, תואר מלך הסלים הראשון שלו, אבל הקבוצה סיימה 40-42 והודחה שוב ב-0-3 על ידי בוסטון.
את הסגל סביבו בנה קראוס בדראפט של 1987: הוא בחר את אולדן פולינייס במקום ה-8 ואת הוראס גרנט במקום ה-10, ואז שלח את פולינייס לסיאטל תמורת הבחירה החמישית, שבה בחר את סקוטי פיפן. ב-1987/88 ניצחה הקבוצה 50 משחקים, וג'ורדן, עם 35.0 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים ו-3.2 חטיפות למשחק, היה גם MVP העונה וגם שחקן ההגנה של השנה, ובחצי הגמר הפסידה 1-4 לדטרויט. בקיץ 1988 הועבר צ'ארלס אוקלי לניו יורק תמורת ביל קרטרייט, והקבוצה הגיעה בשנה שאחריה לגמר המזרח, עם ג'ורדן שהעמיד 32.5 נקודות, 8.0 ריבאונדים ו-8.0 אסיסטים למשחק. בסך הכול קלע ג'ורדן בקבוצה 10,962 סלים מהשדה, יותר מפי 1.8 מפיפן, השני ברשימה עם 5,991.
ב-7 במאי 1989, במשחק 5 של הסיבוב הראשון מול קליבלנד, כשהקבוצה בפיגור 99-100, קלע ג'ורדן מעל קרייג אהלו את "הזריקה" שהעבירה את המשחק 101-100 והסדרה 3-2. בגמר המזרח הפסידה שיקגו 2-4 לדטרויט של "הבחורים הרעים" (Bad Boys), שזכתה באליפות, ואת הסיפור של היריבות הזאת מפרט מאמר ההיסטוריה של דטרויט. ב-1989/90 מינה קראוס את פיל ג'קסון למאמן במקום דאג קולינס, והקבוצה ניצחה 55 משחקים והפסידה שוב לדטרויט, 3-4, בגמר המזרח, פעם שלישית ברצף. את הזריקה של 1989 והזריקה של 1998 אפשר לראות בהקשר רחב במאמר על הזריקות האחרונות הגדולות.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 1984/85 | 38-44 | 46.3% | הפסד בסיבוב הראשון | מייקל ג'ורדן נבחר שלישי בדראפט: 28.2 נקודות ורוקי השנה. פלייאוף, ואחרי 1-3 מול מילווקי הקבוצה יוצאת |
| 1985/86 | 30-52 | 36.6% | הפסד בסיבוב הראשון | 30-52 ופלייאוף כשמינית. ג'ורדן פצוע ושיחק 18 משחקים, ובמשחק 2 מול בוסטון קלע 63 נקודות, שיא פלייאוף שנשמר. סוויפ 0-3 |
| 1986/87 | 40-42 | 48.8% | הפסד בסיבוב הראשון | ג'ורדן מלך סלים ראשון: 37.1 נקודות. 40-42, וסוויפ 0-3 מול בוסטון שוב |
| 1987/88 | 50-32 | 61.0% | הפסד בחצי גמר המזרח | 50-32. ג'ורדן MVP העונה ושחקן ההגנה של השנה. סקוטי פיפן והורייס גרנט מגיעים בדראפט. הפסד 1-4 לדטרויט בחצי הגמר |
| 1988/89 | 47-35 | 57.3% | הפסד בגמר המזרח | 47-35. אוקלי הועבר לניו יורק תמורת קרטרייט. "הזריקה" של ג'ורדן מעל אהלו על קליבלנד במשחק 5 בסיבוב הראשון, 101-100. הפסד בגמר המזרח לדטרויט |
| 1989/90 | 55-27 | 67.1% | הפסד בגמר המזרח | 55-27. פיל ג'קסון מחליף את דאג קולינס. הפסד 3-4 לדטרויט בגמר המזרח, השלישי ברצף |
סך התקופה (1984/85 עד 1989/90): 260 ניצחונות ו-232 הפסדים.
1990 עד 1993: השושלת הראשונה
אחרי שלושה הפסדים לדטרויט בא השינוי. תחת פיל ג'קסון התחילה הקבוצה לשחק בהתקפה המשולשת של העוזר טקס וינטר, שבה הכדור נע בין כמה שחקנים ולא נשאר רק אצל ג'ורדן. החמישייה שבנה קראוס הייתה פקסון וג'ורדן בקו האחורי, פיפן והוראס גרנט בפורוורד וביל קרטרייט בסנטר.
ב-1990/91 ניצחה שיקגו 61 משחקים, שיא הקבוצה עד אז, וסחפה את הפלייאוף: סוויפ על ניו יורק בסיבוב הראשון, 4-1 על פילדלפיה, ובגמר המזרח סוויפ 4-0 על דטרויט, שהשחקנים שלה עזבו את המגרש לפני שהמשחק האחרון נגמר. ג'ורדן נבחר ל-MVP העונה, ובגמר פגשה הקבוצה את הלייקרס של מג'יק ג'ונסון.
הגמר נפתח בהפסד 91-93 בשיקגו, ואז באה ההחלטה הגדולה של ג'קסון: פיפן הוצב על מג'יק, וג'ורדן, ששמר בהתחלה על ולייד דיבאץ', עבר לעמדת הרכז בשאר הסדרה. במשחק 2, 107-86, החליף ג'ורדן באוויר את הכדור מיד ימין לשמאל כדי להימנע מחסימה של סם פרקינס, וקלע בלייאפ שהיה לאחד הרגעים הזכורים בגמרים. במשחק 3 קלע קפיצה מ-4 מטרים ו-3.4 שניות לסיום, שהשוותה ל-92 והובילה להארכה, והוא קלע שם 6 מ-12 הנקודות של הקבוצה בניצחון 104-96. הסדרה נסגרה 4-1, וג'ורדן נבחר ל-MVP הגמר בפעם הראשונה: 31.2 נקודות, 11.4 אסיסטים ו-6.6 ריבאונדים בממוצע.
ב-1991/92 עלתה הקבוצה ל-67 ניצחונות, שיא נוסף, ובקיץ 1992 זכו ג'ורדן ופיפן במדליית זהב באולימפיאדה עם נבחרת ארצות הברית. בפלייאוף ניצחה שיקגו בסוויפ את מיאמי, בשבעה משחקים את ניו יורק ובשישה את קליבלנד. בגמר מול פורטלנד של קלייד דרקסלר קלע ג'ורדן במשחק 1 35 נקודות במחצית הראשונה, שיא פלייאוף, כולל שש שלשות, ואחרי השישית הרים כתפיים לעבר שולחן המגישים, תמונה שנשארה אחד מסמלי העידן. במשחק 6, בשיקגו, פיגרה הקבוצה 64-79 ברבע השלישי, וג'קסון פתח את הרבע הרביעי עם ארבעה מחליפים ופיפן. פורטלנד קלעה שש נקודות בלבד בארבע הדקות האחרונות, והניצחון 97-93 העניק אליפות שנייה, עם ממוצע של 35.8 נקודות לג'ורדן בסדרה.
ב-1992/93 ניצחה הקבוצה 57 משחקים, והדיחה את אטלנטה, קליבלנד וניו יורק. בגמר פגשה את פיניקס של צ'רלס בארקלי, ה-MVP של העונה. אחרי שני ניצחונות בפיניקס הפסידה שיקגו משחק 3 בשלוש הארכות, וניצחה את משחק 4 עם 55 נקודות של ג'ורדן. במשחק 6 פיגרה 94-98 ברבע האחרון, ג'ורדן קיצר ל-96-98, ובמהלך הבא מסר גרנט לפקסון הפנוי, שקלע שלשה 3.9 שניות לסיום, 99-98. זה היה הסל היחיד של שחקן שאינו ג'ורדן ברבע הרביעי, וגרנט חסם את קווין ג'ונסון בשנייה האחרונה. ג'ורדן קלע בסדרה 41.0 נקודות בממוצע, שיא גמר, ונבחר ל-MVP הגמר בפעם השלישית ברציפות, הראשון בהיסטוריה שעשה זאת.
ב-17 משחקי הגמר של שלוש האליפויות האלה העמיד ג'ורדן ממוצעים של 36.2 נקודות, 7.8 אסיסטים ו-6.6 ריבאונדים.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 1990/91 | 61-21 | 74.4% | אלופה | 61-21, שיא הקבוצה עד אז. סוויפ 0-4 על דטרויט בגמר המזרח, ואליפות ראשונה: 4-1 על הלייקרס, וג'ורדן MVP הגמר |
| 1991/92 | 67-15 | 81.7% | אלופה | 67-15, שיא הקבוצה עד אז. אליפות שנייה: 4-2 על פורטלנד. ג'ורדן MVP העונה וה-MVP של הגמר |
| 1992/93 | 57-25 | 69.5% | אלופה | 57-25. אליפות שלישית ברצף: 4-2 על פיניקס של צ'ארלס ברקלי, כולל שלשה של פקסון 3.9 שניות לסיום במשחק 6 |
סך התקופה (1990/91 עד 1992/93): 185 ניצחונות ו-61 הפסדים.
1993 עד 1995: מתרגלים לחיים בלי ג'ורדן
ב-6 באוקטובר 1993, שלושה חודשים אחרי רצח אביו, הודיע ג'ורדן על פרישה. הקבוצה, בהובלת סקוטי פיפן, שנבחר ל-MVP משחק האולסטאר של 1994, ניצחה בכל זאת 55 משחקים, ונפלה בחצי הגמר 3-4 לניו יורק, אחרי החלטה שנויה במחלוקת של השופט יו הולינס במשחק 5. ניו יורק הגיעה לגמר והפסידה ליוסטון, כפי שמפורט במאמר על ההיסטוריה של הניקס.
ב-1994/95 עברה הקבוצה מהשיקגו סטדיום ליונייטד סנטר, ובקיץ אבדו גרנט, קרטרייט וסקוט וויליאמס לשחקנים חופשיים. ב-18 במרץ 1995 הודיעה הקבוצה שג'ורדן חוזר. הוא חזר במספר 45, קלע 55 נקודות מול ניו יורק במשחקו החמישי, והוביל את הקבוצה, שסיימה 47-35, לניצחון על שארלוט בפלייאוף, ולהפסד לאורלנדו של שאקיל אוניל, פני הארדווי והוראס גרנט בחצי הגמר.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 1993/94 | 55-27 | 67.1% | הפסד בחצי גמר המזרח | ג'ורדן פורש ב-6.10.1993. 55-27, פיפן MVP האולסטאר, והפסד 3-4 לניקס אחרי החלטת השיפוט של יו הולינס במשחק 5 |
| 1994/95 | 47-35 | 57.3% | הפסד בחצי גמר המזרח | מעבר ליונייטד סנטר. ג'ורדן חוזר ב-18.3.1995 במספר 45, קולע 55 נקודות מול ניו יורק במשחקו החמישי, ומפסיד בחצי הגמר לאורלנדו |
סך התקופה (1993/94 עד 1994/95): 102 ניצחונות ו-62 הפסדים.
1995 עד 1998: השושלת השנייה
בקיץ 1995 העביר ג'רי קראוס את וויל פרדיו לסן אנטוניו תמורת דניס רודמן, שזכה בארבע אליפויות ריבאונד ברציפות והיה בעבר ב"בחורים הרעים" של דטרויט, יריבתה הגדולה של שיקגו. עם ג'ורדן, פיפן, רודמן, רון הארפר ולוק לונגלי בחמישייה, ועם סטיב קר, טוני קוקוץ', רנדי בראון וביל וניגטון מהספסל, ניצחה הקבוצה ב-1995/96 72 משחקים והפסידה 10. הקפיצה מ-47-35 בעונה שלפניה היא אחת העליות הגדולות בתולדות הליגה, והקבוצה הייתה הראשונה שהגיעה ל-70 ניצחונות.
השיאים נערמו: 41-3 בפתיחת העונה, 39-2 בבית אחרי פתיחה של 37-0, ו-33-8 בחוץ, השיא בעונה של 41 משחקי חוץ. ג'ורדן זכה בתואר מלך הסלים השמיני, רודמן בתואר מלך הריבאונדים החמישי ברציפות, ג'קסון נבחר למאמן השנה, קראוס למנהל השנה וקוקוץ' לשחקן השישי של השנה. ג'ורדן, פיפן ורודמן נבחרו לחמישיית ההגנה הראשונה, וג'ורדן זכה באותה שנה ב-MVP העונה, ב-MVP האולסטאר וב-MVP הגמר. בפלייאוף ניצחה הקבוצה את מיאמי, ניו יורק ואורלנדו, ובגמר ניצחה 4-2 את סיאטל של גארי פייטון ושון קמפ, אחרי שניצחה 3-0 והפסידה שני משחקים בסיאטל.
ב-1996/97 ניצחה הקבוצה 69 משחקים, כשהפסידה את שני המשחקים האחרונים של העונה, ו-39-2 שוב בבית. בגמר פגשה את יוטה של קארל מאלון וג'ון סטוקטון, והסדרה התגלגלה לשיווי משקל 2-2. ב-11 ביוני 1997, במשחק 5 בסולט לייק סיטי, קלע ג'ורדן 38 נקודות בניצחון 90-88, אחרי שהתעורר באותו בוקר מוקדם עם הרעלת מזון או וירוס בטן, והמשחק נודע כ"משחק השפעת". הקבוצה ניצחה את הגמר 4-2, וג'ורדן זכה בתואר מלך הסלים התשיעי שלו. פרטים נוספים על הביצועים שלו בגמרים במאמר על הביצועים הגדולים בגמרים.
ב-1997/98 הייתה הקבוצה בסערה: השמועה על פרישת ג'ורדן, ההתנגשות בין ג'קסון לקראוס ופיפן שרצה הארכת חוזה. בכל זאת סיימה 62-20 וניצחה, בין היתר, בטורניר מקדונלדס בפריז באוקטובר 1997, 104-78 על אולימפיאקוס. בפלייאוף הדיחה את ניו ג'רזי 3-0, את שארלוט 4-1 ואת אינדיאנה של רג'י מילר בשבעה משחקים, 88-83 במשחק 7 ביונייטד סנטר. בגמר מול יוטה הובילה 3-1, הפסידה 81-83 במשחק 5, ובמשחק 6 בסולט לייק סיטי נפצע פיפן בגב כבר בסל הראשון וקלע 8 נקודות בלבד. שיקגו פיגרה 83-86 כשנותרה פחות מדקה, ג'ורדן קלע, גנב כדור מקארל מאלון וקלע מעל בריון ראסל 5.2 שניות לסיום, 87-86. סטוקטון החטיא את הזריקה האחרונה, וג'ורדן, ה-MVP של הגמר בפעם השישית, פרש בפעם השנייה ב-13 בינואר 1999.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 1995/96 | 72-10 | 87.8% | אלופה | 72-10, שיא עונה סדירה עד 2016. דניס רודמן מצטרף, ופיל ג'קסון נבחר למאמן השנה. אליפות רביעית: 4-2 על סיאטל |
| 1996/97 | 69-13 | 84.1% | אלופה | 69-13. אליפות חמישית: 4-2 על יוטה, כולל "משחק השפעת" של ג'ורדן, 38 נקודות במשחק 5, 90-88 |
| 1997/98 | 62-20 | 75.6% | אלופה | 62-20. סדרה של 7 משחקים מול אינדיאנה בגמר המזרח, ואליפות שישית: 4-2 על יוטה, עם הזריקה האחרונה של ג'ורדן במשחק 6, 87-86 |
סך התקופה (1995/96 עד 1997/98): 203 ניצחונות ו-43 הפסדים.
1998 עד 2004: מתרגלים לחיים בלי ג'ורדן, הפעם לתמיד
בקיץ 1998 החליט קראוס, בנימוק שהסגל מזדקן, לפרק את הקבוצה: פיפן הועבר תמורת מעט, רודמן לא חודש, ג'קסון עזב, ובמקומו מונה טים פלויד. ג'ורדן פרש, והקבוצה שנפתחה בעונה מקוצרת בגלל השביתה סיימה 13-37, עם משחק אחד, מול מיאמי, שבו קלעה 49 נקודות בלבד. ב-1999 זכתה בהגרלה ובחרה ראשונה את אלטון בראנד, שנבחר לרוקי השנה במשותף, אבל ב-1999/00 סיימה 17-65, וב-2000/01 15-67, המאזן הגרוע ביותר בתולדות הקבוצה והגרוע בליגה באותה שנה.
ב-2001 העביר קראוס את בראנד תמורת טייסון צ'נדלר, ובחר גם את אדי קרי, בשאיפה לצמוח מחדש עם צעירים. הקבוצה סיימה 21-61, ופלויד הוחלף באמצע העונה בביל קרטרייט. ב-2002/03, עם ג'יי וויליאמס, הגיעה ל-30-52. ב-2003 פרש קראוס וג'ון פקסון הפך למנהל, ואחרי 23-59 ב-2003/04 פוטר קרטרייט ומונה סקוט סקילס. הבולס לא הגיעה לפלייאוף שש עונות ברצף, בין 1998/99 ל-2003/04.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 1998/99 | 13-37 | 26.0% | בלי פלייאוף | 13-37 בעונה מקוצרת בגלל השביתה. ג'ורדן פורש בשנית, פיפן הועבר, רודמן נעזב, ג'קסון עוזב, וטים פלויד מאמן. 49 נקודות בלבד במשחק מול מיאמי |
| 1999/00 | 17-65 | 20.7% | בלי פלייאוף | 17-65. אלטון בראנד נבחר ראשון בדראפט 1999 ונבחר ברוקי השנה במשותף |
| 2000/01 | 15-67 | 18.3% | בלי פלייאוף | 15-67, המאזן הגרוע ביותר בתולדות הקבוצה והגרוע בליגה |
| 2001/02 | 21-61 | 25.6% | בלי פלייאוף | 21-61. בראנד הועבר תמורת טייסון צ'נדלר, ובדראפט נבחר גם אדי קרי. פלויד מוחלף באמצע העונה בידי ביל קרטרייט |
| 2002/03 | 30-52 | 36.6% | בלי פלייאוף | 30-52, עם ג'יי וויליאמס וגרעין צעיר |
| 2003/04 | 23-59 | 28.0% | בלי פלייאוף | 23-59. קרטרייט מפוטר וסקוט סקילס נכנס. קירק הינריץ' נבחר לצוות הרוקים, וג'ון פקסון הופך למנהל |
סך התקופה (1998/99 עד 2003/04): 119 ניצחונות ו-341 הפסדים.
2004 עד 2008: חוזרים לפלייאוף
פקסון בנה סביב סקילס קבוצה צעירה ועקשנית: בן גורדון ולואול דנג נבחרו בדראפט של 2004, ואיתם קירק הינריץ' מ-2003. אחרי פתיחה של 0-9 סיימה הקבוצה ב-2004/05 47-35, והגיעה לפלייאוף לראשונה מאז 1998, כשגורדון נבחר לשחקן השישי של השנה, אבל הפסידה בסיבוב הראשון לוושינגטון. ב-2005 הועבר אדי קרי לניו יורק בגלל בעיית לב, והקבוצה סיימה 41-41 והפסידה למיאמי, האלופה לימים.
ב-2006 חתם בן וואלאס על חוזה לארבע שנים, וב-2006/07 סיימה הקבוצה 49-33, וסוויפ 4-0 על מיאמי, האלופה המכהנת, היה ניצחון ראשון בסדרה מאז 1998. ואז הפסידה 2-4 לדטרויט. בעונה שאחרי, 2007/08, פוטר סקילס בדצמבר, ג'ים בוילן ניהל את שאר העונה, והקבוצה סיימה 33-49. בקיץ 2008 נשכר וינסנט דל נגרו.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 2004/05 | 47-35 | 57.3% | הפסד בסיבוב הראשון | 47-35, העלייה הראשונה לפלייאוף מאז 1998, אחרי פתיחה של 0-9. בן גורדון שישי השנה. הפסד בסיבוב הראשון לוושינגטון |
| 2005/06 | 41-41 | 50.0% | הפסד בסיבוב הראשון | 41-41. אדי קרי הועבר לניו יורק בגלל בעיית לב. הפסד למיאמי, האלופה לימים |
| 2006/07 | 49-33 | 59.8% | הפסד בחצי גמר המזרח | 49-33. בן וואלאס מצטרף. סוויפ 4-0 על מיאמי, האלופה המכהנת, והפסד 2-4 לדטרויט |
| 2007/08 | 33-49 | 40.2% | בלי פלייאוף | 33-49. סקילס מפוטר בדצמבר וג'ים בוילן ממלא את מקומו |
סך התקופה (2004/05 עד 2007/08): 170 ניצחונות ו-158 הפסדים.
2008 עד 2015: הילד משיקגו שהפתיע והפך ל-MVP ושבר את הלב לכולם

ביוני 2008 זכתה שיקגו בהגרלה כשהסיכוי שלה היה 1.7% בלבד, הנמוך ביותר שזכה בהגרלה מאז ששונו הכללים ב-1994. היא בחרה ראשונה את דריק רוז, ילד שגדל בשיקגו, והוא נבחר לרוקי השנה ב-2009. באפריל 2009 קלע בפלייאוף מול בוסטון 36 נקודות ו-11 אסיסטים במשחק הבכורה, שוויון עם שיא הרוקים של קארים עבדול-ג'באר, והסדרה נמשכה שבעה משחקים ושבע הארכות, שיא של פלייאוף. בוסטון ניצחה 4-3. בקיץ 2010 פוטר דל נגרו ותיבודו הגיע מבוסטון, וקרלוס בוזר וקייל קורבר חתמו כשחקנים חופשיים מיוטה.
ב-2010/11 ניצחה הקבוצה 62 משחקים, בפעם הראשונה במקום הראשון במזרח מאז 1998, ורוז, בן 22, היה ה-MVP הצעיר ביותר בתולדות הליגה, אחרי 25.0 נקודות ו-7.7 אסיסטים למשחק. הקבוצה ניצחה את אינדיאנה ואטלנטה, אבל בגמר המזרח הפסידה 1-4 למיאמי. ב-2011 נבחר ג'ימי באטלר במקום ה-30, והקבוצה הארכה את החוזה של רוז לחמש שנים ב-94.8 מיליון דולר. ב-2011/12 סיימה 50-16, המאזן הטוב בליגה בעונת השביתה, ובמשחק 1 של הסיבוב הראשון קרע רוז את רצועת הברך הקדמית מול פילדלפיה. הקבוצה במקום הראשון הפסידה 2-4 לשמינית, אחת מהקבוצות הבודדות שהודחו כך, בלי רוז, כפי שמובא גם במאמר על הפציעות ששינו את ההיסטוריה.
ב-2012/13 לא שיחק רוז כלל, והקבוצה סיימה בכל זאת 45-37, עצרה ב-27 במרץ 2013 את רצף 27 הניצחונות של מיאמי, ניצחה את ברוקלין 4-3, והפסידה 1-4 למיאמי. ב-2013/14 קרע רוז מניסקוס אחרי 10 משחקים, לואול דנג הועבר לקליבלנד, והקבוצה סיימה 48-34 כשג'ואקים נואה נבחר לשחקן ההגנה של השנה והגיע למקום הרביעי בהצבעה ל-MVP, והפסידה 1-4 לוושינגטון בסיבוב הראשון.
ב-2014/15 חזר רוז לשחק וחתם גם פאו גאסול, וג'ימי באטלר קפץ מ-13 ל-20 נקודות למשחק. הקבוצה סיימה 50-32, ניצחה את מילווקי 4-2, כולל ניצחון בהפרש של 54 נקודות במשחק 6, הפרש שיא בפלייאוף, ופגשה בחצי הגמר את קליבלנד של לברון ג'יימס. ב-28 במאי 2015, אחרי הפסד 2-4 לקליבלנד, פוטר תיבודו, אחרי חמש עונות עם 255 ניצחונות ו-139 הפסדים, בעקבות מתיחות עם ההנהלה של גאר פורמן וג'ון פקסון. הקבוצה הגיעה בהדרכתו לפלייאוף בחמש עונות, ובסך הכול בשבע עונות ברצף, בין 2008/09 ל-2014/15.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 2008/09 | 41-41 | 50.0% | הפסד בסיבוב הראשון | 41-41. דריק רוז נבחר ראשון בדראפט, אחרי הגרלה שבה היו לקבוצה 1.7% סיכוי, ונבחר ברוקי השנה. סדרה של 7 משחקים ו-7 הארכות מול בוסטון, והפסד 3-4 |
| 2009/10 | 41-41 | 50.0% | הפסד בסיבוב הראשון | 41-41, המקום השמיני, והפסד 1-4 לקליבלנד. וינסנט דל נגרו מפוטר |
| 2010/11 | 62-20 | 75.6% | הפסד בגמר המזרח | 62-20, המקום הראשון במזרח לראשונה מאז 1998, בהדרכת טום תיבודו. רוז, בן 22, MVP העונה הצעיר ביותר בהיסטוריה. הפסד 1-4 למיאמי בגמר המזרח |
| 2011/12 | 50-16 | 75.8% | הפסד בסיבוב הראשון | 50-16 בעונת השביתה, המאזן הטוב בליגה. רוז קורע ACL במשחק 1 מול פילדלפיה, והקבוצה במקום הראשון מפסידה 2-4 למקום השמיני |
| 2012/13 | 45-37 | 54.9% | הפסד בחצי גמר המזרח | 45-37. רוז מחמיץ את כל העונה, והקבוצה עוצרת ב-27.3.2013 את רצף 27 הניצחונות של מיאמי. ניצחון 4-3 על ברוקלין והפסד 1-4 למיאמי |
| 2013/14 | 48-34 | 58.5% | הפסד בסיבוב הראשון | 48-34. רוז קורע מניסקוס אחרי 10 משחקים, דנג מועבר לקליבלנד, וג'ואקים נוח שחקן ההגנה של השנה. הפסד 1-4 לוושינגטון |
| 2014/15 | 50-32 | 61.0% | הפסד בחצי גמר המזרח | 50-32, עם פאו גסול וג'ימי באטלר שעולה מ-13 ל-20 נקודות. ניצחון 4-2 על מילווקי, כולל ניצחון ב-54 הפרש במשחק 6, שיא פלייאוף, והפסד 2-4 לקליבלנד של לברון. תיבודו מפוטר ב-28.5.2015 |
סך התקופה (2008/09 עד 2014/15): 337 ניצחונות ו-221 הפסדים.
2015 עד 2021: שש עונות בלי כיוון

במקום תיבודו מונה פרד הויברג, מאמן אוניברסיטת איווה סטייט. בעונה הראשונה שלו, 2015/16, סיימה הקבוצה 42-40, והחמיצה את הפלייאוף לראשונה מזה שמונה שנים. ביוני 2016 הועבר רוז לניו יורק תמורת רובין לופז, ג'ריאן גרנט וחוסה קלדרון, ובמקומו חתמו דוויין וויד, שגדל בשיקגו, ורג'ון רונדו. ב-2016/17 סיימה הקבוצה 41-41, במקום השמיני, ויצאה ליתרון 2-0 על בוסטון, אבל הפסידה 2-4. באטלר נבחר באותה עונה לאולסטאר ולחמישיית העונה השלישית, עם 23.9 נקודות למשחק, וווייד הגיע ב-2017 להסכם פרידה והחזיר 8 מיליון דולר מתוך 23.2 מיליון של חוזהו.
ביוני 2017 העבירה הקבוצה את באטלר ואת בחירתה בסיבוב הראשון של 2017 למינסוטה תמורת זאק לאווין, קריס דאן והבחירה שהפכה ללורי מרקאנן. ב-17 באוקטובר 2017 הכה בובי פורטיס את ניקולה מירוטיץ' באימון: מירוטיץ' סבל מזעזוע מוח ושברים בפנים, נעדר 23 משחקים והועבר בפברואר 2018 לניו אורלינס, ופורטיס הושעה שמונה משחקים. הקבוצה סיימה 27-55. ב-2018/19 פוטר הויברג אחרי 5-19, וג'ים בוילן החליף אותו, והעונה הסתיימה 22-60, כשלאווין קלע 23.7 נקודות למשחק.
ב-2018 בחרה הקבוצה בדראפט את וונדל קרטר ג'וניור ואת צ'נדלר האצ'ינסון, חתמה את לאווין מחדש לארבע שנים ו-78 מיליון דולר ואת ג'באר פרקר לשנתיים ו-40 מיליון, ובפברואר 2019 העבירה את פורטיס ופרקר לוושינגטון תמורת אוטו פורטר. ב-2019 נבחר קובי וייט, ובמהלך 2020 מונה ארטוראס קרניסוביץ' לראש מחלקת הכדורסל, מארק אוורסלי למנהל ובילי דונובן למאמן, ובדראפט נבחר פאטריק וויליאמס רביעי. ב-2019/20 סיימה הקבוצה 22-43 בעונה שנקטעה בגלל הקורונה. במרץ 2021 הגיע ניקולה ווצ'ביץ' מאורלנדו תמורת וונדל קרטר ג'וניור, אוטו פורטר ובחירות, ואחרי 31-41 החמיצה הקבוצה את הפלייאוף בפעם הרביעית ברציפות.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 2015/16 | 42-40 | 51.2% | בלי פלייאוף | 42-40, פרד הויברג מאמן ראשון. לראשונה בשמונה שנים הקבוצה מחוץ לפלייאוף |
| 2016/17 | 41-41 | 50.0% | הפסד בסיבוב הראשון | 41-41. רוז הועבר לניו יורק, ודוויין ווייד ורג'ון רונדו הצטרפו. הקבוצה מובילה 2-0 על בוסטון אבל מפסידה 2-4 |
| 2017/18 | 27-55 | 32.9% | בלי פלייאוף | 27-55. באטלר הועבר למינסוטה תמורת זאק לאווין, קריס דאן והבחירה שהפכה ללורי מרקאנן. תקרית האגרוף בין בובי פורטיס לניקולה מירוטיץ' ב-17.10.2017 |
| 2018/19 | 22-60 | 26.8% | בלי פלייאוף | 22-60. הויברג מפוטר אחרי 5-19, וג'ים בוילן ממלא את מקומו |
| 2019/20 | 22-43 | 33.8% | בלי פלייאוף | 22-43 בעונה שנקטעה בגלל הקורונה. קובי וייט נבחר בדראפט 2019 |
| 2020/21 | 31-41 | 43.1% | בלי פלייאוף | 31-41. בילי דונובן מאמן. פאטריק וויליאמס נבחר רביעי, ובמרץ 2021 מגיע ניקולה וצ'ביץ' מאורלנדו |
סך התקופה (2015/16 עד 2020/21): 185 ניצחונות ו-280 הפסדים.
2021 עד 2025: הגיבור החדש
בקיץ 2021 שינתה ההנהלה את הסגל: איו דוסונמו נבחר במקום ה-38, לונזו בול הגיע מניו אורלינס, אלכס קארוסו חתם כשחקן חופשי, ודמאר דירוזן הגיע מסן אנטוניו תמורת תאדאוס יאנג, אל-פארוק אמינו ובחירות. הקבוצה שהייתה בינואר 2022 במקום הראשון במזרח, עם שתי שלשות של דירוזן בשנייה האחרונה, על אינדיאנה ועל וושינגטון, איבדה את בול בגלל פציעת ברך, סיימה במקום השישי עם 46-36, ופלייאוף ראשון מאז 2017 הסתיים בהפסד 1-4 למילווקי. דירוזן ולאווין נבחרו למשחק האולסטאר.
ב-2022 חתם לאווין על חוזה ל-5 שנים ו-215.2 מיליון דולר, הגדול בתולדות הקבוצה, אבל העונות שאחרי נראו אותו דבר: 40-42 ב-2022/23, 39-43 ב-2023/24 ו-39-43 ב-2024/25, וכל פעם אותו מקום בפליי-אין. ב-2023 ניצחה את טורונטו והפסידה למיאמי, ב-2024 ניצחה את אטלנטה והפסידה למיאמי, וב-2025 הפסידה למיאמי כבר במשחק הראשון. בקיץ 2024 עזב דירוזן לסקרמנטו בעסקה משולשת, קארוסו הועבר לאוקלהומה סיטי תמורת ג'וש גידי, ומטאס בוזליס נבחר במקום ה-11. ב-2 בפברואר 2025 הועבר לאווין לסקרמנטו תמורת זאק קולינס, טרי ג'ונס, קווין הוטר ובחירה בסיבוב הראשון.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 2021/22 | 46-36 | 56.1% | הפסד בסיבוב הראשון | 46-36 ופלייאוף ראשון מאז 2017, עם דמאר דרוזן, לאווין, לונזו בול ואלכס קארוסו. המקום הראשון במזרח בינואר, ובסוף הפסד 1-4 למילווקי |
| 2022/23 | 40-42 | 48.8% | בלי פלייאוף | 40-42. בפליי-אין ניצחון על טורונטו והפסד למיאמי. לאווין חותם על 215.2 מיליון דולר לחמש שנים |
| 2023/24 | 39-43 | 47.6% | בלי פלייאוף | 39-43. בפליי-אין ניצחון על אטלנטה והפסד למיאמי |
| 2024/25 | 39-43 | 47.6% | בלי פלייאוף | 39-43. דרוזן עוזב, קארוסו מועבר תמורת ג'וש גידי, מטאס בוזליס נבחר 11, ולאווין מועבר ב-2.2.2025 לסקרמנטו. הפסד למיאמי בפליי-אין |
סך התקופה (2021/22 עד 2024/25): 164 ניצחונות ו-164 הפסדים.
2025/26 והלאה: מפרקים הכול ובונים מחדש
בקיץ 2025 הועבר לונזו בול לקליבלנד תמורת איזק אוקורו, נואה אסנג נבחר במקום ה-12, וגידי חתם על חוזה לארבע שנים ו-100 מיליון דולר. 2025/26 נפתחה ב-5-0, הפתיחה הטובה ביותר מאז 1996/97, אבל אחריה הגיעו פברואר של 11 הפסדים ברצף ושבע עסקאות בדדליין, שבהן עזבו את הקבוצה ווצ'ביץ', קובי וייט, דוסונמו, ג'וליאן פיליפס, דלן טרי, קווין הוטר ואמנואל מילר, ובאו, בין היתר, אנפרני סימונס, רוב דילינגהאם, קולין סקסטון וניק ריצ'רדס. הקבוצה סיימה 31-51, במקום ה-12 במזרח, ונשארה מחוץ לפלייאוף ולפליי-אין.
ב-24 בינואר 2026 הפרישה הקבוצה את מספר 1 של דריק רוז, החמישי בתולדותיה. באפריל פוטרו קרניסוביץ' ואוורסלי, ודונובן, שעזב אחרי שש עונות עם מאזן 226-256, התפטר. ב-4 במאי מונה ברייסון גרהאם לראש מחלקת הכדורסל, וביוני מונה טיאגו ספליטר למאמן. בדראפט 2026 נבחרו קיילב וילסון בבחירה 4 ודיילין סוויין בבחירה 15, ובקיץ הגיעו ניק קלקסטון מברוקלין ונורמן פאואל כשחקן חופשי. ל-2026/27 נכנסה הקבוצה עם ספליטר כמאמן, ופתחה ב-3-10 עד 17.11.2026.
| עונה | מאזן | אחוז ניצחונות | תוצאה בפלייאוף | מה קרה |
|---|---|---|---|---|
| 2025/26 | 31-51 | 37.8% | בלי פלייאוף | 31-51, הפעם הרביעית ברצף בלי פלייאוף. פתיחה של 5-0, רצף של 11 הפסדים בפברואר ושבע עסקאות לפני הדדליין. דונובן מתפטר, הצמרת מפוטרת ב-2026, ובריסון גרהאם ממונה במאי |
| 2026/27 | 3-10 | 23.1% | בלי פלייאוף | טיאגו ספליטר מאמן. פתיחה של 3-10 עד 17.11.2026 |
סך התקופה (2025/26 עד 2026/27): 34 ניצחונות ו-61 הפסדים.
שישה גמרים, שש אליפויות: כל מה שקרה בגמרים של שיקגו
הבולס שיחקה שישה גמרים וניצחה בכולם, אחד בחמישה משחקים וחמישה בשישה. ג'ורדן נבחר ל-MVP הגמר בכל שש הפעמים, והוא ופיפן הם השחקנים היחידים ששיחקו בכל שש הקבוצות האלופות. הפרס הוענק לראשונה ב-1969, ובטבלה מופיעים הגמרים לפי סדר השנים:
| גמר | יריבה | סדרה | מאמן | MVP הגמר | מה היה מיוחד |
|---|---|---|---|---|---|
| 1991 | לוס אנג'לס לייקרס | 4-1 | פיל ג'קסון | מייקל ג'ורדן | הלייקרס של מג'יק ג'ונסון; פיפן שומר על מג'יק מאז משחק 2 |
| 1992 | פורטלנד טרייל בלייזרס | 4-2 | פיל ג'קסון | מייקל ג'ורדן | קלייד דרקסלר ופורטלנד; שש שלשות של ג'ורדן במחצית הראשונה של משחק 1 |
| 1993 | פיניקס סאנס | 4-2 | פיל ג'קסון | מייקל ג'ורדן | צ'רלס בארקלי ופיניקס; ג'ורדן 41.0 נקודות בממוצע, שיא גמר; שלשת פקסון במשחק 6 |
| 1996 | סיאטל סופרסוניקס | 4-2 | פיל ג'קסון | מייקל ג'ורדן | אחרי עונת 72-10; גארי פייטון ושון קמפ; יתרון 3-0, שני הפסדים בסיאטל, וניצחון 87-75 במשחק 6 |
| 1997 | יוטה ג'אז | 4-2 | פיל ג'קסון | מייקל ג'ורדן | קארל מאלון וג'ון סטוקטון; "משחק השפעת" של ג'ורדן במשחק 5 |
| 1998 | יוטה ג'אז | 4-2 | פיל ג'קסון | מייקל ג'ורדן | גמר חוזר מול יוטה; הזריקה האחרונה של ג'ורדן, 5.2 שניות לסיום משחק 6 |
מקורות: Basketball Reference (טבלת הזכיינית ודפי הגמרים) ו-Wikipedia (דפי הגמרים). כל גמרי הליגה מופיעים בעמוד גמרי ה-NBA.
שלושה גמרים מתאימים לבדיקה מקרוב, משחק אחרי משחק. ב-1993 הפסידה הקבוצה את משחק 3 בשלוש הארכות, ובכל זאת סגרה את הסדרה בשישה משחקים:
| משחק | מקום | תוצאה (שיקגו ראשונה) | שיקגו |
|---|---|---|---|
| משחק 1 | חוץ | 100-92 | ניצחון |
| משחק 2 | חוץ | 111-108 | ניצחון |
| משחק 3 | בית | 121-129 (שלוש הארכות) | הפסד |
| משחק 4 | בית | 111-105 | ניצחון |
| משחק 5 | בית | 98-108 | הפסד |
| משחק 6 | חוץ | 99-98 | ניצחון |
גמר 1993, שיקגו ראשונה בכל שורה. המשחקים 1, 2 ו-6 נערכו בפיניקס, כי לסאנס היה יתרון הביתיות. מקור: Basketball Reference.
בגמר 1997 הגיעה הקבוצה למשחק 5 כשהסדרה 2-2, והניצחון 90-88 בסולט לייק סיטי, עם 38 הנקודות של ג'ורדן ב"משחק השפעת", הכריע אותה:
| משחק | מקום | תוצאה (שיקגו ראשונה) | שיקגו |
|---|---|---|---|
| משחק 1 | בית | 84-82 | ניצחון |
| משחק 2 | בית | 97-85 | ניצחון |
| משחק 3 | חוץ | 93-104 | הפסד |
| משחק 4 | חוץ | 73-78 | הפסד |
| משחק 5 | חוץ | 90-88 | ניצחון |
| משחק 6 | בית | 90-86 | ניצחון |
גמר 1997, שיקגו ראשונה בכל שורה. המשחקים 3, 4 ו-5 נערכו בסולט לייק סיטי. מקור: Basketball Reference.
גמר 1998 היה האחרון של השושלת. אחרי 81-83 במשחק 5, בא משחק 6 בסולט לייק סיטי, והזריקה האחרונה של ג'ורדן:
| משחק | מקום | תוצאה (שיקגו ראשונה) | שיקגו |
|---|---|---|---|
| משחק 1 | חוץ | 85-88 (הארכה) | הפסד |
| משחק 2 | חוץ | 93-88 | ניצחון |
| משחק 3 | בית | 96-54 | ניצחון |
| משחק 4 | בית | 86-82 | ניצחון |
| משחק 5 | בית | 81-83 | הפסד |
| משחק 6 | חוץ | 87-86 | ניצחון |
גמר 1998, שיקגו ראשונה בכל שורה. המשחקים 1, 2 ו-6 נערכו בסולט לייק סיטי. מקור: Basketball Reference.
מי הדיח את מי: היריבויות של שיקגו
- דטרויט. הפיסטונס הדיחו את שיקגו שלוש שנים ברצף, ב-1988, ב-1989 וב-1990, לפני שב-1991 הפסידו 0-4 בגמר המזרח, כשהשחקנים שלהם עזבו את המגרש לפני תום המשחק האחרון. השתיים נפגשו שוב ב-2007, ודטרויט ניצחה 4-2.
- ניו יורק. ארבע שנים ברצף בפלייאוף, בין 1991 ל-1994, ושוב ב-1996, אחרי פגישה ראשונה ב-1989. הבולס ניצחה ב-1989, 1991, 1992, 1993 ו-1996. הניקס ניצחה ב-1994, בשבעה משחקים, אחרי החלטה שנויה במחלוקת של השופט יו הולינס. הסדרות של 1992 ושל 1994 הגיעו שתיהן למשחק 7.
- מיאמי. בשנות ה-90 הדיחה שיקגו את הקבוצה שלוש פעמים, ובכל פעם זכתה באליפות. ב-2011 וב-2013 ניצחה מיאמי 4-1 בגמר המזרח ובחצי הגמר, ב-27 במרץ 2013 עצרה שיקגו את רצף 27 הניצחונות שלה, ובין 2023 ל-2025 הפילה מיאמי את שיקגו בפליי-אין שלוש שנים ברצף.
- קליבלנד. "הזריקה" של ג'ורדן ב-1989 על קרייג אהלו, ובהמשך, בעידן לברון ג'יימס, פגישה בחצי גמר 2015, שבה ניצחה קליבלנד 4-2, אחרי שרוז קלע שלשה בשנייה האחרונה במשחק 3.
- בוסטון. 63 הנקודות של ג'ורדן מול הסלטיקס של בירד ב-1986, סדרה של שבעה משחקים ושבע הארכות ב-2009, וחצי גמר 2017 שבו הובילה שיקגו 2-0 והפסידה 2-4. את הצד השני של הסיפור מספר מאמר ההיסטוריה של בוסטון.
מתי הכול עבד: תשע העונות הטובות ביותר
שש מתוך תשע העונות המובילות הן של ג'ורדן וג'קסון, ובכולן זכתה הקבוצה באליפות, שתיים הן של תיבודו ורוז, ואחת של דיק מוטה. הטבלה מסודרת לפי אחוז הניצחונות:
| עונה | מאזן | תוצאה | הערה |
|---|---|---|---|
| 1995/96 | 72-10 | אלופה | שיא העונה הסדירה עד 2016; פתיחה של 41-3 |
| 1996/97 | 69-13 | אלופה | הפסידה את שני המשחקים האחרונים בעונה; 39-2 בבית |
| 1991/92 | 67-15 | אלופה | האליפות השנייה; 4-2 על פורטלנד |
| 2011/12 | 50-16 | הפסד בסיבוב הראשון | עונת השביתה; רוז קרע ACL במשחק 1 |
| 1997/98 | 62-20 | אלופה | הזריקה האחרונה של ג'ורדן |
| 2010/11 | 62-20 | הפסד בגמר המזרח | רוז, בן 22, MVP העונה |
| 1990/91 | 61-21 | אלופה | האליפות הראשונה |
| 1992/93 | 57-25 | אלופה | האליפות השלישית ברצף |
| 1971/72 | 57-25 | הפסד בחצי גמר המערב | שיא הקבוצה עד אז, תחת דיק מוטה |
מקור: Basketball Reference, טבלת הזכיינית, נבדק ב-17.11.2026. שתי העונות האחרונות בטבלה, 1992/93 ו-1971/72, הסתיימו באותו מאזן, 57-25.
ומתי שום דבר לא עבד: שמונה העונות הגרועות ביותר
חמש מהשמונה הן מתוך שש השנים שבין 1998/99 ל-2003/04, ושתיים, 2017/18 ו-2018/19, מימי הפירוק אחרי עסקת באטלר. הטבלה מסודרת לפי אחוז הניצחונות:
| עונה | מאזן | הערה |
|---|---|---|
| 2000/01 | 15-67 | הגרועה בתולדות הקבוצה והגרועה בליגה |
| 1999/00 | 17-65 | אלטון בראנד רוקי השנה במשותף |
| 2001/02 | 21-61 | צ'נדלר וקרי בסגל; פלויד מוחלף באמצע העונה |
| 1998/99 | 13-37 | עונה מקוצרת בגלל השביתה; 49 נקודות בלבד במשחק מול מיאמי |
| 2018/19 | 22-60 | הויברג מפוטר אחרי 5-19 |
| 2003/04 | 23-59 | קרטרייט מפוטר וסקילס נכנס |
| 1975/76 | 24-58 | מוטה מפוטר |
| 2017/18 | 27-55 | אחרי עסקת באטלר; תקרית פורטיס ומירוטיץ' |
מקור: Basketball Reference, טבלת הזכיינית, נבדק ב-17.11.2026. 1998/99 הייתה עונה מקוצרת של 50 משחקים, ו-2019/20 נקטעה אחרי 65 משחקים.
הדראפט, הטריידים והחתימות ששינו את שיקגו
חלק מההחלטות הגדולות של הקבוצה הן החלטות של מזל, כמו הטלת המטבע של 1979 וההגרלה של 2008, וחלק של הנהלה. הטבלה מציגה את אלה שהשפיעו הכי הרבה, ואת הטעויות:
| שנה | שחקן או עסקה | איך | מה קרה |
|---|---|---|---|
| 1976 | ארטיס גילמור | דראפט פיזור ה-ABA | סנטר מרכזי בקבוצה שש עונות, מוביל החסימות בתולדותיה |
| 1979 | מג'יק ג'ונסון | הטלת מטבע על הבחירה הראשונה | הלייקרס זכתה בבחירה הראשונה, ושיקגו בחרה שנייה את דייוויד גרינווד |
| 1984 | מייקל ג'ורדן | דראפט, מקום 3 | הכוכב הגדול בתולדות הקבוצה, שש אליפויות |
| 1987 | סקוטי פיפן והוראס גרנט | דראפט ועסקת דראפט, מקומות 5 ו-10 | פולינייס הועבר לסיאטל תמורת הבחירה החמישית, שבה נבחר פיפן |
| 1988 | צ'ארלס אוקלי לביל קרטרייט | טרייד עם ניו יורק | קרטרייט הפך לסנטר של החמישייה |
| 1995 | דניס רודמן | טרייד: פרדיו לסן אנטוניו | ארבע אליפויות ריבאונד ברצף לפני ההגעה, ובשיקגו הוסיף את החמישית והשישית |
| 1998 | סקוטי פיפן | טרייד תמורת מעט | תחילת הפירוק; הקבוצה סיימה 13-37 |
| 1999 ו-2001 | אלטון בראנד ואדי קרי | דראפט, מקום 1 ומקום 4; בראנד הועבר תמורת צ'נדלר | הקבוצה סיימה 17-65, 15-67 ו-21-61 בשלוש העונות שבין 1999/00 ל-2001/02 |
| 2008 | דריק רוז | דראפט, מקום 1, אחרי הגרלה | רוקי השנה 2009, MVP 2011, בן 22 |
| 2010 | קרלוס בוזר וקייל קורבר | חתימות משחקנים חופשיים מיוטה | בוזר חתם על 80 מיליון דולר לחמש שנים; 62-20 בעונה הראשונה |
| 2011 | ג'ימי באטלר | דראפט, מקום 30 | אולסטאר, ממוצע 20 נקודות ב-2014/15, והועבר ב-2017 |
| 2014 | פאו גאסול | שחקן חופשי | אולסטאר ב-2015, אחרי 50-32 |
| 2017 | ג'ימי באטלר | טרייד עם מינסוטה | הגיעו זאק לאווין, קריס דאן והבחירה שהפכה ללורי מרקאנן |
| 2021 | דמאר דירוזן ולונזו בול | טרייד עם סן אנטוניו ועם ניו אורלינס | 46-36 ופלייאוף ראשון מאז 2017 |
| 2024 | ג'וש גידי ומטאס בוזליס | טרייד תמורת קארוסו ודראפט, מקום 11 | גידי: 21 טריפל-דאבל, שיא הקבוצה אחרי ג'ורדן; בוזליס חלוץ צעיר |
| 2026 | קיילב וילסון ודיילין סוויין | דראפט, מקומות 4 ו-15 | ניק קלקסטון ונורמן פאואל הגיעו אחרי הדראפט |
מקורות: Basketball Reference, Wikipedia, Hoops Rumors. ארכיון הדראפט של כל השנים בעמוד ארכיון הדראפט, ועל בחירות דראפט שהשפיעו על הליגה במאמר על בחירות הדראפט ששינו את הליגה.
שחקני העל, המאמנים והמספרים המופרשים

מעל כולם עומד ג'ורדן, שקלע בקבוצה כמעט פי שניים מפיפן, השני בטבלת הנקודות, והממוצע שלו, 31.5 נקודות למשחק, גבוה ב-6 נקודות משל דמאר דירוזן, השני בממוצע, 25.5. בחירות ה-MVP שלו, חמש, הגיעו ב-1988, 1991, 1992, 1996 ו-1998, ועשרת תארי מלך הסלים שלו נרשמו כולם בשיקגו.
מהשנים הראשונות בולט בוב לאב, שקלע 4,948 סלים מהשדה, השלישי בתולדות הקבוצה אחרי ג'ורדן ופיפן, וביצע 2,727 קליעות עונשין, השני אחרי ג'ורדן, מתוך 11,497 ניסיונות קליעה, גם כן במקום השלישי. צ'ט ווקר קלע 9,788 נקודות בממוצע 20.6, וג'רי סלואן הוא החמישי בנקודות בקבוצה. נורם ואן ליר, רכז הקבוצה בשנות ה-70, הוא הרביעי בתולדותיה באסיסטים, 3,676, והרביעי בחטיפות, 724, ומספרו נכנס ל"טבעת הכבוד" בספטמבר 2025.
בעידן הבא שיחק לואול דנג 637 משחקים וקלע 10,286 נקודות, הרביעי בתולדות הקבוצה. ג'ואקים נואה הוא המוביל בכל הזמנים בריבאונדים התקפיים, 1,910, וקירק הינריץ' הוא השלישי בתולדות הקבוצה באסיסטים, 3,811, בעקבות ג'ורדן ופיפן, וגם השלישי במשחקים, 748.
במספר השלשות בולט זאק לאווין, עם 1,130, שיא הקבוצה, ובעקבותיו קובי וייט (1,057) וקירק הינריץ' (1,049). ג'ורדן, מלך הסלים עשר פעמים, קלע בקבוצה רק 555 שלשות, ב-1,670 ניסיונות. ג'וש גידי, שהגיע ב-2024, הוא השני בכל הזמנים בטריפל-דאבל בקבוצה עם 21, אחרי ג'ורדן ב-28.
| שחקן | שנים בקבוצה | המספרים | הישגים |
|---|---|---|---|
| מייקל ג'ורדן | 1984 עד 1993, 1995 עד 1998 | 930 משחקים, 29,277 נקודות (31.5 למשחק), 5,012 אסיסטים, 2,306 חטיפות | שש אליפויות, שישה MVP גמר, חמישה MVP עונה, עשרה תארי מלך סלים; מספר 23 מופרש |
| סקוטי פיפן | 1987 עד 1998, 2003 עד 2004 | 856 משחקים, 15,123 נקודות, 4,494 אסיסטים, 1,792 חטיפות | שש אליפויות, MVP האולסטאר 1994; מספר 33 מופרש |
| בוב לאב | 1968 עד 1976 | 592 משחקים, 12,623 נקודות (21.3 למשחק) | מספר 10 מופרש ב-1994 |
| ג'רי סלואן | 1966 עד 1976 | 696 משחקים, 24,798 דקות, 10,233 נקודות | מספר 4, הראשון שהופרש, ב-1978; מאמן הקבוצה 1979 עד 1982 |
| ארטיס גילמור | 1976 עד 1982, 1987 | 9,288 נקודות, 5,342 ריבאונדים, 1,029 חסימות, 58.7% מהשדה | שיא הקבוצה באחוז קליעה ובחסימות; היכל התהילה 2011 |
| דריק רוז | 2008 עד 2016 | 8,001 נקודות, 2,516 אסיסטים | רוקי השנה 2009, MVP העונה 2011, שלושה משחקי אולסטאר; מספר 1 מופרש ב-2026 |
| ג'ואקים נואה | 2007 עד 2016 | 5,387 ריבאונדים, 1,910 ריבאונדים התקפיים, 803 חסימות | שחקן ההגנה של השנה 2014, שני משחקי אולסטאר |
| זאק לאווין | 2017 עד 2025 | 10,056 נקודות (24.2 למשחק), 1,130 שלשות | מוביל הקבוצה בשלשות בכל הזמנים; שני משחקי אולסטאר |
מקור: Basketball Reference, מובילי הזכיינית בכל הזמנים, נבדק ב-17.11.2026, ו-Wikipedia.

בין המאמנים אין תחרות: פיל ג'קסון ניצח בשיקגו 545 משחקים והפסיד 193 בתשע עונות, 73.8%, ובכל אחת מהן ניצח לפחות 47 משחקים, ובשמונה מהן לפחות 55. הוא זכה בשש אליפויות בשיקגו ובחמש נוספות עם הלייקרס, שאותה אימן בין 1999 ל-2004 ושוב בין 2005 ל-2011, ב-2000, 2001, 2002, 2009 ו-2010, ובסך הכול ב-11 אליפויות כמאמן. כשחקן זכה עם ניו יורק בשתי אליפויות, ב-1970 וב-1973, והכינוי שלו הוא "מאסטר הזן". התצלום המצורף צולם ב-2007, בתקופה השנייה שלו בלייקרס. לצדו עבד טקס וינטר, העוזר שפיתח את ההתקפה המשולשת, המכונה "טריאנגל".
אחרי ג'קסון באחוז הניצחונות, בין המאמנים עם לפחות שלוש עונות, בא טום תיבודו, אחריו דאג קולינס ודיק מוטה. את כל המאמנים של הקבוצה, מרד קר ועד טיאגו ספליטר, אפשר לראות בטבלה שאחרי החלק הזה.
שחקני היכל התהילה שלבשו את מדי הבולס כוללים את ג'ורדן (2009), פיפן (2010), גילמור ורודמן (2011), ווקר (2012), רוג'רס (2014), קוקוץ' ובן וואלאס (2021) וגאסול ווויד (2023), וגם את נייט תורמונד, ג'ורג' גרווין ורוברט פאריש, שהיו בקבוצה עונה אחת. בין המאמנים נכנסו ג'קסון (2007), סלואן (2009), וינטר (2011), קולינס (2024) ודונובן (2025), ובהנהלה ריינסדורף (2016) וקראוס (2017). ג'ורדן וסלואן נכנסו באותו מחזור, ב-2009. רודמן וקוקוץ' זכו באליפויות של 1996, 1997 ו-1998, ורוברט פאריש, ששיחק בשיקגו עונה אחת בלבד, 1996/97, סיים בה את הקריירה כאלוף. הקבוצה הפרישה חמישה מספרים: 1 של דריק רוז (24.1.2026), 4 של ג'רי סלואן (17.2.1978), 10 של בוב לאב (14.1.1994), 23 של ג'ורדן (1.11.1994) ו-33 של פיפן (9.12.2005), וכיבדה בכרזות גם את ג'קסון (1999), את רד קר (2009) ואת קראוס (2003). ב-12 בינואר 2024 הוקם "טבעת הכבוד", שכוללת את כל אלה ועוד אישים כמו דיק קליין וטקס וינטר, ובספטמבר 2025 צורפו אליה גם פקסון, גרנט, קרטרייט ואן ליר.
25 מאמנים בשישים שנה: כל מי שישב על הקווים של הבולס
מאז 1966 אימנו את הבולס 25 מאמנים, כולל מאמנים זמניים ששהו על הקווים משחק אחד או כמה משחקים. הטבלה מסודרת לפי סדר הכהונה, והמאזנים הם של העונה הסדירה בלבד, מחושבים מטבלת הזכיינית. שני השמות הדומים, ג'ים בוילן (Boylan) מ-2007/08 וג'ים בוילן (Boylen) מ-2018 עד 2020, הם שני אנשים שונים.
| מאמן | שנים | משחקים | מאזן | אחוז ניצחונות | הערה |
|---|---|---|---|---|---|
| ג'וני "רד" קר | 1966/67 עד 1967/68 | 163 | 62-101 | 38.0% | מאמן השנה בעונה הראשונה; פלייאוף ב-1967 וב-1968 |
| דיק מוטה | 1968/69 עד 1975/76 | 656 | 356-300 | 54.3% | ארבע עונות ברצף עם 51 ניצחונות ויותר; גמר המערב ב-1974 וב-1975 |
| אד באדג'ר | 1976/77 עד 1977/78 | 164 | 84-80 | 51.2% | 44-38 ופלייאוף בעונה הראשונה |
| לארי קוסטלו | 1978/79 | 56 | 20-36 | 35.7% | התחיל את 1978/79; נכנס להיכל התהילה ב-2022 |
| סקוטי רוברטסון | 1978/79 | 26 | 11-15 | 42.3% | סיים את 1978/79 |
| ג'רי סלואן | 1979/80 עד 1981/82 | 215 | 94-121 | 43.7% | פלייאוף ב-1980/81; מספר 4 מופרש |
| פי. ג'ונסון | 1981/82 | 1 | 0-1 | 0.0% | מאמן זמני, משחק אחד |
| רוד תורן | 1981/82 | 30 | 15-15 | 50.0% | המנהל שבחר את ג'ורדן; אימן 30 משחקים ב-1981/82 |
| פול וסטהד | 1982/83 | 82 | 28-54 | 34.1% | עונה אחת |
| קווין לוטרי | 1983/84 עד 1984/85 | 164 | 65-99 | 39.6% | אימן את ג'ורדן בעונת הרוקי, 1984/85 |
| סטן אלבק | 1985/86 | 82 | 30-52 | 36.6% | עונה אחת; ג'ורדן שיחק רק 18 משחקים |
| דאג קולינס | 1986/87 עד 1988/89 | 246 | 137-109 | 55.7% | שלוש עונות עם ג'ורדן; גמר המזרח ב-1989; היכל התהילה ב-2024 |
| פיל ג'קסון | 1989/90 עד 1997/98 | 738 | 545-193 | 73.8% | שש אליפויות בתשע עונות |
| טים פלויד | 1998/99 עד 2001/02 | 239 | 49-190 | 20.5% | האחוז הנמוך בין המאמנים עם יותר מ-100 משחקים |
| ביל ברי | 2001/02 | 2 | 0-2 | 0.0% | מאמן זמני, שני משחקים ב-2001/02 |
| ביל קרטרייט | 2001/02 עד 2003/04 | 151 | 51-100 | 33.8% | שחקן בשלוש האליפויות הראשונות |
| פיט מאיירס | 2003/04 עד 2007/08 | 3 | 0-3 | 0.0% | מאמן זמני, שלושה משחקים (2003/04 ו-2007/08) |
| סקוט סקילס | 2003/04 עד 2007/08 | 337 | 165-172 | 49.0% | פלייאוף בשלוש עונות ברצף, 2005 עד 2007 |
| ג'ים בוילן (Boylan) | 2007/08 | 56 | 24-32 | 42.9% | החליף את סקילס בדצמבר 2007 |
| וינסנט דל נגרו | 2008/09 עד 2009/10 | 164 | 82-82 | 50.0% | פלייאוף בשתי העונות |
| טום תיבודו | 2010/11 עד 2014/15 | 394 | 255-139 | 64.7% | פלייאוף בכל חמש העונות; מקום ראשון במזרח פעמיים |
| פרד הויברג | 2015/16 עד 2018/19 | 270 | 115-155 | 42.6% | פלייאוף אחד, 2017; פוטר אחרי 5-19 ב-2018/19 |
| ג'ים בוילן (Boylen) | 2018/19 עד 2019/20 | 123 | 39-84 | 31.7% | החליף את הויברג ב-2018/19 |
| בילי דונובן | 2020/21 עד 2025/26 | 482 | 226-256 | 46.9% | פלייאוף אחד, 2022; התפטר באפריל 2026 |
| טיאגו ספליטר | 2026/27 | 13 | 3-10 | 23.1% | מונה ביוני 2026 |
מקור: Basketball Reference, טבלת הזכיינית, נבדק ב-17.11.2026. עונת 2026/27 כוללת 13 משחקים. השורה של פיל ג'קסון מודגשת.
מהאמפיתיאטרון ועד ליונייטד סנטר: האולמות והבעלים
הקבוצה שיחקה בשלושה אולמות. את העונה הראשונה, 1966/67, ניהלה באמפיתיאטרון הבינלאומי. משנת 1967 ועד 1994 שיחקה בשיקגו סטדיום, שנפתח ב-1929 ונקרא "הבית המשוגע ברחוב מדיסון" (The Madhouse on Madison), בצד המערבי של העיר, והיה בית גם לבלקהוקס. בתחילת עונת 1994/95 עברה ליונייטד סנטר, בצד השני של הרחוב, שנפתח באוגוסט 1994 בעלות של כ-175 מיליון דולר, במימון פרטי, ושמחזיק 20,917 מושבים לכדורסל. הוא משותף לשיקגו בולס ולבלקהוקס, והבעלים שלו הם ריינסדורף ומשפחת וירץ'.
ביום שבו הופרש מספר 23, ב-1 בנובמבר 1994, נחשף מחוץ לאולם פסל הברונזה של ג'ורדן, "הרוח" (The Spirit), עבודתם של הזוג אומרי וג'ולי רוטבלט-אמראני. ב-1992 עברה הקבוצה למתקן אימונים פרטי בדירפילד, ב-2014 לאדוובוקייט סנטר, בלוק מזרחה מהאולם. הבעלים הראשון היה דיק קליין, אחריו משפחת וירץ', ומאז 1985 ג'רי ריינסדורף.
הקשר היהודי/ישראלי של שיקגו בולס
הדמות היהודית המרכזית בתולדות הבולס היא הבעלים, ג'רי ריינסדורף. הוא נולד ב-25 בפברואר 1936 בברוקלין, בן להורים מהגרים יהודים מפולין, וב-1998 קיבל את פרס "שומר הילדים" של המועצה היהודית לשירותי נוער.
שחקנים לשעבר של הבולס שיחקו בישראל: פטריק בוורלי חתם ביולי 2024 בהפועל תל אביב לשנתיים, ואנטוניו בלייקני חתם בה באוקטובר 2024. הרשימה חלקית, ומובאות בה דוגמאות מתועדות.
שוורים, שחור וקריאות שמות: התרבות של הבולס

הסמל של הבולס, ראש שור אדום בתנופה, עוצב על ידי דין ויסל ואומץ ב-1966, ומאז לא השתנה כמעט. הסמל המקורי והלוגו הכתוב מוצגים בראש המאמר, ליד הלוגו הנוכחי, ואין לוגו היסטורי אחר ברישיון חופשי, כולל הסמל החלופי של תחילת שנות ה-70. בתחילת שנות ה-70 היה לקבוצה גם סמל חלופי: אותו שור, עם ענן ועליו הכיתוב "Windy City" מתחת לאף. בני הבול, הקמע, הוצג ב-1969, והוא אחד הקמעות הוותיקים והמוכרים בספורט האמריקאי. ב-1989 התחילה מסורת נעליים שחורות בפלייאוף, בהצעה של בראד סלרס, וב-1996 הצטרפו אליהן גרביים שחורים, כשהקבוצה הייתה הראשונה שלבשה אותם. הסרטון "ריצת השוורים" (Running of the Bulls), שמוקרן על המסך באולם לפני כל משחק בית, הוצג לראשונה ב-1994, עם הפתיחה של יונייטד סנטר, ועודכן ב-1997, ב-2002, ב-2006 וב-2014.
קריאת החמישייה בשנות ה-90 הפכה לטקס. המכריז טומי אדוארדס היה הראשון בליגה שהשתמש בשירים בהכרזות, ובהם "Sirius" של The Alan Parsons Project ו-"On the Run" של פינק פלויד, וריי קליי, שהחליף אותו ב-1990, המשיך באותה מסורת בכל ששת הפלייאופים של האליפויות. האורות כבו, זרקור האיר כל שחקן, וג'ורדן הוצג אחרון. בשנת 2020, אחרי פרסום סדרת התעודה The Last Dance של ESPN ונטפליקס, שתיעדה את עונת 1997/98, חזר העניין העולמי בקבוצה.
הקריין התחלף בשנים: אחרי שקליי פוטר חזר אדוארדס ב-2006, ופתיחה חדשה פותחה אז על ידי לילי ולנה ואצ'ובסקי, יוצרות "מטריקס", יחד עם איתן סטולר וג'יימי פואינדקסטר, כולם משיקגו. ב-2020 החליף אותו טים סינקלייר, ב-2016 הפסיקה הקבוצה להשתמש בלייזרים ובזיקוקים, וב-2019 החזירה את הלייזרים והזרקורים. הקבוצה גם נעדרה ממגרשה לשבועיים בכל סתיו: "טיול הקרקס", כשקרקס רינגלינג השתלט על האולם והבולס יצאו לסדרת משחקי חוץ ארוכה, עד שהקרקס הפסיק לפעול ב-2017.
לוח משחקים
כל משחקי שיקגו העונה, עם תוצאות ופרטים, בלוח המשחקים של הקבוצה, ואת תוצאות הלילה בלוח התוצאות.
ליגת דראפט
בליגת הדראפט אפשר לבנות סגל מלא סביב ג'ורדן ופיפן, ולבדוק אם הוא מחזיק עונה שלמה מול קבוצות אחרות.
פנטזי
את העקרונות מסביר המדריך לפנטזי NBA, ואפשר להתחרות עם חברים בליגות הפנטזי.
עונת 2026/2027: מה אפשר לצפות מהבולס אחרי פתיחה של 3-10
אחרי 13 משחקים המאזן הוא 3-10, המקום הרביעי מחמישה באזור המרכזי, וה-SRS של הקבוצה הוא -9.60, לפי Basketball Reference. ההתקפה, 109.8 נקודות ל-100 החזקות, חלשה מהממוצע בליגה ב-4.5, וההגנה, 120.7, חלשה ממנו ב-6.4, והקצב, 103.5 חזקות ל-48 דקות, גבוה מהממוצע ב-4.6. טיאגו ספליטר הוא המאמן וברייסון גרהאם מנהל את הקבוצה, והסגל שונה כמעט לגמרי מזה של העונה שעברה.
ההערכה שלנו, כפי שנכתבה גם בהכנה לעונה, היא שהקבוצה תסיים קרוב ל-30 ניצחונות, והפתיחה הזאת אינה סיבה לשנות אותה, אבל גם אינה מציגה סימן לשיפור. אפשר לעקוב אחרי המאזן בטבלאות מזרח ומערב, ובעמוד הקבוצה, שיקגו בולס, יש את הסגל המלא והנתונים.
המקום של הבולס בהיסטוריה של ה-NBA
ההיסטוריה של שיקגו דו-קוטבית. מצד אחד 13 העונות של ג'ורדן בקבוצה, עם 695 ניצחונות ו-371 הפסדים ושש אליפויות, ומצד שני 48 עונות עם 46.5% ניצחונות, שבהן הגיעה רק שלוש פעמים לגמר ועידה: ב-1974 וב-1975 בגמר המערב, וב-2011 בגמר המזרח.
בהערכה שלנו, הבולס של 1995/96 עד 1997/98 היא אחת השושלות הגדולות ביותר בתולדות הספורט, כפי שנראה גם בהשוואה לשושלות האחרות, אבל גם ההוכחה לכמה תלוי הכול בשחקן אחד, ובמה שקורה כשהוא עוזב. 28 שנה אחרי הזריקה האחרונה של ג'ורדן, ו-15 שנה אחרי גמר המזרח של רוז, הקבוצה עדיין מחפשת את הדרך חזרה.
היכן ניתן לראות באתר
שחקנים וקבוצות במאמר
מקורות
- Basketball Reference - שיקגו בולס: טבלת הזכיינית 1966/67 עד 2026/27
- Basketball Reference - מובילי הזכיינית בכל הזמנים
- Basketball Reference - גמר 1991: תוצאות כל המשחקים
- Basketball Reference - גמר 1993: תוצאות כל המשחקים
- Basketball Reference - גמר 1997: תוצאות כל המשחקים
- Basketball Reference - גמר 1998: תוצאות כל המשחקים
- Basketball Reference - מייקל ג'ורדן
- Basketball Reference - דריק רוז
- Wikipedia - Chicago Bulls
- Wikipedia - גמר NBA 1991
- Wikipedia - גמר NBA 1997
- Wikipedia - גמר NBA 1998
- Wikipedia - The Shot (Bulls-Cavaliers)
- Wikipedia - Statue of Michael Jordan
- Wikipedia - United Center
- Chicago Bulls - The Madhouse on Madison
- Hoops Rumors - NBA 2026 Offseason Check-In: Chicago Bulls
- NBA.com - Bulls hire Bryson Graham to lead front office
- Wikimedia Commons - Jerry Sloan 1969 publicity photo (נחלת הציבור)
- Wikimedia Commons - Artis Gilmore 1977 (נחלת הציבור)
- Wikimedia Commons - Michael Jordan holds up his Chicago Bulls jersey, 12.9.1984, צילום: UPI (נחלת הציבור)
- Wikimedia Commons - Tom Thibodeau, צילום: Keith Allison (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Jimmy Butler, צילום: Jacob Gaertner (CC BY-SA 3.0)
- Wikimedia Commons - Bob Love, צילום: Crowdpull (CC BY-SA 3.0)
- Wikimedia Commons - Phil Jackson 3, צילום: Keith Allison (CC BY-SA 2.0)
- Wikimedia Commons - Benny the Bull (נחלת הציבור)
- Wikimedia Commons - Michael Jordan 1997, צילום: Steve Lipofsky (CC BY-SA 3.0)
- Wikipedia - 1984 NBA draft
- NBA.com - Rod Thorn drafted Michael Jordan at No. 3 in 1984
- CBS Sports - Michael Jordan wouldn't have been Bulls' No. 1 pick in 1984, Rod Thorn reveals
- Wikipedia - 1992 NBA Finals
- Wikipedia - 1993 NBA Finals
- Wikimedia Commons - Logo of Chicago Bulls, 1966 (נחלת הציבור)
- Wikimedia Commons - Chicago Bulls wordmark (נחלת הציבור)
- Wikipedia - Jerry Reinsdorf
- ESPN - בוורלי חותם בהפועל תל אביב (2024)
- Basketball Sphere - בלייקני חותם בהפועל תל אביב
נכתב על ידי לירון תמם · עודכן לאחרונה:

מייסד HoopsInsights ואוהד NBA מאז ילדותו. כותב ומעדכן את המאמרים והנתונים באתר ובודק אותם מול מקורות חיצוניים. עוד על המחבר
אהבתם? קבלו עוד כזה במייל
תוצאות, שחקנים חמים, טריידים ופציעות: פעם בשבוע בימי שישי, או כל בוקר עם סיכום הלילה.
שאלות נפוצות
העוזר רואה את הנתונים שמוצגים בעמוד הזה (מאמר: ההיסטוריה של שיקגו בולס) ויכול לענות על שאלות ספציפיות עליהם - בחרו שאלה מוכנה או כתבו שאלה משלכם בעברית.